ביקורות ספרים על הספר שמונה דקות

את אור אני מכירה מהקבוצה הזאת, הוא קורא נאמן ומעלה גם ביקורות ספרים. החלטתי לנסות לקרוא ספר שלו אחרי שפגשתי אותו ביריד ספרים, התקציר נשמע מרתק. מה קורה כשהשמש נעלמת. ההתחלה הייתה מעניינת, אבל משהו בסיפור לא שבה את עיני. אולי בגלל שאני פחות אוהבת מדע בדיוני, הדמויות נראו לי מבולבלות למרות הפתיח המעניין. אהבתי את השפה, אבל בכל זאת הסיפור לא דיבר אליי.... המשך לקרוא

אורי החמודה

לא יודעת, למרות שיש לי כמה טענות, והספר לא מרגיש לי הכי בשל, סיימתי אותו בתחושה חיובית. כנראה שזה עניין של טיימינג נכון או משהו. הטענה הראשונה שלי היא שזה לא מרגיש שלכל נקודת מבט יש פואנטה, ואם כן, אז היא לא מועברת לקורא בצורה שמספיק נחרטת. אהבתי את זה שהספר ניסה להיות קליל ומצחיק בנוגע לתרחיש כזה מעורר אימה, אבל אני חושבת שהיו רגעים של פספוס מבחינת ההומור ושלא היה מספיק איזון בין הקלילות וההומור, לבין האימה והשיגעון שבדבר. אני כן חושבת שהספר נגמר נכון, אבל כנראה שלא מספיק מיציתי והבנתי את התרומה של כל נקודות המבט, ככה שהייתה חסרה לי תחושת התקדמות ... המשך לקרוא

סייג'

לכאורה יש בספר הזה את כל האלמנטים שאני לא אוהבת - הוא קצר ובנוי מסיפורים קצרים (לא מצליחים להתחבר לדמויות), הוא עוסק באפוקליפסה (מספיק לי הדיכאון מלראות חדשות) והוא משתמש בלא מעט מושגים מדעיים (כחוקרת קשה לי לא לרוץ ולבדוק כל פרט מידע)... לכאורה זו מילת המפתח. הספר אמנם קצר אך חלק מהדמויות הצליחו להתחבב עלי והספר הצליח לגרום לנסיעת רכבת מפריפריה עמוקה לתל אביב למהנה יותר. אמנם הנושא הוא אפוקליפסה, אך באותו אופן אפשר היה להחליף את הנושא במשהו הגיוני יותר, אמנם בקנה מידה קטן יותר כמו מלחמה גרעינית, לכן עצם הנושא לא הפריע לי הפעם, מה גם שהספר עוסק בהתמו... המשך לקרוא

נתי ק.

ובכן, אני מוש סבא רווה נחת וגאה לשלושה נכדים, שניים זאטוטים ואחד בן עשר - איך קשור? או תכף. בימים האחרונים ספר אחד בצבעי צהוב-אדום עושה באז וענין באתר הזה לא הייתי פונה אליו לקריאה אבל הוא עשה הרבה קולות ורעש ביקורות מגוונות אז הסתקרנתי. עלתה על כולנה אחת מאתמול - שסיקרנה אותי עד כי עשיתי מעשה, רכשתי עותק דיגיטלי, שלא כמנהגי (אוהב דף אני). והגיע ספר קטן במספר עמודיו מרווח בין שורותיו - והתישבתי לקוראו - הבוקר. צר לי, אינני שמח כלל לכתוב את מה שייכתב כאן אבל - ויש מקום לציין שאינני מקוראי סוגות הקלסיקה והאיכות בהגדרה בהכרח. אני משלב סוגות מסוגות שונו... המשך לקרוא

מוש

בחרתי להשתתף בסשן ההתרשמויות מספר הבכורה של חברנו בסימניה אור שהם. הזמנתי בניגוד להרגלי את הגרסה הדיגיטלית וקראתי בשבת האחרונה כאתנחתא מדוסטוייבסקי. לא, זה לא זה ולצערי אין אבל. גם אם ניתן לבחור פור מפאת גילו הצעיר יחסית (פנחס שדה כתב את "החיים כמשל" בגיל 27) ונוותר קצת כי זהו ספרו הראשון (ספר הבכורה של טוני מוריסון הוא "העין הכי כחולה") ההתרשמות השלילית תוותר בעינה. אין בשמונה דקות בדל של כישרון כתיבה והספר לא מתרומם אפילו במעט מרמת הגימיק. רמת הכתיבה? אין כזאת. אם אתאמץ נורא אולי אומר שהיא אפילו לא בוסר. זוהי כתיבה שטוחה ופשטנית ביותר שלא מתקרבת לרמ... המשך לקרוא

אודי

התחלתי.... והיה כה מותח שאיחרתי לתור שקבעתי מזמן. ננזפתי כמובן. לאחר התור שוב המשכתי לקרוא, ואיחרתי לעבודה. ואז הבטחתי לעצמי שעד שלא תהיה לי שעה פנויה אני לא פותחת את הספר כי שוב אאחר לאן שהוא. אז היו לי רגעים מתוקים היום בבוקר כשסיימתי את הספר בדיוק כשהשמש זרחה עלי. בוקר וקר בחוץ, התעטפתי בשמיכת צמר ויצאתי למרפסת בול עם הפנים לזריחה וחיכיתי בזמן שאני גומעת את הספר כדי שלא אפספס את המופע היומי בשמיים. ואוי לשמש אם לא תזרח היום כיוון שהיא כל עולמי האופטימי שלאחרונה התדלדל כמעה, היא החיוך שלי בבוקר, המצפן לתקווה בלי לדעת שהיא נבחרה לכזו גיבורה. זה ספר... המשך לקרוא

חני

שמונה דקות לוקח לאור השמש להגיע מהשמש לכדור הארץ בשל המרחק הרב. האם לעובדה זו יש חשיבות בסיפור? אפס. תארו לעצמכם קימה בבוקר ואין חלב. לא שאין חלב במקרר. אין יותר חלב בשום מקום. נרגזים אתם הולכים ומדליקים טלוויזיה בתקווה לקבל דיווח הנוגע לחלב ואין חדשות, לא בטלוויזיה, לא ברדיו ולא באינטרנט. הרגלים שליוו אתכם שנים, אולי כל חייכם, פתאום נלקחו מכם, כמו אור השמש שכבה פתאום בספר שמונה דקות. שמונה פרקים לספר, כל פרק מסופר ממקום אחר על פני כדור הארץ, מדמות אחת או יותר שאיכשהו החשכה הנראית, כי אור שמש אין, מטריד את כולם בדרך זו או אחרת, והחידה הזו קשה מכולם. ניכ... המשך לקרוא

מורי

התחלתי לקרוא קצת פחדתי קצת המחשבות התרוצצות תוך כדי הופ נגמר. מה מאיים יותר - שהשמש בוקר אחד לא תזרח תאיר ותחמם את העולם יותר או מה שקורה בחודשים האחרונים ויותר בימים האחרונים במכורה בת ה-75 שנה לא בטוחה והספר קצר ולעניין. לעניין? או, אז זהו שכן - שאפו לספר סיפורי הביכורים. הרגיש כמו תקציר לספר ארוך ומתפתח ומעמיק דמויות וגם קשרים ביניהן. עם זאת, נאה ויאה גם כך. מה שקורה במכורה שהשתגעה - תלוי בנו תושביה מה קורה ויקרה בחלדנו - תלוי בנו אזרחי העולם הבה נשמור על הכדור היקר הזה שלמרות ועם הכול חיים בו טיפוסים ומטיפוסים שונים בשלל צבעים ובשלל אופני התנ... המשך לקרוא

מיקה

החיים עוברים על מי מנוחות. בני האדם עוסקים בעמל יומם או לילם. ישנים, חולמים, אוהבים וכועסים. כל אדם פרטי חושב שצרתו היא הצרה הגדולה ביותר, כל בני האדם חושבים שהם מרכזו של העולם, אך מה קורה כאשר אירוע אחד מלכד את העולם, תרתי משמע? מה יתרחש כאשר השמש תעלם? בלבול. כאוס. חוסר הבנה. נסיונות הולכים ונשנים לייפות את המצב, לא להכניס את האנשים לפאניקה. לא לעורר את חמתם או את דאגתם. לא רק בני האדם שותפים לקקופוניה שנוצרה אלא גם החיות, שידוע שבחוש יכולות להרגיש את השינויים האקלמיים לפני בני האדם. על כך הספר שלפנינו, המנסה להציג תופעה חריגה, כמעט בגדר מדע בדיוני,... המשך לקרוא

סקאוט

אם יש דבר שבאמת משמח אותי בסֵפֶר, ואפילו יותר מאשר העלילה-זה מבנה הסיפור. ואחד הדברים שאני ממש אוהבת זה שהדמויות מגיחות בכמה סיפורים, מתארחות פה ושם (בספר שהוא קובץ סיפורים) זה תמיד מוסיף עניין. אור שהם כתב קובץ בן שמונה סיפורים, ובנה אותו בצורה כזו כך שכל דמות הסוגרת כל סיפור , היא גם זו הפותחת את הסיפור הבא אחריו. כביכול אין קשר בין הסיפורים, אך כן יש משהו הקושר ביניהם, ולעיתים הקשר הוא אקראי ביותר. גבר ממרילנד המחכה לדייט על ספסל בפארק, רוצח שכיר מסאו פאולו, אֵם טרייה ממדריד, חבר'ה צעירים מישראל בדרכם למופע זריחה במצדה, ואפילו חמור אחד בלוב. מה קוש... המשך לקרוא

dina

אור שאפו ענק ענק. בזכות מה שכתבת כאן, ישר החלטתי לרכוש את הספר ואיתו קניתי עוד אחד. נכון זה ספרון שקוראים במספר שעות, אבל אני תמיד מוגבלת ל50ד' הסעה ואח"כ קשה לי. וואו איזה סיפור מקסים, לא יכולתי להפסיק.. סיפור פנטזיה ורעיון מדהים. מה קורה עם השמש כבתה. הייתה הרגשה עם ההתקדמות בספר כאילו מישהו סגר את המתג, הזכיר לי קטע מהסרט "גברים בשחור" שבו טומי לי ג'ונס מלמד את ויל סמית שגם אנחנו שחושבים שאנחנו במרכז גלקסיה, אנחנו בעצם באיזו לוקר אחד מיני רבים כמו הדמויות הקטנות..... אור אתה כותב מדהים. וכשסיימתי הרגשתי שחסר לי ספר ב'. מחכה להמשך, מה קורה הלאה, לאיזה ... המשך לקרוא

Mira

2020. תחילת הקורונה. מסיכות, כפפות, קנסות על אי עטיית מסיכה, דיסטופיה של ממש. אני ואבא שלי הולכים בחוץ, בשכונה, סביבנו אנשים עם מסיכות. אבא אומר לי: "שים מסיכה, מסוכן עכשיו". אני משיב לו: "אוי נו, אלה סתם שטויות, שטיפת מוח של הממשלה. אני יוצא החוצה בשביל לנשום, לא בשביל להיחנק מתחת למסיכה". 2023. כמעט כולם כבר הורידו את המסיכות. אני, בדיליי, לא יכול להשתחרר לגמרי מתקופת הקורונה, עדיין עוטה מסיכה במקומות מסויימים... *** את הספר הזה כתב שהם. שהם הוא אחד מחברי האתר, וזה תמיד מסקרן לקרוא ספר של אדם שיש לך עימו היכרות וירטואלית. רגע, אתם ודאי שואלים, למה כתבתי 'שהם' ולא... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

שמונה דקות הוא ספרו הראשון שכתב אור שהם שגמעתי בשעתיים של הנאה . ספרון קטנטן פילוסופי ייחודי ומקורי הטומן בחובו פרוזה , מדע בדיוני ופנטזיה המלהטטים להם יחדיו בערבוביה על כריכה מוארת ויפה . הספר מורכב מ8 סיפורים קצרים וקלילים ויחד עם זאת עמוקים במהותם , כשהנושא המרכזי בספר: מה קורה כשהשמש נעלמת ? ואף יותר מכך מה קורה לדמויות בסיפורים כשהדברים הברורים והמובנים מאליהם מפסיקים להתקיים ? .... בכתיבה מרתקת ובעיקר מעוררת מחשבה ואפילו משעשעת ומוקצנת אור מצייר דמויות מובהקות וייחודיות כמו : חמור המנהל להקת חיות בחווה , עיוור שלא רואה אך מרגיש , רוצח שכיר... המשך לקרוא

אסתו'ש

מה משותף לגבר במרילנד הממתין לפגישה עיוורת, בכיר בנאס"א בוושינגטון הבירה, צלף במשימה בברזיל, קבוצת חיילי צה"ל במצדה וחמור לובי? נכון, נשמע כהתחלת בדיחה אבל זו לא. כולם (ועוד) עומדים בפני תופעה בלתי מוסברת. גוגל מקרטע, כך גם טוויטר, יוטיוב ופייסבוק. טלפונים ניידים מגמגמים ומשהו בלתי מוסבר מתרחש עם מזג האוויר, הירח והאור בכלל. משהו השתבש ביג טיים. רוֹבּ בדרכו לוושינגטון הבירה הביט במסך הנייד שבידו. התמונה שחורה. המערכת מעדכנת על שינוי זהיר ומובהק בטמפרטורה ושום עדות לשינוי מסלול כדור הארץ או כוח הכבידה. סטיוארט עולה לשיחה: 'המכשיר לא עובד. הוא ע... המשך לקרוא

**** משהו בפרמיס המסקרן של הספר הזה, כפי שהוא מתגלם בפרולוג הקצר ובפרק הראשון שקראתי ב"עברית", הזכיר לי ביותר ממובן אחד את "מר באום" של אסי דיין, בו גיבור הסרט מתבשר שהוא גוסס מסרטן, וכי נשארו לו תשעים ושתיים דקות לחיות. "קיבינימאט, זה לא לפה ולא לשם", אומר מר באום, כשהוא יושב במכוניתו ומחשב מה יעשה עכשיו ואיך, ממי, ואם בכלל להיפרד. העולם כמנהגו נוהג, הכוכבים במסלולם, בני האדם חיים כדרכם, כשלפתע השמש נעלמת. בינתיים הכול ממשיך, כמעט רגיל, בניכוי אירוע קוסמי בעל מימדים קטסטרופליים, כזו שלא באמת מרגישים בריל-טיים אלא כמין הבטחת אימים של העתיד הקרוב. העל... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

לפני כעשור התלבטתי בין רפואה וכתיבה, אבל כמה אירועים משמחים יותר או פחות (בריאות, סדנת כתיבה ופסיכומטרי) סייעו לי לפלס את דרכי. בהתחלה כתבתי סיפורים קצרים, לאחר מכן רומן שנגנז ובשנים האחרונות עמלתי על הספר הניצב לפניכם. אין לי יומרות כלכליות ומסחריות כבירות, אלא משאלה אחת צנועה - אם הספר יצליח לרגש אפילו בנאדם אחד, לשמח או לעורר מחשבה, עשיתי את שלי בעולם. קהילת סימניה הייתה חלק משמעותי בתהליך שלי, היום אני מגשים את החלום, אשמח אם תקחו בו חלק. (קישור בתגובה הראשונה)... המשך לקרוא

אור שהם