ביקורת ספרותית על שמונה דקות מאת אור שהם
ספר טוב

---

התחלתי.... והיה כה מותח שאיחרתי לתור שקבעתי מזמן. ננזפתי כמובן. לאחר התור שוב המשכתי לקרוא, ואיחרתי לעבודה. ואז הבטחתי לעצמי שעד שלא תהיה לי שעה פנויה אני לא פותחת את הספר כי שוב אאחר לאן שהוא. אז היו לי רגעים מתוקים היום בבוקר כשסיימתי את הספר בדיוק כשהשמש זרחה עלי.
בוקר וקר בחוץ, התעטפתי בשמיכת צמר ויצאתי למרפסת בול עם הפנים לזריחה וחיכיתי בזמן שאני גומעת את הספר כדי שלא אפספס את המופע היומי בשמיים. ואוי לשמש אם לא תזרח היום כיוון שהיא כל עולמי האופטימי שלאחרונה התדלדל כמעה, היא החיוך שלי בבוקר, המצפן לתקווה בלי לדעת שהיא נבחרה לכזו גיבורה.

זה ספר שאי אפשר להניח אותו מהיד בעיקר בגלל הרעיון בבסיס הספר, לדעתי אנחנו כה יהירים כבני אדם שממש לא מדמיינים שהשמש תך לטיול יום אחד ולא תחזור. הספר צנום ונגמע מהר אך הרעיון של חוסר וודאות בחיים שלנו מהדבר הכי וודאי בחיים שלנו הוא זה שמטלטל בספר. לא מצפים לכזה דבר שהשמש נעלמת כמו בספר "על עיוורון" של סאראמאגו שגם שם לא מצפים לכזה דבר בסיסי שפתאום נעלם.
העניין הנוסף הוא שההשפעה של השמש חלה על האנושות כולה לא רק על קבוצת אנשים או על ארץ מסויימת ולפיכך המוטיב בספר רותם את הקורא להבין מעבר למילים את גודל האסון כשהשמש תיעלם יום אחד.

הספר בנוי מראשי הפרקים שמסבירים לקורא מה המיקום של הסצנה על הגלובוס ומיהם הגיבורים והדמויות. אני לא יודעת כמה עומק אפשר למצוא בספרון כזה קטן אבל נדמה שעל כל כותרת של פרק אפשר היה לעשות ספר שלם עמוק עם דמויות מלאות. כיוון שמגיעים בכל פרק לאיזה פיק מותח ואז השטיח שחשבת שאתה עומד עליו נשאב לך מתחת לרגליים, יש ציפייה שמתמוססת וזה בדיוק מה שהיה חסר לי בספר, הלכידות. להיקשר לדמויות לדעת מי הם. הדמויות בספר שטחיות ולכולן אין תהליך של התחלה אמצע וסוף כי נדמה שכל הספר הוא רק קצה קרחון של התחלה של משהו ועוד משהו ועוד משהו. נשארתי עם חצי תאוותי בידי ורציתי עוד. ומה עם השמש ? זהו שאני לא יודעת. (אור אתה פשוט טיזר, כמו להוליך אותי באף, לא יפה).

אני באופיי לא אדם רדוף קונספירציות, או שחושבת על "האח הגדול" שעוקב אחרינו לכל מקום. אבל הנה עובדה: הספר של אור רץ לי פתאום בכל מקום כשפתחתי מחשב או נייד. כמו השמש, קיימת וודאות מזויפת שסימניה והסקירות תמיד יהיו פה לנצח. אבל מי אני שאתחיל לפשפש בפלפולי מחשב או מעקבים סמויים של בינות מלאכותיות כאלה או אחרות. מה שלבטח אני יודעת שהוודאות היחידה כרגע בעולם היא שהשמש תזרח גם מחר. כי הרי ממשלות ומשטרים מתחלפים, אנשים קמים ונופלים, ואיתני הטבע לאחרונה הוכיחו שאנחנו צריכים לשמור עליהם אם אנחנו רוצים לחיות פה. השמש תמיד הייתה untouchable עד שאור שוהם החליט בספר היפה שלו שאפשר גם אפשר.

אז מזל טוב לאור על ספר הביכורים, לבטח מתחולל בך צונמי של התרגשות וגאווה . הספר רהוט וכתוב יפה כמו שאתה יודע, בשבילי הוא היה רק טעימה, פרומו למשהו גדול יותר שיבוא ממך בהמשך. אבל כאמור הוודאות היחידה בחיים כרגע היא החוסר ודאות אז עם המחשבה הזו אשאר גם היא אינה נוחה לי.
חג שבועת שמח חברים, וכמו שהדור שלי מלהג לפעמים בערגה לזמנים אחרים: may the force be with you




בגדול הספר נע בין *** ל **** אבל בסימניה אין בין:)

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על שמונה דקות