ביקורת ספרותית על שמונה דקות מאת אור שהם
ספר טוב

---

2020. תחילת הקורונה. מסיכות, כפפות, קנסות על אי עטיית מסיכה, דיסטופיה של ממש. אני ואבא שלי הולכים בחוץ, בשכונה, סביבנו אנשים עם מסיכות. אבא אומר לי: "שים מסיכה, מסוכן עכשיו". אני משיב לו: "אוי נו, אלה סתם שטויות, שטיפת מוח של הממשלה. אני יוצא החוצה בשביל לנשום, לא בשביל להיחנק מתחת למסיכה".
2023. כמעט כולם כבר הורידו את המסיכות. אני, בדיליי, לא יכול להשתחרר לגמרי מתקופת הקורונה, עדיין עוטה מסיכה במקומות מסויימים...

***

את הספר הזה כתב שהם. שהם הוא אחד מחברי האתר, וזה תמיד מסקרן לקרוא ספר של אדם שיש לך עימו היכרות וירטואלית. רגע, אתם ודאי שואלים, למה כתבתי 'שהם' ולא את שמו המלא 'אור שהם'? ובכן, כי בעלילת הספר שלו השמש נכבית, ולכן אין יותר אור, נשאר רק שהם...

יש לי הרגשה שאת הרעיון לעלילת הספר הזה, שאב שהם מתקופת הקורונה. תגובות האנשים לכניסתה של הקורונה, תופעה חדשה שלוקח לאנשים (כמוני) זמן להתרגל אליה ולקלוט שאשכרה יש מגיפה עולמית ושהחיים יתנהלו מעתה ואילך בצורה אחרת, זהה לתגובת האנשים בספרו של שהם לכיבויה של השמש, כשבהתחלה הם לא קולטים שזה אשכרה קורה וחושבים שאולי מדובר באיזו מתיחה או שמא דווקא באיזו תקלה, טעות, חלום שעוד רגע הם יתעוררו ממנו, לאור שמש שיאיר את עולמם.

הספר קצרצר (השם שלו מרמז על זמן הקריאה המשוער בספר...) ונעים לקריאה. עם זאת, הוא היה קצר מדי לטעמי, שלא לומר דל, ולכן פחות מעמיק, מה שמנע ממני להתחבר לגמרי לקו העלילה, לא כל שכן לדמויות שמתחלפות להן בכל פרק. הוא הרגיש לי חפיף מעט ונמהר, יותר כמו אוסף קטעים ופחות כמו ספר עלילתי, כל פרק עסק במקום אחר ובדמויות אחרות כשהעיקרון חוזר על עצמו - תגובות של הדמויות שבו להיעלמות השמש.
במשך הקריאה, התלבטתי בין שלושה לארבעה כוכבים. בסופו של דבר החלטתי לעגל לארבעה, בעיקר בזכות הסיומת הפיוטית הנחמדה שלו, וגם כי אחד מפרקי הספר נכתב מנקודת מבטו של חמור וזה היה די מקורי וחינני. בסך הכל, הספר כן מעורר מחשבה למרות הדלות שבו, נראה שזה מסוג הספרים שנותנים גם לקהל הקוראים שלהם את האפשרות לכתוב אותם ולהוסיף להם עומק, בתוך ראשם.

הספר הצנום הזה עלה לי, אחרי מבצע, 50 שקל - אבל מי אני שאתלונן על המחיר? השמש זורחת בשמיים, וזה מה שחשוב.
ולך, אור, שאפו על כתיבת הספר, מאחל לך שתמשיך לרקוח לנו עלילות של עוד ספרים רבים (בדגש על לרקוח, כן?), חלקם אולי אף עבי כרס, ושהשמש תמשיך להאיר את חיוכך הנצחי...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על שמונה דקות