ביקורת ספרותית על שמונה דקות מאת אור שהם
ספר לא משהו

---

ובכן,
אני מוש סבא רווה נחת וגאה לשלושה נכדים, שניים זאטוטים ואחד בן עשר - איך קשור? או תכף.

בימים האחרונים ספר אחד בצבעי צהוב-אדום עושה באז וענין באתר הזה
לא הייתי פונה אליו לקריאה
אבל
הוא עשה הרבה קולות ורעש ביקורות מגוונות אז הסתקרנתי. עלתה על כולנה אחת מאתמול - שסיקרנה אותי עד כי עשיתי מעשה, רכשתי עותק דיגיטלי, שלא כמנהגי (אוהב דף אני). והגיע ספר קטן במספר עמודיו מרווח בין שורותיו - והתישבתי לקוראו - הבוקר.

צר לי, אינני שמח כלל לכתוב את מה שייכתב כאן
אבל -
ויש מקום לציין שאינני מקוראי סוגות הקלסיקה והאיכות בהגדרה בהכרח. אני משלב סוגות מסוגות שונות ולא תמיד מחפש את תו האיכות (לפעמים מחפש, לפעמים להפך) ולרוב מחפש להנות (כמה התענגתיי ממישקה בן דוד). והתאכזבתי שעל זה התבזבז זמני.

הספר נפתח בפרולוג של שמונה דקות במישמש של מה שנראה קופיפסט של קטעי ויקיפדיה שונים, אלק מדעי - המישמש הזה הצליח להרגיז אותי.
ההמשך בסגנון כתיבה טרום-בוסרי. נעדרים בו עריכה, דיוק, הידוק, העלאת רמת כתיבה וביטוי - הרגשתי יותר מכל שהטקסט מזלזל בי הקורא. גם זה הרגיז אותי.

חוזר לנכדי בן העשר - חשבתי תוך כדי, הרי תום שלנו כותב כך בזו השפה, בזה הביטוי את משימות שיעורי הבית שלו.
שמא נכדיי הזאטוטים היו נהנים מאנדרלמוסיה בחסות חמור וסיפורי שוק איכרים בשבת, נאסא וצלף וחיילים על המצדה ואין זריחה.
צר לי אך חשתי זלזול בקורא.

עם סיום קריאת הספר חזרתי וקראתי את הביקורת המסקרנת מאתמול ומצאתי שהיא מנתחת היטב של נקודות התורפה ומדויקת ושאני מסכים עימה לחלוטין (אע"פ שבסתר ליבי קיוויתי שאוכל לשלוח לכותב הביקורת חבטת כנף קטנה בתמורה למכת כנף קטנה ששלח אלי, אך לא יצא הפעם).

צר לי שכך יצא
בהצלחה בהמשך

» ביקורות נוספות של מוש
» ביקורות נוספות על שמונה דקות