“אני מעשנת. הנה אמרתי את זה. אם יש פרט מידע בחי שאני משתדלת לחסוך מאחרים שאינם מכירים אותי הרי הוא זה, שאני מעשנת. האמת היא שלא באמת אכפת לי אם ידעו כולם. לא, זה שקר. האמת היא שממש אכפת לי. העישון הזה הוא לא משהו שאת רצה לספר. אין בו משהו לגאווה. ואף שהתחלתי לעשן בגיל צעיר יחסית, מעולם לא ניסיתי גמילה של ממש, תמיד רק כישלונות מוכנים מראש. ככה זה כשהנפש חלשה מהמוח. בגלל הכישלונות האלו ה”

“מאד ויין הוא שמו של הווריד הכהה בגבו של השרימפ (הלוא הוא החסילון) אותו יש להוציא לפני הבישול. זהו גם הכינוי של סנה, גיבורת הספר "מאד ויין" בפיו של ניק, אהובה לשעבר. וזו אפילו אינה העובדה המוזרה ביותר בסיפרה של טארין פישר, סופרת דרום אפריקאית צעירה, שכותבת בעיקר ספרים מז'אנר הספרות הרומנטית-אירוטית. כאלו שנכתבים בסדרות, נמכרים בארה"ב בטונות ועל כריכתם מופיעה בדרך כלל תצלום של גיבור/גיבורה/גיבור וג”

“יש ספרים לא מעטים, שעומדים במבחן הזמן. נדיר יותר, למצוא ספרים שעומדים במבחן הקריאה הנוספת ו'מָאד-וֵיין', הוא מהבודדים, אליהם חזרתי לקריאה שנייה. משהו בו שלח אלי זרועות שַנִים אחרי וקרא לי לחזור לחוויה ההיא. אולי לשחזר, אולי ליצור חדשה. אז מה היה לנו? 'סֶנה ריצ'רדס', הוא שמה של גיבורה נשית חזקה ומיזנטרופית, שמתמודדות בקושי עם סביבתה, ומתקשה עוד יותר להתמודד עם עצמה. היא קוצנית ונהדרת, פגועה”

“הספר הזה גרם לי לחשוב על האנשים הממציאים ומספרים סיפורים. בסיפור - כך לימדו אותי בבית הספר - יש התחלה, אמצע וסוף. יש בו גם מסר שהסופר רצה להעביר דרך הסיפור. לעתים יותר ממסר אחד. לפעמים הסופר יודע מה הרעיון שעמד מאחורי הסיפור שלו, הרבה פעמים נראה לי שהוא אינו יודע, ומסתייע בקוראיו - ובמבקריו - כדי להבין עד הסוף למה הוא התכוון. נראה לי שהמסר הוא הגורם שהסיפור לא יישכח. אבל הסיפור הוא הגורם את המשיכה”

“אני מעשנת. הנה אמרתי את זה. אם יש פרט מידע בחי שאני משתדלת לחסוך מאחרים שאינם מכירים אותי הרי הוא זה, שאני מעשנת. האמת היא שלא באמת אכפת לי אם ידעו כולם. לא, זה שקר. האמת היא שממש אכפת לי. העישון הזה הוא לא משהו שאת רצה לספר. אין בו משהו לגאווה. ואף שהתחלתי לעשן בגיל צעיר יחסית, מעולם לא ניסיתי גמילה של ממש, תמיד רק כישלונות מוכנים מראש. ככה זה כשהנפש חלשה מהמוח. בגלל הכישלונות האלו ה”

“מאד ויין הוא שמו של הווריד הכהה בגבו של השרימפ (הלוא הוא החסילון) אותו יש להוציא לפני הבישול. זהו גם הכינוי של סנה, גיבורת הספר "מאד ויין" בפיו של ניק, אהובה לשעבר. וזו אפילו אינה העובדה המוזרה ביותר בסיפרה של טארין פישר, סופרת דרום אפריקאית צעירה, שכותבת בעיקר ספרים מז'אנר הספרות הרומנטית-אירוטית. כאלו שנכתבים בסדרות, נמכרים בארה"ב בטונות ועל כריכתם מופיעה בדרך כלל תצלום של גיבור/גיבורה/גיבור וג”

“יש ספרים לא מעטים, שעומדים במבחן הזמן. נדיר יותר, למצוא ספרים שעומדים במבחן הקריאה הנוספת ו'מָאד-וֵיין', הוא מהבודדים, אליהם חזרתי לקריאה שנייה. משהו בו שלח אלי זרועות שַנִים אחרי וקרא לי לחזור לחוויה ההיא. אולי לשחזר, אולי ליצור חדשה. אז מה היה לנו? 'סֶנה ריצ'רדס', הוא שמה של גיבורה נשית חזקה ומיזנטרופית, שמתמודדות בקושי עם סביבתה, ומתקשה עוד יותר להתמודד עם עצמה. היא קוצנית ונהדרת, פגועה”

“הספר הזה גרם לי לחשוב על האנשים הממציאים ומספרים סיפורים. בסיפור - כך לימדו אותי בבית הספר - יש התחלה, אמצע וסוף. יש בו גם מסר שהסופר רצה להעביר דרך הסיפור. לעתים יותר ממסר אחד. לפעמים הסופר יודע מה הרעיון שעמד מאחורי הסיפור שלו, הרבה פעמים נראה לי שהוא אינו יודע, ומסתייע בקוראיו - ובמבקריו - כדי להבין עד הסוף למה הוא התכוון. נראה לי שהמסר הוא הגורם שהסיפור לא יישכח. אבל הסיפור הוא הגורם את המשיכה”