ביקורת ספרותית על מאד ויין מאת טרין פישר
ספר טוב

---

בואו נדבר על סופים. אם הספר נותן לנו תחושה חמימה ונעימה בסיום הקריאה, או דווקא עצב עמוק כמו תהום פעורה בתוך הקרביים, או אולי בכלל סוף פתוח שנותן לנו את החופש לדמיין ולהמציא מה שבא לנו. אני אישית, חושבת שבחיים עצמם יש יותר מדי סופים רעים, יש יותר מדי בשורות לא טובות והמציאות קשה מדי, אז ככה שלפחות בקריאה, מגיעה לנו איזו אתנחתא. אמנם, לא כל סוף טוב הוא סוף שהוא רק טוב, ולא כל סוף רע הוא בהכרח רע מוחלט. אני אוהבת סופים שהם גם וגם אבל כן ישנה תחושה מוחלטת של סופיות, מה שנקרא, סוף סגור.

הספר הזה הוא בהחלט סוף סגור, אבל הוא, בעיני, היה הרבה יותר רע מטוב. שוב, זה לא בהכרח כישלון או חיסרון של ספר, יש ספרים שאין דרך אחרת לסיים אותם מאשר לספר ולהתמקד באפר שנשאר לאחר שנשרף הכל. בסדר גמור. אבל בספר הזה הרגשתי כאילו לא נתנו לי הרבה מה לקחת לעתיד, מה לימדו אותי פה בעצם, עם כל הכאב הזה? לאן אני אמורה לנתב את העצב? ראיתי שאני לא היחידה, והביקורת המרכזית כלפי הספר היא בכל הנוגע לסיומו, אבל לא אכנס לפרטים כדי לא להרוס למי שטרם קרא/ה.

מאוד התחברתי לחיפוש העצמי של הדמות הראשית, ולחומות והמבצרים שבנתה לעצמה בתוך תוכה, כאישה עצמאית שגרה לבד ונכוותה, ונכוותה ונכוותה...אני מאוד מזדהה עם הפחד, אפילו אימה, מלתת למישהו לעבור את הביצורים. אהבתי גם את רעיון "החדר הלבן", חדר שהוא אך ורק לבן ושום דבר לא נוגע בך או פוגע בך שם. לטוב ולרע. יש שיגידו שהחדר הוא מטאפורה, ויש שיגידו שהוא קיים, אבל בין כה וכה אהבתי את המשחק על הגדרת המציאות והדמיון. זה חכם ואני אוהבת שלא מאייתים את הכל לקורא, אלא נותנים לו לחשוב לבד (זה יכול היה להיות מיושם בצורה טובה יותר גם במקומות אחרים בספר).

כן, זה ספר מעניין וטוב, אבל לא מציאותי בשום קנה מידה, החל ממש מהפרקים הראשונים. לא אמין כל כך בעיני, אפילו ברמת היחסים הבין אישיים, ולא בהכרח הדברים הגדולים שקורים שם. בנוסף, הסיפור מאוד אפל ומורבידי, ואם אתם גם ככה ב state of mind הזה, יכול להיות שהוא פשוט יגרום לכם לשקוע יותר עמוק, וזה דבר שיש לקחת בחשבון.

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על מאד ויין