“# אירלנד של שנות הארבעים של המאה העשרים היא מדינה דתית, שיראת הכבוד שרוחשים אנשים לכמרים (יחד עם טינה וכעס כבושים, ודי הרבה פחד גם) מאפשרת לאחרונים מרחב פעילות רב. הם חסינים מביקורת כלשהי ויכולים לעשות דברים ששום מגזר אחר אינו יכול. נשים וילדים פה הם רכוש הבעל והאב וכמעט כל פעולה – גם שהביאה לתוצאות חמורות – אם נעשתה בשם ערכים שמרניים מתקבלת ולא נענשת. להיות הומוסקסואל באירלנד הזו זה לא רק פ”

“הספרים עדיין בארגזים ולי אין את כוחות הנפש להתחיל לפשפש ולבחור בקפידה. אימצתי לי את המודל של שליפה באקראי וכמו שאומרים, מה שיוצא אני מרוצה. אני עוצמת עיניים ומקווה מאוד שייצא ספר שיקלע לטעמי, שלא אצטרך להתחיל להסתבך יותר מידי בחיפושים ואז המחשבות צצות ואיזה ספר ולמה דווקא עכשיו ואז אני מתחילה להתמהמה בבחירה (גם ככה אני אדם שלא קל לו לקבל החלטות) בבקשה שהגורל יחליט טוב בשבילי! ברונו, ילד הח”

“ברונו בן התשע חוזר מבית-הספר ומגלה שחפציו נארזים בארבע תיבות עץ גדולות. כאן מתחיל סיפורו המרתק של ילד גרמני סקרן וחובב תגליות, אשר נשלח הרחק מביתו הגדול שבברלין אל אזור מבודד כאשר אביו מקבל קידום בעבודתו המסתורית. ברונו לא יודע במה אביו עוסק בדיוק, הוא יודע רק ש"לנאצירר יש תכניות גדולות בשבילו". הוא יודע רק שהוא רוצה להישאר. בגוף שלישי, דרך עיניו התוהות של ילד שובב, מתאר ג'ון בוין את אחת התקופו”

“ספר מאד מרגש. אומנם היו לי רגשות מעורבים בגלל השמת מוקד האור והחיבור על הילד הגרמני ולא על הילד היהודי, אך מצד שני הילד הגרמני היה בעיניי סמל לפגיעה עצמית הנבעת ממעשים אכזריים (של הוריו). למי שמכיר את סיפורי השואה והזוועות, מתוך סיפורים ביוגרפיים וסרטים דוקומנטריים, הספר הזה מעביר בלי הרבה מילים נגיעה בזוועה מתוך זווית הראייה התמימה של ילדים. דווקא בגלל שהוא רק נוגע-לא נוגע, ולא מציג את הזוועות, ה”

“# אירלנד של שנות הארבעים של המאה העשרים היא מדינה דתית, שיראת הכבוד שרוחשים אנשים לכמרים (יחד עם טינה וכעס כבושים, ודי הרבה פחד גם) מאפשרת לאחרונים מרחב פעילות רב. הם חסינים מביקורת כלשהי ויכולים לעשות דברים ששום מגזר אחר אינו יכול. נשים וילדים פה הם רכוש הבעל והאב וכמעט כל פעולה – גם שהביאה לתוצאות חמורות – אם נעשתה בשם ערכים שמרניים מתקבלת ולא נענשת. להיות הומוסקסואל באירלנד הזו זה לא רק פ”

“הספרים עדיין בארגזים ולי אין את כוחות הנפש להתחיל לפשפש ולבחור בקפידה. אימצתי לי את המודל של שליפה באקראי וכמו שאומרים, מה שיוצא אני מרוצה. אני עוצמת עיניים ומקווה מאוד שייצא ספר שיקלע לטעמי, שלא אצטרך להתחיל להסתבך יותר מידי בחיפושים ואז המחשבות צצות ואיזה ספר ולמה דווקא עכשיו ואז אני מתחילה להתמהמה בבחירה (גם ככה אני אדם שלא קל לו לקבל החלטות) בבקשה שהגורל יחליט טוב בשבילי! ברונו, ילד הח”

“ברונו בן התשע חוזר מבית-הספר ומגלה שחפציו נארזים בארבע תיבות עץ גדולות. כאן מתחיל סיפורו המרתק של ילד גרמני סקרן וחובב תגליות, אשר נשלח הרחק מביתו הגדול שבברלין אל אזור מבודד כאשר אביו מקבל קידום בעבודתו המסתורית. ברונו לא יודע במה אביו עוסק בדיוק, הוא יודע רק ש"לנאצירר יש תכניות גדולות בשבילו". הוא יודע רק שהוא רוצה להישאר. בגוף שלישי, דרך עיניו התוהות של ילד שובב, מתאר ג'ון בוין את אחת התקופו”

“ספר מאד מרגש. אומנם היו לי רגשות מעורבים בגלל השמת מוקד האור והחיבור על הילד הגרמני ולא על הילד היהודי, אך מצד שני הילד הגרמני היה בעיניי סמל לפגיעה עצמית הנבעת ממעשים אכזריים (של הוריו). למי שמכיר את סיפורי השואה והזוועות, מתוך סיפורים ביוגרפיים וסרטים דוקומנטריים, הספר הזה מעביר בלי הרבה מילים נגיעה בזוועה מתוך זווית הראייה התמימה של ילדים. דווקא בגלל שהוא רק נוגע-לא נוגע, ולא מציג את הזוועות, ה”