ביקורת ספרותית על מה שקרה לברנבי ברוקט מאת ג'ון בוין
ספר בסדר

---

השעיית אימון. קוראים לזה. זה מה שקורא נדרש לו בקריאה של ספר, כי קורים בעלילה כל מיני צירופי מקרים, דברים שמסתדרים יחד או סתם בלתי ייאמנו. בכל עלילה. גם בזאת שמתיימרת להיות מציאותית לחלוטין.

מידת השעיית האימון שנדרשים לו בספר הזה היא גבוהה מאוד. נתחיל מההתחלה. ברנבי ברוקט נולד והתחיל לרחף. הוא לא הצליח להישאר בתחומי כוח הכבידה של כדור הארץ, אלא אם החזיקו אותו, חגרו אותו, או הכבידו עליו במשקולות. הבעיה של ברנבי, מעבר לשם המוזר שהוריו בחרו עבורו, היא הסלידה של ההורים שלו מכל דבר חריג ולא רגיל. סלידה ששורשיה מוסברים בהמשך הספר. עד כאן בסדר גמור, ולא שונה מכל סיפור של כל ילד שהוא שאינו ממלא אחרי ציפיות הוריו. אלא שהוריו של ברנבי לוקחים את ציפיית הנורמליות שלהם לקיצוניות ולא מצליחים להסתגל למוזרות של הילד שלהם.

מכאן עובר ברנבי סדרה מפתיעה של אירועים, החל במשלוח לבית ספר פנימייתי כדי שהשכנים לא יידעו ועד להפקרתו באויר לחסדי כדור פורח. שרשרת צירופי מקרים מובילה אותו בין מקומות לא ייאמנו על פני כדור הארץ ומחוצה לו, מפגישה את ברנבי בן השמונה עם שלל אנשים ודמויות, ומצילה אותו מכל פגע ומצוקה, בלי שהוא צריך לרגע אחד להתייאש או לפרוץ בבכי. כאן חשדתי. כי אולי הפיזיקה שלו קצת שונה מילדים אחרים,ואולי גם הביולוגיה, אבל כדי שאאמין לשינוי בפסיכולוגיה של הילד נדרש שכנוע יותר רציני.

זה ספר דידקטי. יש לו מסר, הווה אומר: לך עם השונות שלך ועוף איתה לאויר. המסר קצת יותר מדי לעוס בכפית לאורך הספר, ואף על פי כן ולמרות הכל הוא ספר נחמד. בעיקר, ובכן, לילדים בני שמונה שמרגישים קצת חריגים וקצת לא עומדים בציפיות של ההורים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מה שקרה לברנבי ברוקט