ספרי מתח הם חידת תצרף מסובכת. תסלחו לי רבותי המלומדים שונאי ספרי המתח, גבוהי חוטם, פיינשמקרים וסנובים ספרותיים. למרות שאתם מזלזלים בסוגה האהובה עלי, דעו לכם כי לכתוב ספר מתח קשה פי כמה מאשר לכתוב רומן.
יתרה מזאת, כל סופר של סיפורת (מן הסוגה הנעלה) שמכבד את עצמו, נוטל כמה מהמאפיינים של ספר מתח כדי לגרום לפרוזה שלו לשבות את לב הקוראים.
ומה הסיבה שחלק מספרי המתח באמת לא משובחים במיוחד (גם חלק גדול מהרומנים לא משובח במיוחד) מפני שלעיתים קרובות סופרי מתח משקיעים את כל כשרונם בבניית התצרף והחידה ושוכחים כי לספר משובח יש לפחות עוד שני מאפיינים חשובים: בניית דמויות איכותית וכישרון כתיבה.
יש לציין גם, כי הצלחתם של ספרי מתח במאה השנים האחרונות, גדולה מאוד, והרבה סרבני קריאה משתעבדים אך ורק לספרי מתח, עובדה שגרמה לזרזירי עט מצליחים להוסיף את תשפוכת הגרפומניה שלהם למדף ספרי המתח המתרחב והולך.
אני עצמי, שכאמור לא מצליחה להתנזר מהם, גם מהגרועים שבהם, חשה לא פעם כמו מי שאכל ג'אנק פוד. היה טעים, תודה, אבל כמובן לא הותיר אחריו שוב רושם. הקריאה, גם בספרי מתח בינוניים, גורמת לי הנאה כלשהי, אבל ברוב הפעמים אני נותרת וחצי תאוותי בידי. הנאה כן, אבל לא סיפוק נפשי. אותו סיפוק מתפעם שגורם ספר משובח.
הספר משהו במים מתחיל מצויין, ממשיך טוב מאוד ומסתיים בהפתעה בעלת כשל לוגי רציני.
בפרק הראשון חופרת לנו הגיבורה במוח על חפירת קבר. ברור לנו שהיא לא עובדת בחברא קדישא וגם לא בחברת הלוויות נוצרית, וכי הקבורה המדוברת אינה כשרה משום בחינה. למרות אורכו של הפרק, שישה וחצי עמודים, הוא מרתק ביותר וניכר כישרון כתיבה לא שגרתי.
ואז אנחנו מתוודעים לארין, יוצרת של סרט ביכורים תיעודי על 3 אסירים העומדים להשתחרר. מארק בעלה הוא בנקאי השקעות שמאבד את עבודתו.
הם יוצאים לירח דבש באי בורה בורה שבפולינזיה הצרפתית, אתר נופש יוקרתי שבו אפשר לפגוש כמה מסבריטאי העל, שאם הייתי פוגשת בהם סביר שלא הייתי מבקשת מהם אוטוגרף, סליחה, סלפי. אחרי כמה ימים מענגים עוברת על האי סערה רצינית ובשיט צלילה הם נתקלים במשהו במים.
המשהו הזה הוא תיק נסיעות גדול. ומה בתוכו? גופה/מפה של אוצר אבוד/לפטופ עם רשימת חשבונות בנקים/ גם לזוג לוקח כמה זמן לפתוח את התיק ולכן לא אגלה לכם.
כמובן, מרגע שנפתח התיק נפתחת תיבת פנדורה ושפע של צרות רודפות אחריהם.
בחלק מן המהלכים הם מתנהלים בתבונה קרימינלית ובחלק מהם כמו חנונים שלא ידעו טעם חטא.
אבל הפינאלה קצת צורם. לא מפני שהוא לא מפתיע. הוא מפתיע ועוד איך. אבל כשחושבים קצת יותר בביקורתיות מגלים כי ביסוד הפיתרון טמון כשל לוגי רציני. המהלכים לא מתאימים למי שמתכנן פשע רציני.
קשה מאוד להסביר למי שלא קרא וגם ספויילרים אני מנועה מלכתוב.
למרות הכל, אי אפשר להניח את הספר מהיד כי הוא מרתק מאוד.
ספר שווה בהחלט ומעיד הרבה על נפש האדם ועל אהבת הבצע. כן, ככה זה. כשמתרגלים לפירסט קלאס קצת קשה לוותר.


















