ביקורת ספרותית על האיש על החוף מאת קתרין סטדמן
ספר טוב

---

#
היה לה תפקיד קטן ב"אחוזת דאונטון", אותו ביצעה בלי קשר לתקופה המדוברת. שם היא נראתה אישה צעירה, אסרטיבית מאד, שקשה לדמיין אותה בתחילת המאה העשרים. היא לגמרי שייכת לזמן הנוכחי. זו כמובן לא אשמתה – יש תסריטאי ובמאי האחראים על מה שהיא עושה כשחקנית.
כסופרת היא טובה פי כמה, כותבת רהוט ואינטליגנטי, מאפיינת היטב את דמויותיה ומבססת אותן על תכנים מוכרים לנו של מדע והתנהגות, ההופכים את מה שהיא כותבת לאמין מאד.

הסיפור עוסק בזהות וזיכרון. אמה היא נוירו-פסיכיאטרית המתמחה בחקר אמנזיה. היא חיה ועובדת (קשה והרבה) בבית חולים בלונדון. בזכות פגישה בכנס רפואי בעבר, עם הנוירולוג הבכיר בתחום, פונים אליה לטפל בגבר שנמצא ללא זיכרון בחוף ליד עיירה כפרית באנגליה. הנושא המקצועי כל כך מפתה אותה, שסיבות מוצקות נגד מעורבות בנושא נדחות ומודחקות. הסיפור מרתק ומותח כמעט לכל אורכו ומציב לפני הקורא(ת) תעלומה מרתקת וקריאה סוחפת.

החלק של התרת התעלומה והפיתרון אינו הגיוני ואינטליגנטי כמו חלקו הראשון של הספר. פה אפשר לראות סופרת שטוותה עלילה מוצלחת, מסתבכת בקורים של עצמה. מעורבותם של חלק מהגורמים אינה ברורה או סבירה, סוף הסיפור מתקשה לא מעט וצולע קשות כשמגיע הפיתרון. אני מניחה שקשה היה לה למצוא סיום ראוי לעלילה המוצלחת – והמותחת – שהיא המציאה. אבל למרות ההסתייגות הזו, שהורידה כוכב לספר, הוא ראוי לקריאה ושבר אצלי תקופה ארוכה של חיפוש ספר שארצה לחזור אליו אחרי כל הפסקה. ספר נוסף שלה, שקדם לספר הזה, היה רב-מכר וממתין לי. אקרא אותו בשמחה ואקווה שהציפייה הגבוהה שסטדמן טיפחה בי לא תהפוך לאכזבה, כמו שקורה לי לא פעם.


1/2

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על האיש על החוף