לידת ילד, מסתבר, לא הופכת אוטומטית אישה לאימא. האגרוף הקמוץ של אותה אישה, כך עולה מן הספר, יכול היה להיות בנסיבות חיים אחרות יד פתוחה ואצבעות זקופות, אבל כשהאלימות הפיזית מופנית כלפי ילדיה, בשר מבשרה, הכאב הוא חד וצורב. האירוע המכונן של הרומן מתרחש מיד עם פתיחתו, והוא מתאר אלימות קיצונית של אם כלפי בנה: לאחר שכל מאמציה של מרתה ברומפמן לגמול את בנה בן האחת עשרה ממציצת אצבע עולים בתוהו, היא מתנפלת

היכן ועדת הלסינקי כשצריך אותה? <mark>תומס ה' אוגדן</mark> הוא פסיכיאטר העושה ניסויים בבני אדם, לפחות בני אדם המצויים בספריו. כנראה שהוא פסיכיאטר מתחזה. סופר מתחזה הוא לגמרי.
קתרין, הצעירה לשני אחיה, דמיאן וארין הבכור, נפלה מהמדרגות בביתה ודמיאן מאשים עצמו שדחף אותה, כשבעצם ניסה למנוע את נפילתה. זה קרה לה כשהיא היתה בת 13. מהנפילה היא נותרה נכה ונעזרת במקל הליכה שיקל על הליכתה המאומצת.
עוד במשפחה האם רוז ואחו

יש ספרים שכבר על ההתחלה תופסים אותנו בבטן, והלפיתה הזו הופכת לתנאי הכרחי להמשך הקריאה .
מקום ההתרחשויות של הרומן הזה היא מדינת קנזס, המדינה ה-34 של ארה"ב. בעברה היא כונתה "קנזס המדממת" בשל המאבקים האלימים שהתקיימו בה בין תומכי העבדות לבין שולליה. היא תפקדה גם כנקודת מעבר בדרך של המתיישבים ליוטה וקליפורניה.

הבחירה במקום הזה אולי לא הייתה מקרית כי <mark>אוגדן</mark> הסופר, מצליח להדיף ריח רע של אלימות וכפי

#
צעיר וצעירה מתחברים בקולג'. שניהם באים מבתים של חקלאים במערב התיכון בארצות הברית. לשניהם הורים עם השכלת יסוד בלבד. לו יש אח בוגר ואחות צעירה, לה אחות צעירה. אבל... אותו גידלו הורים אוהבים, שידעו לאפשר לו לגדול, למצוא מי הוא ולהיפרד. אותה גידלו הורים מתעללים: אב מתעלל באופן אקטיבי, פיזית, נפשית ומינית ואם שמסבה מבט ושותה. מה יקרה בחיבור בינהם?

כצפוי. הוא ינסה לתמוך בה בכל מחיר. זה מה שהוא למ

מה היינו מצפים מרומן קצר על מוות וחיים בחווה נידחת בקנזס שנכתב בידי פסיכואנלטיקאי? (על הפסיכואנליזה ניתן לקרוא כאן) אני הייתי מצפה לרומן בו אני מקבלת ניתוח תת-מודע על הנפשות הפועלות, חיבור של קווים פסיכולוגיים בין אדם לסביבתו ובמיוחד בין האדם לעצמו תוך השלכה על האירועים עליהם מבוסס הרומן ועוד. האם זה מה שקיבלתי בספר של <mark>אוגדן</mark>? כמעט... האם זה גרוע? בחלק מהזמן...

תומס <mark>אוגדן</mark> הוא מהפסיכואנלטיקאים המ

המקום הטוב לקבל החלטות

כאשר אנחנו שוכבים עם ראש על הכרית אנחנו לא רק מניחים לטרדות החיים אלא בעיקר מעלים מתוך הכרית זיכרונות ילדות ומחשבות עבר,

המחשבות אז נעשות רכות יותר ובעלות ערך, הדברים שחשבתי פתאום מקבלים את העדינות והמחשבה הנכונה.

הקבלה הזו והלך החשיבה המנומנם עובר גם אל מי ששוכב על הכרית שלנו, בן הזוג, בת הזוג –

רק שם אתה מרגיש מוכן לספר לה את סיפור חייך ולחזור איתה אל מקומות ר

עד כמה שזכור לי כבר קראתי פעם ספר של המחבר הנ"ל. הספר הזה מתיימר להיות
יצירה ספרותית המשתייכת ל"ספרות יפה" וזאת בדיוק הבעיה!
<mark>אוגדן</mark> איננו סופר הוא פסיכולוג מכובד בתחומו שכתב גם ספרי פסיכולוגיה - אבל הוא איננו סופר!
מדובר פה בשילוב קטלני של נושא "צהוב" וצעקני ("גילוי עריות") שסופר אמיתי היה יכול לעשות ממנו מטעמים...
ופסיכולוג שכותב עליו בצורה "יבשושית" כאילו שהוא כותב מאמר כגון "לאן הולך החינוך

<mark>אוגדן</mark>, יהודי יליד 1946, הנו תיאורטיקן מצליח בתחום הפסיכואנליזה, ומרצה לפסיכואנליזה ולכתיבה יוצרת. זהו רומן הביכורים שלו.

הרומן עוסק בסיפורה של משפחה אחת בחוות תבואה בקנזס. בני הזוג מרתה וארל ברונפמן מנהלים חיים לא פשוטים, ארל כמנהל החווה ומרתה כעובדת בדיינר המקומי, ולהם שני ילדים, מלודי בת ה-15 ואחיה וורן בן ה-11. כבר בתחילת הרומן מסתבר שמישהו מת בבית ברונפמן, וסגן השריף עושה דרכו לשם לחקור את

ספר טוב ומעניין. קראתי את 2 הספרים הקודמים של תומס <mark>אוגדן</mark> -פסיכולוג ידוע שהפתיע בפרוזה שכתב. תיאור חייהם של בובי רנפרו וקרול/מדלן - שניהם גדלו במשפחות קשות שהשפיעו על חייהם הנוכחיים ואיכשהו במקרה התחבר להם להיפגש ולנסות לחיות ביחד, כאשר כל אחד מהם שומר עד גבול מסויים על סודותיו. ברקע - אחיו הבכור של בובי, ג'ורג' - שבגיל די צעיר איבד את דרכו וסובל ממופרעות נפשית. קרול שמחליפה את שמה ברגע פתאומי של