• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לא אימא שלי

לא אימא שלי

מאת תומס ה' אוגדן

הביקורת של סדן

תמונה של סדן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
לא אימא שלי

לא אימא שלי

מאת תומס ה' אוגדן

הביקורת של סדן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של סדן
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
תירס מיליון דולר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“משפחה אולי לא סטנדרטית אבל נורמלית, לכאורה, בוודאי במאה ה21 שאחד הילדים בה נפגע בתאונה. זה הטקסט אבל”

6/6
ביקורות על לא אימא שלי
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•1 דקות קריאה

עד כמה שזכור לי כבר קראתי פעם ספר של המחבר הנ"ל. הספר הזה מתיימר להיות
יצירה ספרותית המשתייכת ל"ספרות יפה" וזאת בדיוק הבעיה!
אוגדן איננו סופר הוא פסיכולוג מכובד בתחומו שכתב גם ספרי פסיכולוגיה - אבל הוא איננו סופר!
מדובר פה בשילוב קטלני של נושא "צהוב" וצעקני ("גילוי עריות") שסופר אמיתי היה יכול לעשות ממנו מטעמים...
ופסיכולוג שכותב עליו בצורה "יבשושית" כאילו שהוא כותב מאמר כגון "לאן הולך החינוך המיני של ילדינו" (סתם...)
כאמור גם בספר הקודם שקראתי של הנ"ל ("הפרטים שנשמטו") הייתה לי בדיוק את אותה ההתרשמות.
הוא כנראה יודע לכתוב היטב מאמר אקדמי אבל הוא לא יודע לכתוב "ספרות יפה".
בקיצור, למרות שקראתי את כל הספר - ממש התאכזבתי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Boaz Ben-Zvi
Boaz Ben-Zvi
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של מירית
מירית
6קוראים|גיל ממוצע59|67%נשים

על המבקר

תמונה של סדן

סדן

ותיק
חבר מזה 16 שנים
406 ביקורות•5 נבחרות•3,656 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של סדן
סדן
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות406
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבל3,656
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת161ספרות מקורית96ביוגראפיות19

דיון על הביקורת

2 תגובות
אפרתי
אפרתי•לפני שנה

למרות שהוא קשה ומזעזע וגם מעורר גועל, אני חשבתי שהוא כתוב מעולה והוא ספר מצוין.

מורי
מורי•לפני שנה

אמת. ספר ממש ממש גרוע.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סדן

מחזמר

מחזמר

מוטי פוגל

אין לי אפילו מושג כיצד הגיע הספר הזה אליי אבל עובדה שהיה לי את העותק הזה ואפילו במצב חדש לגמרי!
והעובדה השניה שאכן קראתי אותו שזה כבר הישג בפני עצמו!
כי אמנם הסופר מוטי פוגל יודע לכתוב ובהחלט אפשר לומר לו זאת לזכותו
שפתו קולחת ו"זורמת" אבל אנחנו עוסקים כאן בעלילה! ולא בסגנון הסופר ויש לי לומר על כך רק דבר אחד: "אוי"...
על כריכת הספר הזה היה צריך להיות כתוב באותיות קידוש לבנה: "לדתיים בלבד!" או לחילופין "הקריאה אסורה לחילוניים!"...
כי למרות שכאמור הנ"ל יודע לכתוב מבחינתי הדמויות של גיבוריו הן כל כך הזויות עד שאינני מאמין להן ואף לא לשום מילה שיוצאת מפיהן!
החלום של אהליאב גיבור הספר בוגר הישיבה הוא לכתוב מחזה ולא סתם מחזה אלא מחזמר שנושאו, תאמינו או לא
"בית המקדש והעלאת הקורבנות שבו"... נדמה לי שנושא הזוי מזה קשה למצוא...
תוך כדי הקריאה באמת תהיתי עבור מי כותב מר פוגל את הדברים הללו? הרי עבור חילוני (כמוני) זה נשמע פשוט קישקוש שאין בו טיפת היגיון
וההתלבטויות של אותו אהליאב... הרי אם זה מחזמר צריכה להיות בו "שירת נשים" רחמנא ליצלן, כך שבשלב מסוים נידונה בו האפשרות
שבובות ישחקו את את תפקידי הנשים או שבכלל ישחקו שם רק בובות! השד יודע איך. ועל כל דבר הוא צריך לשאול את ראש הישיבה שבה למד
אז הוא מתלבט בעזרת שותפו ה-דתל"ש יוני שעוסק בצד הכלכלי של המיזם ההזוי הזה. וגם כאן בולט חוסר ההיגיון כי מדוע שאותו יוני יסכים לשתף איתו פעולה
שהרי מראש ברור שמדובר בהבלים בלתי מציאותיים ללא סיכוי!
בנוסף לכך מר פוגל מכניס לכאן כל מיני הערות שוליים ומראי מקומות כשהוא מצטט ציטוטים מספרי קודש למיניהם. ולא ברורה לי בכלל הסיבה לכך
מה הוא מנסה להראות פה? ולמי? שיש לו ידע והשכלה דתיים? באוניברסיטה כשמגישים עבודה אקדמית יש צורך בהערות שוליים כדי לאשש את המידע
אבל כאן הרי מדובר בספרות יפה אז מה זה קשור? למר פוגל הפתרונים לכך...
בקיצור, יכול להיות שדתיים מאוד או חרדים ימצאו עניין בעלילה הזאת. אבל קשה לי להאמין שחילוני ימצא פה אפילו שמץ של עניין. וגם אני שמסוגל
לקרוא את ספר הטלפונים, שאלתי את עצמי באמצע הקריאה, אם לא כדאי להפסיק לקרוא! כי זה הרי עוד מאותו הדבר ובאמת חבל על הזמן (במשמעותו המקורית...)

לפני 10 שעות•
★★★★★
•סדן
תחת הרשת

תחת הרשת

אייריס מרדוק

בילדותי ובנעוריי הרחוקים היו הוריי (כמו חברי הסתדרות טובים) מנויים על סדרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".
מדי חודש היינו מקבלים ספר בכריכת כיס, כך שנוצרה לנו ממש ספריה קוטנה בבית. אבי היה קורא נלהב עובדה שאז לא הייתי מודע לה כלל ורק בשנים האחרונות התחוור לי
כמה שאהב לקרוא לפחות כמוני...
כך גם יצא לקרוא אז, את הספר הזה שנמצא אצלי גם היום בבית. לאחר עשרות שנים לא זכרתי כמעט את תוכנו, אבל כן זכרתי שאהבתי אותו אז מאוד!
זה עודד אותי לקרוא אותו שוב. מה שהפתיע אותי כשקראתי אותו עכשיו שוב, שזהו ספר מאוד "לונדוני".
כשקראתי אותו בנעוריי איש עוד לא נסע לחו"ל ולא הכרנו בכלל את העולם הגדול.
הספר הזה כולו מלא שמות של; מקומות רחובות ואתרים מוכרים בלונדון, שאז לא אמרו לי כלום! ואילו היום לאחר כל כך הרבה פעמים שביקרתי בכרך הזה
אני יודע בדיוק למקם כמעט כל מקום שמוזכר פה והם רבים...
מדובר פה בעלילותיו ה"בלתי אפשריות" וחייו הפרטיים של ג'ק גיבור הספר, שהוא כותב ומתרגם שהוא בעצם סוג של חסר-בית, שחי מהיד לפה ונע ונד לו בלונדון וקצת בפריז
והוא מספר לנו אותם בגוף ראשון, תוך כדי שהוא מתרועע עם אנשים מרתקים בפני עצמם, מעולם התיאטרון הפילוסופיה והפוליטיקה,
וכשהוא חוטף כלב מקסים ועוד מיני מעשים "בלתי חוקיים" בעלילה שיש בה גם הרבה הומור...
גם היום כשקראתי את הספר הזה אהבתי אותו מאוד! למרות שברבות השנים התיישן התרגום שלו פה ושם, במליצות וביטויים שכבר אינם בשימוש בעברית של היום...
סתם לדוגמה; הגיבור משתמש בקללה עתיקת היומין "ימח שמך" שהייתה אז כנראה מאוד מקובלת בשנות החמישים והשישים והוא אומר אותה גם לגבי עצמו "יימח שמי ויימח שמך" כנראה בתרגום
של איזה קללה אנגלית. ( Damn you או משהו כזה...) היום זה פשוט לא עובר טוב... אבל עדיין, תרגום מיושן או לא, נהניתי כאמור לקרוא את הרפתקאותיו של הגיבור הפיקרסקי הזה גם היום,
ואני ממליץ עליו מאוד! בזמנו העציב אותי מאוד לשמוע שמי שכתבה אותו, הסופרת מוכשרת אייריס מורדוך, חלתה בסוף ימיה בדמנציה. זיעזע אותי לדעת שכישרון כזה אבד לטובת מחלה אכזרית כזאת...

לפני שבועיים•
★★★★★
•סדן
פרדיננד לאסאל

פרדיננד לאסאל

שלמה נאמן

בילדותי למדתי בבית ספר בצפון תל-אביב; הוא נמצא בקרן הרחובות פרדיננד לאסאל ואדוארד ברנשטיין.
מעניין שזה היה בית ספר שהיה בזמנו שייך לזרם העובדים בהסתדרות (שהיה קיים פעם וחוסל בטעות היסטורית גורלית של בן גוריון)
ונקרא פעם בית חינוך בצפון (ומאוחר יותר א.ד. גורדון)
אני מודה שאז, לא התעניינתי במיוחד מיהם אותם האנשים שעל שמם קרויים הרחובות הללו...
רק עכשיו אני מבין שיש איזשהו קשר סמלי (שאולי הוא מקרי) בין מיקומו של בית הספר הסוציאליסטי הזה לשמות הרחובות הללו.
זהו ספר עיון לחובבי ולומדי היסטוריה ואיננו ספר לסתם קריאה כיפית ולכן איננו מיועד "לכל אחד"....
פרדיננד לאסאל שהביוגרפיה הזאת מבוססת עליו היה הוגה דעות גרמני ומנהיג כריזמטי. כמו רבים מהחברים באירגוני "המהפכנים" בגרמניה
הוא היה יהודי אבל בן למשפחה מתבוללת והוא עצמו עבר תהליך של התרחקות מהיהדות וראה את עצמו יותר כגרמני מאשר כיהודי
אפילו השם לאסאל איננו שם אמיתי כי אביו שינה את שמו כנראה מתוך הרצון להתבוללות.
כשקוראים את הספר נכנסים לסבך הפוליטיקה הפרוסית והגרמנית במאה ה-19 שדבר בה איננו רלוונטי בה למציאות של היום...
חשיבותו של לאסאל היא בכך שאירגון הפועלים שהקים הפך לאחר מותו למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הגדולה והחשובה.
בביוגרפיה הזאת מצאתי עניין רב בפער העצום שהיה קיים בין חייו האישיים הפרטיים של לאסאל שהתיימר לייצג את הפועלים העניים וליצור עולם חדש
בעוד שהוא עצמו חי חיים נהנתניים ברמת חיים גבוהה
ונהנה מחסדיה החומריים ואולי גם אחרים של רוזנת עשירה שהבטיחה לו קיצבה נאה לכל חייו
בשעה שבאותו זמן הפועלים בגרמניה היו באמת "מזי רעב" והיו כמעט משוללי זכויות...
הוא גם נהרג בדו-קרב מטופש בענייני כבוד שהוא עצמו יזם על חסדיה של מאהבת צעירה... וזהו גם עניין שאין לו כל קשר לחשיבות רעיונותיו וממחיש את הפער הנ"ל...
מה שמפליא אותי היא העובדה שהוא אכן "זכה" ברחוב על שמו בתל אביב! כי הוא הרי לא היה אפילו ציוני אלא ממש הפוך מכך! אז במה זכה?

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
בית השינה

בית השינה

ג'ונתן קו

זהו עוד אחד מהספרים שהגעתי אליהם במקרה. יש לי המון ספרים בבית חלקם נקנו בשנים עברו וחלקם
הגיעו בדרכים שונות ומשונות... אבל הנה העובדה היא שהם פה והתקווה היא שבסופו של דבר אקרא את כולם...
(תקווה שהיא מופרכת מראש...)
לא קראתי מעולם ספר של ג'ונתן קו והאמת היא שלא ידעתי למה לצפות.
מדובר פה בבניין יוצא-דופן באיזו שהיא עיירה על החוף של אנגליה ושוכן בו מוסד "מוזר" שחוקר לכאורה הפרעות-שינה
איננו יודעים עד כמה הוא מוזר עד שמתגלים לנו בו דברים על ידי אחד מהמטופלים בו...
להנהלה לאנשי הצוות וגם ל"מטופלים" שבו, יש "עבר"! ודברים שקרו בו. אבל העבר הזה עם ההווה
מתערבבים פה לטעמי הרבה יותר מדי פעמים! קו מתאר את גיבוריו בצורה מעניינת והספר בהחלט קריא
אבל יש פה יותר מדי צירופי-מקרים "פלאשבקים" והפתעות שאין בהן שמץ של היגיון! (אלא אם כן יצאו מדמיונו הקודח של הסופר הנ"ל)
אינני רוצה לעשות פה ספוילרים (למרות שמאוד מתחשק לי) אבל דווקא משום-כך לא אמנה אותן פה.
כללית הרי אין שום רע בצירופי-מקרים או בהפתעות, אבל כשמגזימים בהם (כמו בעצם בכל דבר)
זה יוצא מתכון פחות מוצלח! לספר שיכול היה להיות טוב בהרבה...

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
אני אנסטסיה

אני אנסטסיה

אלונה קמחי

הספרים פשוט "נופלים" לי לידיים ללא שום סדר או תכנון מאורגן.
זהו ספר שמכיל חמישה סיפורים לא שווים ברמתם אבל רובם ככולם סיפורים טובים
מדובר פה בדרך כלל בדמויות בעייתיות שמספרות לנו תמיד בגוף ראשון על הבעיות שלהן
אז ככה; אני מאוד אוהב לקרוא ספרים שעלילותיהם מסופרות לנו בגוף ראשון.
ה"חידוש" פה שכולן מספרות לנו את סיפורן "כמו שמדברים" בשפת הרחוב או בשפת השוק
מי פחות ומי יותר ו"המילים הגסות" והסלנג' מככבים פה. אין לי שום בעיה כמובן עם "זין" "כוס" "תחת" וכו'
ואכן יש אנשים שבאמת מדברים כך, מה עוד שלפחות בסיפור אחד או שניים הטכניקה היא של "זרם התודעה"
שזה דווקא משובח מבחינתי! הבעיה היא שה-עגה (סלנג) מתיישנת במהירות והספר כולו משדר סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים
בעגה של אז ובשמות במושגים של אז שרבים מאיתנו שכחו שהיו קיימים אי פעם...
סתם לדוגמה באחד הסיפורים היא מזכירה משהו שנראה כמו "התמונות אצל פרג'"
ומי מהצעירים זוכר בכלל שבמקום שבו עומד היום בניין עם דירות קטנות בפינת דיזנגוף ארלוזורוב עמד פעם
עסק היכל הצילום של המשפחה הנ"ל... כך שדווקא העובדה הזאת שהיא משתמשת באקטואליות של אז
הופכת את הספר הנ"ל לפחות בהיבט הזה למיושן...
ועם זאת עדיין רוב הסיפורים (חוץ מהאחרון) טובים מאוד! וכדאי לדעתי לקרוא את הספר הזה
מדובר פה בסופרת מוכשרת מאוד (שהייתה גם שחקנית טובה...)

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
קרפיון באמבטיה

קרפיון באמבטיה

מנו עמנואל ברגר

הספרים מגיעים אליי בדרכים משונות וגם את הספר הזה כמו ספרים רבים אחרים הביאה לי בתי
ואינני יודע אפילו מאיפה! על כל פנים לא מדובר פה באמת בספרות אלא בזכרונות
ברגר המחבר איננו סופר אבל יש לו זכרונות נוסטלגיים שתמיד נעים להתרפק עליה
יש פה מין סיפורונים קצרים מילדותו בשכונת הדר בחיפה כנראה מתחילת שנות החמישים
מצד אחד יש לו מה לספר כי הוא היה כילד לפי עדותו שלו סוג של פרחח
מצד שני לסיפורים אין פואנטה אמיתית שהיה נותן להם אולי סופר אמיתי.
אבל זה נחמד להיזכר איך פעם בישלו פה במטבח על גבי פתיליות ופרימוסים
איך החלבן (מקצוע שהלך מזמן לעולמו) היה מוזג חלב ישירות לכד שהביא עמו הלקוח
איך בעולם ללא טלוויזיה כבידור היו רק בתי קולנוע ואיך היו "מתפלחים" אליהם (עוד מילה שיצאה לפנסיה)
ואיך בעולם ללא סופרמרקטים היו רק בעלי חנויות מכולת ירקות וקצבים והשוק החיפאי אצל מי היה כדאי לקנות ואצל מי לא...
והוא גם מתאר כל מיני טיפוסים בשכונתו שהוא הכיר היטב וכשקוראים זאת בעולם המנוכר של היום זה ממש מפליא אותי
כי בבניין הגבוה שאני גר בו היום למשל אינני מכיר כמעט איש משכניי...
בכל אופן מדובר פה בספר חמוד שמהנה לקרוא בו גם אם הוא ללא ערך ספרותי גדול.

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

אשתי הביאה לי את הספר כי היא נוכחת במין חוג לספרות שבו מגיע מרצה ודיבר עליו.
התחלתי לקרוא והוא אכן מעניין מאוד. זהו ספר שלכאורה הוא רק ספר מתח רגיל
אבל למעשה הוא יותר רומן פסיכולוגי שחוקר את נפשותיהם של גיבוריו.
גיבוריו אינם דמויות חד-מימדיות כפי שאנו רגילים בספרי מתח "פשוטים"
יש בהם הכל מכל וקודם כל בדמותו של הגיבור הראשי של הרומן רוברט שהוא לכאורה מהנדס
שעובד בחברה מכובדת איש מופנם תרבותי ונדיב לחבריו אבל מסתבר שבסתר בסתר
הוא מציצן! כלומר הוא מציץ בסתר לבחורה אחת מה היא עושה בביתה המבודד עם מי היא נפגשת וכו'
ועוקב אחריה במין סוג של סטיה שלכאורה היא כמעט בלתי נסלחת...
אינני רוצה לעשות ספוילרים אבל קורים שם בעלילה דברים מפתיעים ובלתי צפויים
כי גם הדמויות האחרות בעלילה הרבה יותר מסובכות מאשר הן נראות לכאורה במבט ראשון!
כי נפש האדם איננה פשוטה ומה שאנשים מראים בציבור לעתים קרובות זוהי מסיכה שמאחוריה
מסתתרים סודות ושקרים. מה שמעניין הוא שהסופרת מביאה אותנו להרגיש הזדהות עם הגיבור
הראשי ומה שקורה לו למרות שטיפין טיפין אנו נחשפים למעשים מוזרים שלו שאולי קרו ואולי
הם הגזמות שדמויות אחרות בעלילה מספרות אותן בצורה מוטה בעליל...
בכל אופן מדובר פה בספר מתח מרתק ומומלץ מבחינתי
ולא במקרה נעשו לו עיבודים קולנועיים מרתקים לא פחות!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
תקרית של ערב

תקרית של ערב

עמלה עינת

כרגיל אצלי, התחלתי לקרוא את הספר הזה די באקראי, לאחר שהיה מונח אצלי במשך זמן רב על המדף...
מדובר בספר סיפורים, שכתבה עמלה עינת, שבנוסף להיותה סופרת פורה מאוד לילדים ונוער היא כותבת גם למבוגרים
והיא גם דוקטור לחינוך ומקצועה הוא טיפול באנשים!
למקרא הסיפורים קיבלתי את הרושם שרובם בא "מהחיים"... אני מניח שעינת היא מטפלת פסיכולוגית באנשים
והיא פשוט נתקלה באירועים אמיתיים והפכה אותם לסיפורים...
על כל פנים מדובר כאן בכתיבה ריאליסטית, של דרמות קטנות בעיקר של דמויות בודדות ואירועים דרמטיים או טרגיים שקורים להן...
אהבתי בייחוד את הסיפור "תקרית של ערב" שגם הפך לשם הספר ובו היא מתארת את קורות משפחתה שלה!
ואת דמותו של אחד מסביה שעלה לארץ-ישראל עוד בסוף המאה התשע עשרה...
על כל פנים הסיפור הזה ריתק אותי במיוחד וגם העובדה שהיא כנראה מספרת בו את האמת לאמיתה...
בסך הכל זהו ספר שכתוב היטב בשפה עשירה שלעתים היא פיוטית וכדאי לקרוא בו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
הילדים שומרים עלינו

הילדים שומרים עלינו

תמי שם-טוב

את הספר הזה הביאה לי אשתי שהמליצה לי עליו וכך התחלתי לקרוא בו.
תמי שם טוב עד כמה שידוע לי כותבת בדרך כלל לילדים והספר הזה שנכתב למבוגרים הוא יוצא דופן אצלה.
יש פה כמה דברים שאהבתי; אני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וממוארים ולפחות החלק הראשון של הספר הזה שמתחלק לשני חלקים
הוא סוג של ממואר ומבחינתי הוא מרתק ביותר!
כי מסתבר ששם-טוב גרה במשך שנים בשכנות לשתי אחיות שהיו מתרגמות מצוינות ובעלות שם.
אחת מהן נילי מירסקי הייתה מאוד מפורסמת בעלת מוניטין גבוה שפירסמה תרגומי מופת והשניה ימפה בולסלבסקי
שגם היא הייתה מעולה אבל לא התפרסמה משום מה...
הן חיו כולן באותה קומה והסיפורים שהיא מספרת על חייהן המשותפים על היציאה לבארים והשתיה... ועל הכתיבה שקשרה ביניהן הם ממש מרתקים!
גם החלק השני מעניין כי ישנם בו סיפורים שהם כביכול דימיוניים, אבל למעשה רוב הסימנים מראים שגם הסיפורים הללו הם למעשה סיפורים אישיים
שקרו לשם-טוב עצמה... וככאלה הם מרתקים וטובים מאוד!בקיצור אהבתי מאוד את הספר הזה ואני ממליץ עליו!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן

ביקורות נוספות על "לא אימא שלי"

לא אימא שלי

לא אימא שלי

תומס ה' אוגדן

היכן ועדת הלסינקי כשצריך אותה? תומס ה' אוגדן הוא פסיכיאטר העושה ניסויים בבני אדם, לפחות בני אדם המצויים בספריו. כנראה שהוא פסיכיאטר מתחזה. סופר מתחזה הוא לגמרי.
קתרין, הצעירה לשני אחיה, דמיאן וארין הבכור, נפלה מהמדרגות בביתה ודמיאן מאשים עצמו שדחף אותה, כשבעצם ניסה למנוע את נפילתה. זה קרה לה כשהיא היתה בת 13. מהנפילה היא נותרה נכה ונעזרת במקל הליכה שיקל על הליכתה המאומצת.
עוד במשפחה האם רוז ואחותה מרגרט. מרגרט גרושה ללא ילדים ואילו אביהם של השלושה מת בתאונה ולא זכה לראות את הולדת קתרין. כשדמיאן היה צעיר, משהו כמו 3-4, רוז החליטה שהיא לא מסוגלת לגדל אותו והיא מסרה אותו לאימוץ לאחותה מרגרט, שלא רצתה ילדים, אבל היתה קרובה מאוד לרוז וניסתה להקל עליה. הקשר בין דמיאן למרגרט לא היה טוב. מרגרט העסיקה את סיביל, שגידלה את דמיאן והקשר ביניהם דווקא היה חם. אחרי שלוש שנים סיביל חזרה לניו יורק. הבלבול אצל דמיאן גדל עוד יותר ולמרות ההסכם בין מרגרט לרוז, שרוז לא תדרוש בחזרה את דמיאן, מרגרט מבינה שהיא לא יכולה לגדלו והוא שב למשפחתו המקורית. הקשר המחודש בין דמיאן לארין הבכור הופך אותם לחברים טובים. עם הזמן נוצר קשר חם בין דמיאן לקתרין אחרי שארין יצא ללימודים באוניברסיטה. הקשר החם בין האח לאחות הפך לקשר מיני והולדת בת אחרי ששניהם כבר היו באוניברסיטה. עניין הבת ייפתר למי שעוד ירגיש שהוא חייב לקרוא את הזבלון הזה. רק מאוחר יותר תיפתר גם האכזבה הנוראית של דמיאן מאחיו "הבוגד", שהלך ללמוד ולא שמר על הקשר ביניהם.
כאמור, אוגדן אינו סופר. התפרים בעלילה גסים ולא הגיוניים, התפניות נועדו לשרת עלילה מעיקה ו"זולה" והסיום פתוח ופרוץ לכל רוח, כאילו נקטע ודפי עלילת הסיום נפוצו לכל עבר ואבדו.
אמריקה (במובן ארה"ב) היא כר נרחב למשפחתיות בעייתית. הקן המתרוקן מנתק באחת את הקשר בין העוזב ללימודים לבין משפחתו, הצעירים נזרקים הרחק מהבית משל היו סרח עודף ולנו קשה לדמיין מין פצצת מצרר שכזו. לא שחייבים לשמור על קשרים, שלעיתים הם מעיקים, אבל מה שמתאר אוגדן בתפרים גסים, תיארו גם אחרים בכישרון משכנע בהרבה.
אם נחזור לרגע לעניין מסירת ילד קטן, לא בן שמונה עשרה ללימודים, הראש המופרע של אוגדן, פסיכיאטר בהכשרתו ובעיסוקו, מוזר בלשון המעטה. בלא מעט ספרים עם עובד איבדו כיוון לגמרי והם מוכנים להוציא לאור כל ספר סנסציוני ובלבד למכור. אנחנו לא חייבים לקנות וכדאי שנזהיר.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מורי
לא אימא שלי

לא אימא שלי

תומס ה' אוגדן

קשה קשה קשה.
כמו ספרו הקודם: "הפרטים שהושמטו" - הוא מכה חזק בבטן.
גם כאן יורד הכותב לנבכי נשמתם של גיבוריו.
גם כאן מתוארות מערכות יחסים משפחתיות מורכבות ביותר.
אך כאן יש קפיצת מדרגה - יחסים אסורים.
ספר מיוחד במינו, כקודמו, דורש מאמץ נפשי ורצון להתמודד עם הבעיות הקשות שהוא מעמיד במפני הקורא.
הספר ריתק אותי לכל אורכו.

לפני 7 שנים•יוסי נינוה
לא אימא שלי

לא אימא שלי

תומס ה' אוגדן

ספר חזק ומטלטל שאי אפשר להניח מהיד. סיפור על משפחה שקורסת, על טראומות שפוצעות את הנפש ועל הכמיהה של כל אחד מבני המשפחה לחום ואהבה ולהרגשת שייכות. על אהבה מעוותת ועל הקרבה בשם האהבה.
הספר עוסק במערכות יחסים: בין הורים וילדים, בין אחים, בין קולגות ובין בני זוג.
הכתיבה מצויינת וקולחת, הסופר הוא פסיכואנליטיקאי ולא בכדי צויין בגב הספר שהסופר הוא "אשף הטראומות הנפשיות", זה בהחלט מורגש בסיפור. ממליצה בחום!
הסיפור מתחיל כשנערה בת 13 נופלת ממדרגות בביתה. אמה, דודתה ושני אחיה צופים בנפילה ואף אחד לא מצליח למנוע אותה. אותה נפילה פיזית תגרור אחריה נפילה נפשית של כל אחד מבני המשפחה.
החל מאותו אירוע יובאו פרקים מהעבר ופרקים מהווה, לסירוגין. לאט לאט ניחשף לנפש של כל אחד מבני המשפחה, לטראומות ולצלקות שאותן הוא נושא.
בקצרה על התוכן:
אבי המשפחה נהרג בתאונה. האם נכנסה לדיכאון ולא הצליחה לתפקד. כשנולדה הבת, האם לא הצליחה להתמודד לבד עם גידול הבן האמצעי ועשתה החלטה שתשפיע עליו ועליה למשך כל החיים. בעקבות אותו ארוע, האח הצעיר הרגיש לא אהוב, בודד ושבור. האח הבכור שראה את מצבו של אחיו, לוקח על עצמו את תפקיד האב ומקדיש את כל כולו לאחיו הצעיר. הם צופים ביחד בסרט רוקי והם מחליטים לשחק ביניהם את אותו המשחק. האח הבכור מאמן את אחיו ועוזר לו להשתלב בחברה.
כשהאח הבכור הולך ללמוד באוניברסיטה ועוזב את הבית, האח הצעיר שסובל מחרדת נטישה, נאלץ להתמודד שוב עם פרידה קשה. פרידה שמצד אחד תגרום לו להתקרב יותר לאחותו אבל מצד שני תגרום לו לעשות מעשה מזעזע שייאלץ לשמור בסוד ושלא ייתן לו מנוח כל חייו.
במקביל מסופר הסיפור בהווה. האחות נלקחת לבית חולים ומתחילה תהליך שיקום מפרך מאד. היא סובלת מצליעה ופעמים רבות מאבדת את הרצון לחיות.
לפנינו משפחה הרוסה שעוברת הרבה טלטלות: אם דיכאונית שמתמודדת עם רגשות אשמה, אב שנהרג, אחות פצועה פיזית ונפשית, אח בכור שנאלץ להתבגר טרום זמנו ואח צעיר שמרגיש לא אהוב ודחוי על ידי משפחתו.
מה יעלה בגורל בני המשפחה? מהו הסוד הגדול שהוסתר? עד כמה אנו מוכנים להקריב בשם האהבה?
לאט לאט המעגלים נסגרים, הסוד יוצא לאור אבל אז נראה כי אסון גדול עומד בפתח. האם יצליחו למנוע אותו? תקראו ותגלו.
הסוף מאד עוצמתי, חלקו סגור וחלקו פתוח ומשאיר הרבה מחשבות. אני נותרתי אופטימית.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•תושיק
לא אימא שלי

לא אימא שלי

תומס ה' אוגדן

ספר טורד. דמויות קשות, חיים מעוותים. תומס אוגדן בספרו השני משלב את הניסיון הרב שלו בתחום הפסיכולוגיה עם כתיבת פרוזה. הראשון היה טוב יותר. לא קל לקריאה, טורד מנוחה - לא מומלץ למי שרוצה להינות מקריאה נינוחה ונעימה להעברת הזמן. למרות זאת הייתי ממתין גם לספר הבא שלו - כיוונים אחרים של קריאה ושל תובנות למצבים שקיימים ולא תמיד מוכרים לנו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•רוני
לא אימא שלי

לא אימא שלי

תומס ה' אוגדן

משפחה אולי לא סטנדרטית אבל נורמלית, לכאורה, בוודאי במאה ה21 שאחד הילדים בה נפגע בתאונה. זה הטקסט אבל הסבטקסט שמתגלה די מהר, שונה לגמרי. הרגשתי כזבוב על הקיר בקליניקה של הפסיכיאטר איתו חולק הגיבור את סיפור חייו המאוד לא סטנדרטי. (למרבה האירוניה בסיפור עצמו מתגלה שהגיבור עבר הרבה מפגשים עם מטפלים אשר ככל הנראה לא הצליחו). החלק הראשון של הספר עוכר שלווה ומצמית בעוד שחלקו השני די בנאלי. הכתיבה טובה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•תירס מיליון דולר