ביקורת ספרותית על על אי-היכולת לחלום - פסיכואנליזה מאת תומס ה' אוגדן
ספר מעולה

---

המקום הטוב לקבל החלטות

כאשר אנחנו שוכבים עם ראש על הכרית אנחנו לא רק מניחים לטרדות החיים אלא בעיקר מעלים מתוך הכרית זיכרונות ילדות ומחשבות עבר,

המחשבות אז נעשות רכות יותר ובעלות ערך, הדברים שחשבתי פתאום מקבלים את העדינות והמחשבה הנכונה.

הקבלה הזו והלך החשיבה המנומנם עובר גם אל מי ששוכב על הכרית שלנו, בן הזוג, בת הזוג –

רק שם אתה מרגיש מוכן לספר לה את סיפור חייך ולחזור איתה אל מקומות רחוקים, אפילו שולחן המטבח לא מחזיר אותך אל מחוזות העבר.

אולי בכלל צריך לקבל החלטות רק בשכיבה במיטה,

אולי גם צריך לקיים ישיבות צוות על מיטה זוגית ובכל משרד מנכ"ל או שר להניח כרית מלאת נוצות אווז. הכרית סופגת גם את הדיבור שלנו, לא פעם צעקתי אל תוכה והיא ספגה את הדמעות .

כאשר מניחים את הראש על כרית שם אפשר לחלום ולחבר דמיון אל מילים.

הרצון לחשוב והפחד מפני החשיבה הם שני הצדדים של אותה חוויה, הפחד לחשוב וללמוד מהניסיון מעורר מחשבות מטרידות שאפשר לחשוב אותן רק בעזרת אדם נוסף .

זהו בדיוק מה שטוען ביון פסיכואנליטיקאי אשר אומר : " היחידה האנושית היא זוג, צריך שניים כדי להפוך לאחד".

כך היא היצירה הנקראת 'חלום' זוהי אותה פונקציה לא מודעת לעיבוד החוויה, הקיימת לדעת תומאס אוגדן פסיכואנליטיקאי שחיבר את הספר 'על אי היכולת לחלום' ועליה הוא מרחיב בספרו,

החלום הוא מבנה עומק בו האדם נכנס לא במודע לשדה האינטרסובייקיטיבי שמכונן אותו כסובייקט המסוגל לעבד את חוויותיו באופן לא מודע, זוהי שניות ('שניים') שקיימת בין שתי תודעות שמעבדות ביחד חוויה רגשית פנימית המאפשרת לאדם 'להתבונן' בחוויות שלו ולעכל אותם.

ההפנמה במעשה החלום אינה של 'אדם אחד' אלא יחסים בין שניים, מה שמעניין עוד יותר הוא העיסוק והמעבר של אוגדן מתוך התבוננות בפונקצית החלום והעברתו לעבודה הטיפולית הפסיכו תרפויטית ומבחינה זו המטרה של התהליך הפסיכואנליטי אינה לעזור לאדם ליישב קונפליקטים פנימיים לא מודעים אלא לעזור לו לפתח יכולת לחשוב ולהרגיש את החוויות שלו והיכולת הזו היא היכולת לבצע את מלאכת החלום .

כך הוא ממשיך להתבונן ולהסביר באמצעות תיאורי מיקרה את מה שנקרא 'השלישי האנליטי' תוך עבודה עם עובדות קליניות אינטר סובייקטיביות, הוא מפרט ומסביר בדרך בהירה מהו אותו reverie והטכניקה הפסיכואנליטית.

ספרו המאלף והמרתק של אוגדן 'על אי היכולת לחלום' היא קריאה של טקסטים פסיכואנליטיים כפי שקוראים שירה ופרוזה, תוך הקשבה לטון , למקצב ולבחירות האסטיות, זה לא מיקרה כי לפי אוגדן כדי להבין מטופלים צריך להבין שירה.

במיוחד כאשר השפות הן של השירה והן של הפסיכואנליזה מבקשות להביע את מה שאי אפשר לומר בצורה אינפורמטיבית, לחתור תחת המילים עצמן, שפות אשר מבקשות לחיות, ליצור אפקט, לעבוד.

מעניין מאד תפישה נוספת ושונה מאד מתפישתו של אבי החלומות פרויד, אותה מביא אוגדן בספרו ביחס למקומו של החלום ומשמעותו לאדם החולם.

פרויד טוען, כפי שרבים רואים כך גם היום, בספרו 'מלאכת החלום' שמלאכת החלום מאפשרת לתת ביטוי של הלא מודע להפוך למודע ומטרת פענוח החלום הוא להביא את הלא מודע למחשבות זמינות ומודעות. בניגוד לתפישה מוכרת זו אוגדן טוען שהחלום מטרתו להכניס את המודע ללא מודע ולמרחב השניוני של 'שיח בין שניים' המתקיים בתוך האדם ורק שם יכול האדם לעשות עבודה עם עצמו וכפי שאוגדן מתאר בשפתו 'לחיות' .

ספר זה של אוגדן, הוא אחד הספרים הטובים שקראתי מזה הרבה זמן יחד אם זאת הוא מצריך קריאה עדינה , רגישה ומאד ממוקדת מצד אחד ומצד שני התובנות והעומק של הדברים יכולים להיכנס פנימה ולהיות מעוכלים רק כאשר אתה קורא את הספר במיטה במצב שכיבה לפני השינה .

» ביקורות נוספות של סימניה
» ביקורות נוספות על על אי-היכולת לחלום - פסיכואנליזה