ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 במרץ, 2013
ע"י אפרתי
ע"י אפרתי
אל סדרת הספרים הקטלניים של הצמד לי צ'יילד וג'ק ריצ'ר, אני מתייחסת כמו אל מתנה נהדרת. מפעם לפעם מפציע ספר אחד בארוני, רומז לי, קורץ לי, מדרבן אותי לקרוא אותו.
ואני, מלכת המידות הטובות, זו שלומדת מדי יום לדחות סיפוקים, לוחשת לו: רק רגע, חכה שבוע שניים, יש כמה שמחכים מזמן מכל אותם מבצעי המאה, נקרא כמה אחרים ונחזור אליך. זה לא קל, אני אומרת לכם, בלב כבד אני מחזירה את הריצ'ר התורן לחשכת הארון ומתחברת למישהו אחר.
כמו אמא סובייקטיבית קשה לי לשמוע משהו בגנות צ'יילד-ריצ'ר. כמו אחת שאיבדה מזמן את היכולת להיות שיפוטית ונזפנית כלפיהם, אני יכולה לומר הפעם בפה מלא: ספר מעולה.
הכי טוב? אינני יודעת. עדיין לא קראתי את כולם. רובם נעים על הסקאלה של מצויינים עד טובים. צ'יילד ביום רע, טוב יותר מבאלדאצ'י ביום מצויין וזה אומר משהו. כשאני מעניקה לספר של צ'יילד שלושה כוכבים אני עושה את זה בלב כבד. יותר כמו כעס של אכזבה מאשר ציון אמיתי. בבחינת עם צדיקים מדקדקים כחוט השערה.
אורח קטלני הוא הספר הרביעי בסדרה. קשה לומר שדירוג הספרים קשור איכשהו להתפתחות הכתיבה של צ'יילד. תוכלו ליפול על אחד מספריו הטובים פחות בניסיון ראשון ולנטוש אותו לנצח בלי להקשיב לעדת מעריציו. מכיוון שמדובר בגיבור אחד הנודד ברחבי ארצות הברית ומדלג מספר לספר, לא תפסידו כלום אם תתחילו מהספר העשירי ותמשיכו עם השלישי. ריצ'ר לא משתנה, הביוגרפיה הקצרה שלו היא המניע למהלכיו, אבל היא אפופת סוד ממילא. מה שידעתם בספר השלישי שקראתם, תדעו עליו מן הסתם בספר השביעי.
ובכן מה?
ג'ק ריצר שירת 13 שנה כקצין במשטרה החוקרת של צבא ארצות הברית ויצא לגימלאות בגיל 38. לריצ'ר רקורד עשיר בפיצוח פרשיות סבוכות בעזרת מוחו האנליטי ובעזרת נשק רב תכליתי הכולל את ידיו, רגליו וגולגלתו. ריצ'ר שונא להתביית, אוהב לנדוד, מתעב רכוש ואוהב מברשת שיניים מתקפלת. אין לו חברים (מלבד כמה מעברו הצבאי, כמה שהוא רוכש בכל פרשיה ספרותית ובחורה מכוחות הביטחון בכל ספר, על תקן נערה בכל נמל). ריצ'ר הוא בחור גדל קומה ורב תושיה. אם אתם אנשים חיוביים הוא יחרף נפשו להגן עליכם אפילו אם היכרתם רק לפני דקה. אם אתם שייכים לכוחות האופל, מוטב שתזמינו את חדר טיפול נמרץ הקרוב לסמטה שבה תיפגשו.
בספרנו הקטלני, שהוא הספר שנכתב לאחר מוקש קטלני, ריצ'ר מזגזג עם ג'ודי ג'ייקוב, בתו של לאון גרבר, והוא מתחבט ומתלבט בין התיישבות מתורבתת בבית שהוריש לו גרבר, ומערכת יחסים יציבה עם ג'ודי ובין הדחף שאינו ניתן לכיבוש לנדוד.
והנה, בכמה מקומות בארצות הברית נרצחות נשים צעירות, שכל מה שמקשר ביניהן הוא היותן נשים שהוטרדו בצבא ועזבו את השירות.
הרצח טיקסי ומוזר, הרוצח אינו משאיר סימנים והאפ.בי.איי מאלץ את ריצ'ר להגיע לקוונטיקו ולשהות שם במסגרת סיעור מוחות ממושך עם טובי הסוכנים במטרה ללכוד את הרוצח.
הספר הזה הוא אלים באופן מינורי ביותר. בניגוד לקודמו, מוקש קטלני, שבו האלימות הייתה בוטה ומפחידה, בספר הזה מינון האפים המנותצים, הידיים המרוסקות והגולגלות הנזקקות לשיפוץ, הוא קטן ביותר. גם הרוצח אינו משתמש באלימות כדי לרצוח ודווקא בגלל זה, הוא מפחיד ביותר. רמת המתח בספר הזה נשמרת לכל אורכו על ידי המונולוגים החולפים במוחו של הרוצח.
קשה היה לי להניח את ספר מידי, ובכל זאת הפסקתי מפעם לפעם (אתם יודעים: עבודה, פסח, ושוב פסח...) ובאותן שעות רחש הסיפור במוחי.
אלא שדא עקא, כמו שאומרים. גיליתי מי הרוצח כבר באמצע הספר. ההסתברויות עם רמזים שונים ומשונים הביאו אותי למסקנה שהתבררה כנכונה.
וכאן אני נאלצת לשתף אתכם בלבטי. האם העובדה שבשלושה ספרים בזמן האחרון חשפתי את הרוצח בטרם עת, קשורה לעובדה שנעשיתי מיומנת ואפשר לצרף אותי לסוכנות בטחונית כלשהי לאלתר? או שהעובדה שחשפתי את האמת מוקדם מדי קשורה לרשלנותו של הסופר.
אינני יודעת. למרות אהבתי הגדולה לספרי מתח (אהבה שבוודאי הצלחתם להבחין בה, ואם לא, תישלחו לאיבחון...) אינני מאלה שקוראים כל עמוד ומנסים להמר על זהותו של הרוצח. בבחינת: אם אצליח, אוכל לבשר על כך לחברי בסימניה, ואם לאו, ידעו מזה רק קוני ואני.
ברוב ספרי צ'יילד המנוולים הם מנוולים מן הרגע הראשון, והספרים אינם כתובים בשיטה הקלאסית של חשדות שמוליכים בעמודים האחרונים לרוצח. המתח ברוב הספרים נבנה מרצף המאורעות ומן האסונות הנוחתים על ראשו של ג'ק על כל צעד ושעל, והצעדים שהוא נוקט כדי להפוך את הסיטואציה על פיה ולרקום מזימות כנגד אויביו.
דווקא ספר זה, הבנוי במבנה קלאסי של ספר מתח, מוליך אותך הקורא צעד צעד אל הקליימקס שבו אתה אמור לקפוץ מעורך בהפתעה גמורה.
וכאן לא יכולתי לקפוץ. כי כבר בלילה שעבר, בו נדדה שנתי, בין נים ללא נים הסתובבה התשובה במוחי וידעתי בפירוש מי עשה זאת. ולכן, מיד כשנחשפה דמות הרוצח בפני ריצ'ר וסוכנת האפ. בי.איי. רציתי לומר להם: אני ידעתי קודם!
להתראות בספר הבא. כמו תמיד אני יודעת, כי אוהביו הנלהבים יחייכו לעצמם כמו שאתם מחייכים כשאתם שומעים מחמאות על הילד באסיפת הורים, ואלה שמכירים אותו רק מן הביקורות בסימניה, יאנחו מן אנחה כבושה, כמו שנאנחים אלה שצריכים לשמוע מכם מה סיפרו על הילד שלכם באסיפת הורים...
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מירב
(לפני 10 שנים ו-9 חודשים)
ובכן קראתי סוף סוף
ולמרות שאני חולקת איתך את האהבה לריצ'ר, מאוד התאכזבתי מהסוף שהיה נראה לי קלוש ומופרך למדי (אולי בגלל זה לא זיהיתי את הרוצח באמצע הספר - או להפך). חוץ מזה הרגשתי שבאופן יחסי לריצ'ר הספר נמרח וחוזר על עצמו, והיות שאני מתעצלת להוציא מזה ביקורת, אני מגיבה כאן למומחית הראשית :)
|
|
|
נועה נווה
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
אני פריקית של ספרי מתח ..רק לאחרונה גיליתי את אהבתי לפחד ורציחות, קראתי בעבר ספרים עוצרי נשימה ומותחים ,כמו-״חשוב על מספר״ ו״עצמי עיניים חזק״ של ג׳ון ורדון שהשאירו בי המון חוויות מין הקריאה, הספר ״אורח קטלני״ אכן מותח בייחוד כאשר אנו קוראים את קטעי החשיבה של הרוצח ,הסוף עבורי כן היה מפתיע אך בניגוד לספריי המתח האחרים שקראתי הוא לא השאיר בי את חווית הקריאה שציפיתי שישאיר... הסוף פתוח ולא ברור בדיוק..זה הוא הספר הראשון שקראתי של לי צ׳יילד. מקווה לא להתאכזב מהבאים שלו..:-)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
קוראת הכל, תודה רבה!
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעולה, כרגיל...
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, עולם. זה אכן ספר משובח. מעטים הם ספרי המתח
שעדיין מצליחים לגרום לי מתח עצום ורצון דו-קוטבי: להמשיך לקרוא כדי לפצח את החידה ולא להמשיך כדי שלא יסתיים.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי, ביקורת קטלנית כתמיד!
וגם אני מאד אהבתי את הספר הזה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
בן אסתר, עכשיו מרגיז אותי רק שהאייקונים מופיעים בלי השם וכשרוצים לדעת מי שיבח אותך צריך להניח את העכבר על התמונה.
תמיד ידעתי שאתה והנכדה זה אתה. אבל אם אשכח?
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
דושקה, ברור שזה ספויילר, רק המבצע הבלשי הבא הוא למצוא לאיזה ספר של קובן.
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לאפרתי, לא רק ששינתה פניה, לשמחתי יש אפשרות לערוך ולתקן שגיאות כשיש כאלה
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לא ממש
כשאני אהיה גדולה אני רוצה לעבוד ב"מאפיינת דמויות" (יש כזה?)
יש לי בעיה קשה עם עלילה, שלא לדבר על עלילת מתח (אפילו שניחשתי אחד מהקובנים, יש איזו נוסחה ששכחתי, שלושה טוויסטים אחרי מה שנראה כמו סוף ואז מסתבר שזה שחשדנו בו שני הוא הרוצח או משהו כזה. אני מקווה שזה לא ספויילר). |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
דושקתי, נראה לי ששלד הספר (שלך) מוכן...
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
איכס שון (סליחה עם פגעתי באיזה ברדוגו- ברקוביץ
אני דווקא חשבתי על משהו קצת יותר נואר. דתל"ש לוחם סיירת עם חיבוטי נפש שמוסיפים עומק, נפש דואלית מסתורית שמכירה את הטשולנט של מאה שערים, את רחבי הנגב והערבה ואת קובות ההימורים האפלוליות שב*** (איפה יש קובות הימורים?) כאת כף ידה ואז תוכלי לפזר קצת דקויות חסידיות של גרביים וגרטלים ומלאי שמות כפולים כמסך עשן סטייל נסבו ומאידך נוכל לשנוא סוחרי סמים קרי לב שמרמים את כולם במשחק הזה עם שלושת הקלפים (שבע פי שלוש?)ומוכרים את אמא שלהם בשביל.. בשביל מה? נו תמשיכי. אני גרועה במתח.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, גלית, להתראות במפגש הבא של מועדון ריצ'ר...
|
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה!
יופי של בקורת.בגדול אני חושבת כמוך על הבלשים העבריים בהסתייגות שתיים (יאיר לפיד ,אורי אדלמן)
ואיזה כיף לך שעוד לא סיימת את כל הריצ'רים שייש (שלא לדבר על האיפוק המדהים) |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
הבעיה היא, כמו אמרתי כבר, שאנחנו ארץ קטנה עם שפם ואנחנו רגישים לזיופים!!!
ולכן, בכל פעם שאני קוראת בלש עברי אני מרגישה בזיופים. ובלש בריטי? אדם צריך לכתוב על דברים קרובים אליו, אחרת גם שם יש זיופים. בקיצור, אני אוחזת בסמית אנד ווסון בכיס אחד, גלוק בכיס שני, ברטה מתחת לתיסרוקת המנופחת, זיג זאואר בגרב ימין וקולט בגרב שמאל. אהה... וגם סכין בין שיני...
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לא ידעתי שגם בזה את מבינה :-) את ממש אשת אשכולות
סתם הבנתי הבנתי....
מי שלא מבין בהקלר אנד כוך 9 מ"מ יהיה אחראי על העומק של העלילה... אין שון יהודה בלי קורטוב רגש וילדות קשה בעיירת פיתוח. |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
קורא, יש פה כמה אנשים פעילים שמבינים בעסקי מתח כמו שאני מבינה בפיזיקה גרעינית.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
איך זה שכל ביקורת ריצ
עושה כזו מהומה. מה דעתכן שנכתוב את שון יהודה יחד כל אחד פרק. יכול להיות פרויק ענק, ותעודת כבוד לסמינה. אפרתי את מתחילה (זכות ראושנים ואלף בית)
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי, הוא לא אוכל שווארמה, אלא עסקית
אבל לא במסעדת יוקרה (שון-יהודה שלנו לא צפונבון), אולי בג'ירף או משהו כזה. נראה לי בא לו אסייתי:-)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
את הורסת נתי, פשוט הורסת. מצחיקה אחת.
שכחת לציין שבשעה אחת עשרה הוא אוכל שתי מנות שווארמה ובערב הוא יוצא עם אשתו למסעדת יוקרה.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
העם דורש ספר מתח שובר סטריאוטיפים מאת אפרתי
על בלש שון-יהודה ברדוגו-ברקוביץ', נשוי באושר להייטקיסטית ואב מסור לשלושה. בין חוג בלט של הקטנה לחוג דיבייט של הגדול, הוא יצליח להתגבר על תריסר חמאסניקים חמושים, ימנע פיגוע רב משתתפים במפעל טקסטיל בדימונה ויספיק לחזור בערב כדי לשחרר את אישתו לחוג פילאטיס.
ויפה שעה אחת קודם!:-) |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, יעל, יקירתי,
צ'יילד הוא כשרוני ברמות על. הלוואי עלי. תראי כמה ספרים הוא מנפיק וכמה שהוא כותב מצויין!
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
זאת התחכמות לסטריאוטיפ.
גם בארצות הגולה הדווייה רוב הבלשים סטריאוטיפים, חוץ מריצ'ר ידיד נפשי. כולם גרושים או אלמנים, שתיינים, מעשנים כבדים, זוללי דונאטס ומדוכדכים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לקרוא את הביקורת שלך עליו זה כמעט לקרוא ספר על ריצ'ר. תענוג!
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי איפה רוח היצירתיות שלך?
מה עם כפיר מזרחי או הרצל אלמוג?
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
דושקה יקרה,
אנחנו ארץ קטנה עם שפם ובלש עברי תמיד נראה לי אפעס מלאכותי. כי או שיקראו לו כפיר אלמוג, או הרצל מזרחי. בכל מקרה, הוא יצטרך להיות תולדה של איזה סטריאוטיפ.
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לדעתי פשוט פצחת את הקוד, מן הפרט אל הכלל
השלב הבא הוא לכתוב סדרת מותחנים ישראלית עם יעקב, גיבור העל המקומי, שילחם ברשעים שלנו.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
נתי, אני אשמח לעבוד איתך בכל תחום שתרצי.
את יודעת, אני טובה בתיאוריות. במציאות לא הייתי שורדת יומיים בשום סוכנות כולל סוכנות פדרלית. אני אדם סופר בורגני, צריכה לישון בלילה, להתלבש טוב, להתקלח פעמיים ביום ולא הייתי יכולה לראות דם וגופות ובטח ובטח לא להרוג את מישהו. אולי בגלל שאני כל כך בורגנית וצריכה שצבע המפה יתאים לסרוויז, הרוח ההרפתקנית מושכת אותי לקריאת ספרי מתח. אבל הכל בתיאוריה, חביבתי.
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי, אין ספק שתהי נכס למוסד או שב"כ
אם זה קטן עליך, נבדוק מה האפשרויות שלנו בסוכנויות פדראליות.
אולי פשוט נפצח באיזו תכנית ריאליטי? אני יכולה להיות הסוכנת שלך? |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, בלו בלו, את יודעת איך זה, כשרוצים לכתוב דוקטורט חייבים לחדש...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
התעלית אפילו על עצמך...
איך אפשר לכתוב כל כך הרבה ביקורות על ריצ'ר ולחדש??!!
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, קורא.
ברור, כל ערב אני מתייעצת עם ריצ'ר מה לעשות עם האוייבים שלי. בבוקר אני קמה והכל בסדר. הם נעלמו, האוויר נקי, בית חולים עמוס יותר ושוב הזקנה נאלצת לשהות במסדרון. תקרא, תקרא, ואם תזהה את הרוצח באמצע ספר לי על זה.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
יפה כתבת אפרתי
השאלה אם את מסתובבת עם תמונה של רייצ'ר בארנק, ומראה לחברות בגאווה :-). או שמא זו תמונה של צ'יילד?
נקרא, נו יש ברירה? |
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
נו, טוב, הופ, תודה על הלייק, אבל סידרו לנו מקום לטוקבק, אבל אין שם ליד המשבח, רק תמונה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, בן אסתר. אכן, סופר מבריק ומשובח במיוחד.
וכמה נהדר שמשבצת הטוקבק הרחיבה את יריעתה.
|
|
|
בן אסתר
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
לי צ'ילד כותב מבריק
בדרך כלל אי אפשר לפספס כשמדובר בספר שלו.
אהבתי את הביקורת. |
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
