ביקורת ספרותית על בלי שם אמצעי - כל הסיפורים - ג'ק ריצ'ר #21.5 מאת לי צ'יילד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 10 באפריל, 2018
ע"י yaelhar


#
ג'ק ריצ'ר הוא גיבור פופולרי. בנוסף על יתרונותיו הגופניים יש לו סט תכונות מעורר קנאה – הוא בעל חשיבה אנליטית אך לא אובססיבי. הוא מבין ומכבד הירארכייה – כבן לנחת ששירת כשוטר צבאי בצבא ארה"ב - אך הוא מכבד חוקים רק אם הם נראים לו צודקים, מתעלם מהחוק בכל מקרה אחר. הוא פרקטי, אינו עוסק בחלומות והגיגים ולא כותב שירה, אבל יכול להיות מחזר רומנטי (בכל הכבוד, כמובן). הוא לוקח אחריות – אבל עדיין מאפשר ודורש מספיק מרחב לסובביו וגם מהם. (לא כולל הרעים. אלה לא מקבלים אצלו שום מרחב)

ללי צ'יילד יש רק דמות אחת, ג'ק ריצ'ר, שמככבת בכל 24 הספרים שכתב. יש עוד סופרים שמשתמשים בדמות קבועה בסידרת ספרים שכתבו, וזכור במיוחד סר קונן דויל עם שרלוק הולמס הנצחי, המסרב למות כבר מעל 100 שנה.
אני מניחה שצ'יילד טרם סיים לעצב את דמותו של ריצ'ר. לפי הספר הזה הוא ממשיך לתהות על קנקנו, בוחן את גבולותיו ואת מקורותיו. מה שבולט פה הוא שהוא ממשיך להפוך את ריצ'ר לבשר ודם כדי שיוכל להמשיך ולכתוב עליו, כי נראה לי שאם הסופר מתייחס לגיבורו באמון הוא מצליח לשכנע את הקוראים שהדמות שברא היא אמינה. ובמובן הזה יש דמיון בין לי צ'יילד לסר קונן דויל: שניהם כותבים על הדמות שבראו כאילו היתה יכולה להתקיים והקוראים של שניהם מאמינים להם.

הספר הזה הוא ספר אירועים ביוגרפיים שריצ'ר חווה במהלך חייו. הסיפורים מפוזרים ללא סדר כרונולוגי כלשהו מילדותו, נערותו ובגרותו ומנסים להראות, בהצלחה, צדדים שונים באישיותו של ריצ'ר, שלא תמיד באו לידי ביטוי בספריו הקודמים של צ'יילד. יש בו דמויות שכבר נתקלנו בהן בסיפורים קודמים ודמויות חדשות לגמרי השופכות אור על אישיותו. ריצ'ר המצטייר מהספר הזה הוא יותר רבגוני מריצ'ר של הספרים הארוכים, והקורא מוצא פה מניעים קצת יותר עמוקים ממה שהורגל בספריו הקודמים.

יש סופרים שיודעים לכתוב ספרים ארוכיים ולא מצליחים לכתוב סיפורים קצרים. יש כאלה שיודעים לכתוב סיפורים קצרים אבל ספריהם הארוכים אינם מלהיבים. צ'יילד מוכיח – אחרי שכתב כמה ספרים ארוכים - שהוא יודע לכתוב גם סיפורים קצרים מרתקים. צ'יילד המכיר במגבלותיו ומלטש את דמות הגיבור שלו, זוכה לעניין מקוראיו ואולי גם לחיי נצח מסויימים. אם כי כדי לבדוק את ההנחה הזו צריך לחיות לפחות עוד מאה שנה, מה שאני לא מתכוונת לעשות.
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נעמי (לפני 4 חודשים)
תודה יעל ורויטל =)
yaelhar (לפני 4 חודשים)
דנה, התכוונת שאני לא אקרא עוד על ריצ'ר? כי את, נראה לי, לא קוראת עליו.
או אולי התכוונת שאני לא אכתוב עליו? לקחתי לתשומת לבי.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
הרבה מאוד, דנה.
דנה (לפני 4 חודשים)
כמה עוד אפשר לקרוא על ג'ק ריצר???
yaelhar (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
חור בהשכלה לא. נראה לי חור בהנאה...
yaelhar (לפני 4 חודשים)
שונרא תודה רבה
בסוף אני עוד אתחיל לקרוא שירה (-:
yaelhar (לפני 4 חודשים)
אפרתי, הוא בהחלט יודע לכתוב.
והיתרון הגדול שלו לדעתי הוא שהוא אינו מתיימר להיות מי שהוא לא. הספר הזה די דומה לספרים הראשונים שלו, בקפסולה.
Pulp_Fiction (לפני 4 חודשים)
יפה כתבת. לא קראתי אף ספר שלו. האם זה חור בהשכלה שיש לסגור בבהילות?
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
קנטטה למברשת שיניים מתקפלת / ג'ק ריצ'ר
מאת שונרא החתול

מישהי נמצאת איתי
בבוקר
רכה
שוטפת
תובעת את ניקיוני

שלי היא
יחידתי
נקודה של אור
יקרות
יה בה יה
מתוקתי

מהם ימי בלעדיה
תינופת ולכלוך
קטנה
פרקטית
לבי שלה
תגידו לה
אפרתי (לפני 4 חודשים)
היום החזקתי אותו ביד בצומת, וויתרתי. כנראה שלא אעמוד בפיתוי. לי צ'יילד ביום רע, וכו'.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
נעמי - גם לי לא נראה שתאהבי...
הייתי מגדירה אותו כספר פעולה.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, אלון.
כמו אפרתי גם אני אהבתי את ריצ'ר המשוטט בחצרותיה האחוריות של אמריקה ומגן על חסרי ישע מפני רשעים. הספרים האחרונים לא עניינו אותי. הספר הזה הוא קצת חזרה למקורות.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, בת-יה
דמותו של ריצ'ר אינה יכולה - לעניות דעתי - להתקיים. אבל היא לא פנטזיה וודאי לא מדע בדיוני. אם להמשיך את האנלוגיה שהעליתי, גם דמותו שלשרלוק הולמס אינה יכולה להתקיים. אבל דורות של קוראים נשבו בקסמו וכאשר קונן דויל הרג אותו הם מחו ואילצו אותו להחזירו... ספרות יפה נמצאת פעמים רבות על גבול הלא-יתכן.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, רויטל
לא קראתי את שיעור לילי. מהספר הזה נהניתי.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
תודה רבה, אפרתי
מסכימה איתך לגמרי. כשצ'יילד עבר מהמיקרו למקרו, מהפרטי לגלובלי, הוא איבד אותי. הספר הזה עוסק בדרך כלל בארצות הברית, למעט בתקופת ילדותו של ריצ'ר במחנות הצבא. נראהלי שאותו תחבבי יותר.
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
נעמי, יש לי תחושה שלא...
(כן, מתח).
נעמי (לפני 4 חודשים)
נראה לכם שאוהב את הלי צ׳יילד הזה שאתם כל היום מדברים עליו?
זה מתח? (סליחה אלון על ההגדרות...)
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
למרות הפגמים הבולטים שהיו בו, נהניתי מ״שיעור לילי״. ובת-יה, יש עוד ז׳אנרים. לא הכול חייב להתאים באופן הרמטי למסגרות האלה. גם לפנטזיה וגם למדע-בדיוני יש הגדרות די מובהקות. ריצ׳ר לא נופל לאף אחת מהן.
בת-יה (לפני 4 חודשים)
לא מבינה - וסליחה על כך - אם דמות לא יכולה להתקיים הרי היא פנטסיה או מדע בדיוני. לא?!
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
שיעור לילי באמת היה אכזבה. מ"בלי שם אמצעי" נהנתי יותר.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
קראתי לפני שבועיים ספר חדש שלו, שיעור לילי, שחוזר לטרום באג 2000. הספר חלש יחסית. בשנים האחרונות אני לא רווה נחת ממנו. הספרים מלפני עשר וחמש עשרה שנה יפים הרבה יותר. אפשר אפילו להגיד שכסף קטלני שבו הפציעה דמותו, הוא אחד הטובים.
אני מאוכזבת קשות, האם מגע הקסם אבד? האם נגמרו הנושאים?
בכלל, אני הרבה יותר אוהבת את הספרים שבהם הוא עוסק בחצר האחורית של אמריקה המוזנחת מאשר באלה שעוסקים בריגול או במבצעים חובקי עולם. כשהוא מגן על החלשים והמדוכאים יש דיסוננס נפלא בין קשיחותו לרכותו, בין כוחו לבין כוח האיפוק שלו.
כשהוא מין מרגל על, הוא סתם עוד מרגל על ודמותו המורכבת והייחודית לא באה לידי ביטוי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ