אני כותבת את הביקורת דרך הפלאפון כך שזה יהיה קצת מאתגר:
התחלתי את הספר הזה בצומת ספרים והוא דיי סקרן אותי. אחרי כמה טלפונים ומסע שכנועים קטן הצלחתי לחלץ מאימא שלי הבטחה שהיא תקנה לי את הספר כשתצא לקניות. בתנאי שהיא קונה לי גם ספר ללמידת תאוריה כדי שסוף כל סוף אתחיל ללמוד.
מיותר לציין שהגיעו אלי שני הספרים, ספר התאוריה נזרק הצידה לא בעדינות עד להודעה חדשה (שלצערי הרב ההודעה תהיה בקרוב) לקחתי את "אל תסתכלי אחורה" (שדרך אגב לא טוב לחונים ברוורס. הבנתם? כאילו כן צריך להסתכל אחורה?...לא משנה...) ושקעתי בספר במשך כמה שעות עד שסיימתי.

להגיד שזה ספר מדהים ומושלם יהיה שקר. אבל להגיד שהצלחתי להנות ממנו ולברוח זמן מה מהמציאות יהיה נכון.
בשורות הבאות יערכו כמה השוואות מספרים/סדרות:
כתיבה- סגנון של "לפני שאפול". שזה אומר שפה קצת רדודה עם כמה קטעים שלא מתחת לגיל 16.
עולם- גם כמו "לפני שאפול". עולם של הנוער מהמעמד הגבוה שעושה המון שטויות.
סטייל- מזכיר הרלן קובן וקצת משקרניות קטנות ויפות (הסידרה כמובן...)
דמויות- דמויות קצת שטחיות שגורמות ללא מעט גלגולי עיניים במהלך קריאה (כמו גלגלים על הכביש! ...אוף מה יש לי היום?). הם סטייל הדמויות של כמה ספרי פנטזיה לנוער לאחרונה, ספרים שלא ראויים לתואר ספר אלא מריחת דיו שחור על עצים עם חותמת של "ניו יורק טיימס". ראו ערך "נולדו בחצות" ו-ו-ו-ו"כנפיים"...

אוי, אני רואה שההשוואות לא עשו טוב לספר. אז שלא תבינו לא נכון: הספר טוב, טוב מאוד אפילו.

מומלץ בעיקר לאוהבי ספרי מתח שהסוף משאיר אותך עם פה פעור לכמה רגעים.

אז כנראה הספר הבא שאקרא יהיה על כבישים חד סטרים ותמרורי עצור למיניהם :-( מה שבטוח, הספר הזה לא ייכנס לרשימת הקריאה שלי.

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב ביקורת על הספר הזה. קראתי אותו כבר לפני חודשיים בערך ומרגע שסיימתי את העמוד האחרון השתוקקתי לרוץ אל המחשב ולכתוב ביקורת עד שהמקלדת במחשב תתפוצץ. אבל למה לא עשיתי את זה עדיין?
1. גם בגלל עומס לימודי מטורף.
2. נו טוב, גם בגלל שלא היה לי כוח...
3. הסיבה העיקרית!- מונדיאל. ולחסרי ההשכלה מבינכם (או חסרי אחים גדולים) מונדיאל זה אליפות העולם בכדורגל. בתקופה האחרונה ביתי הקט הפך להיות זירת קרב. כל גול שמסי\ רונאלדו\ השד יודע מי מכניס מתקבל בשאגות שמחה, וכמובן שבכל יום יש "משחק חשוב" אז המחשב תפוס. וגם אם לא, בכל זאת חייבים להתעדכן על כל אפצ'י של השופט או על גירוד באוזן של מסי...
סליחה, סטיתי מהנושא.

בכל מקרה אז עכשיו סוף כל סוף המחשב פנוי (יום יבוא ויהיה לי מחשב פרטי ולא אצטרך לחלוק אותו עם אוהדי כדורגל למיניהם) והינה באה הביקורת:

ספר מדהים מדהים מדהים!
מכירים את ההרגשה הזאת שאתם מסיימים ספר ממש טוב, ואחרי שאתם גומרים את העמוד האחרון אתם פשוט בוהים בקירות במשך כמה דקות עד שאתם חוזרים לחיים האמתיים- אז זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה.
הוא כתוב מעולה, קצבי, זורם, לא מרוח ועלילה קטלנית! וכמובן היו כל כך הרבה קטעים שגרמו לי לצחוק או לחייך חיוך דבילי.
והכי חשוב- הדמויות. מיקי מגניבה וממש קל להתחבר אליה. וג'קסון... לא ידעתי אם להרביץ לו או פשוט לחבק אותו. וכל שאר הדמויות...מקסימות וכיפיות!
עלילה מאוד מקורית. הרעיון שבכל עם שולפים אותם להילחם במעין חייזרים והמלחמה היא כמו משחק מחשב- אדיר!
וכמובן, תודה לאל, אין משולש אהבה! בראבו איב סילבר, הצלחת להרשים אותי. אמנם לפי התקציר (שאני תכף הולכת לקטול! עוד מעט זה מגיע...) זה נראה כאילו שיש, אבל תאמינו לי שאין.

ועכשיו קטילה קטנה על התקציר:
שאני אבין, מי שכתב את התקציר קרא בכלל את הספר? כי התקציר ממש אבל ממש לא קשור לעלילה. אם חברתי היקרה zoey לא הייתה מכריחה אותי לקרוא אותו, הייתי מתרחקת בצעדים חשדניים מהספר הזה שלפי התקציר נראה קיטש למעריצות ג'סטין ביבר (וסליחה אם יש פה מעריצות או חלילה מעריצים...) אז שוב, תודה לך zoey!
אל תתייחסו לתקציר! מי שכתב אותו או שלא קרא את הספר או שכתב אותו בזמן שהיה חולה בשפעת קשה.

בקיצור אני לא אחפור יותר מידי, הספר מעולה ומומלץ בחום!

לא לא, פשוט, לא...
הנה עוד מקרה של סופרים ישראלים (שבמקרה שלנו סופרת) שמנסה לכתוב ספר פנטזיה בסגנון אמריקאי, וזה פשוט יוצא... לא טוב!
העלילה כל כך ירודה, הכתיבה ארוכה ומייגעת, דמויות חסרות אופי...
ספרים מהסוג הזה פשוט בזבוז של נייר ודיו. עורכי פרסומות למחזור, הנה רעיון חדש לפרסומת: "ספר גרוע- לאור לא מוצאים! כי נייר- לא מבזבזים!" שימו את הספר הזה ברקע ועוד כמה ספרים (לוו דווקא של סופרים ישראלים... אהמ אהמ "נולדו בחצות"...), והרי לכם פרסומת מושלמת!

העלילה מגוללת את סיפורה של ליליום (כן, היא קרואה על שם פרח, מן קטע כזה של העיר לקרוא לילדים שלהם בשמות של פרחים. לא שיש כזו מישהי סיפור...אבל תתארו לכם ילדה בשם "סתוונית החורש"...)
לאחר שליבה נשבר בידי הבחור שהייתה מיודעת לו, היא מקפיאה את הרגשות שלה אצל פיות שבמקרה הם משפחה של אימה (שמתה כמובן בצעירותה- איך לא? סופרים יקרים אתם לא חייבים להרוג את אחד מההורים. זה לא הופך את הסיפור לטראגי יותר נקודה!)

כל הספר התחשק לי לטלטל את ליליום הזאת ולצעוק: "חמודה, לא כל בן ששובר לך את הלב צריך ללכת ולהקפיא רגשות! כן זה כואב (חצי מהספר היא רק מתארת כמה שכואב לה הלב...) אבל אם כל אחד היה עושה את זה- העולם היה הופך לעולם של רובוטים".

עלול להכיל ספויילרים

הנה כמה קטעים צפויים ביותר:

1. ליליום מכירה בתחילת הספר "נער אורוות" שבמהלך הספר היא נתקלת בו שוב ושוב... ותוך כדי מסופר גם שהבן של המלך- הנסיך, צריך להגיע בקרוב לעיר אחרי ששנים אף אחד לא ראה אותו... נראה אם אתם מצליחים לראות מה הקשר בין שני הדברים... נכון! כל הכבוד! נער האורוות הוא הנסיך! וואו זה היה כל כך לא צפוי...

2. ליליום מצילה את הנסיך מפושעים שמנסים להרעיל את המלך לעתיד באמצעות האוכל שלו (מה זה פה?! מגילת אסתר?!)

3. והגענו לקטע הכי לא צפוי- ליליום מתחתנת עם הנסיך!

4. הרגשות של ליליום חוזרים בסוף הספר! אפשר להיות יותר צפויים מזה??

באמת שהתאמצתי לקרוא את כל הספר אבל פשוט לא יכולתי. דילגתי על עמודים שלמים עד לסוף הספר.

בזבוז של זמן מוחלט!

שבת משעממת... אין ספרים לקרוא... אז מה עושים? פשוט מאוד: פולשים לספריות של אחרים (ברשות כמובן...שלא תבינו לא נכון כן?) :)
אז את הספר הזה מצאתי בספריה של בת דודתי היקרה וחשבתי לעצמי: מה כבר יכול לקרות אם אנסה לקרוא ספר אחד של הרלן קובן הנודע?

אז זה מה שקרה: שבת שלמה עברה לה במהרה, התנתקות זמנית מהעולם ועייפות כבדה עקב קריאה בלי הפסקה.

הספר מותח, יפה, בנוי מעולה והכי חשוב- מצחיק בטרוף! השנינות בספר פשוט מעולה.
יש משהו יפה בספרים של הרלן קובן- הסוף תמיד יהיה הכי לא צפוי שיש. לא משנה כמה תנסה לנחש, אף פעם לא תקלע בול. ולפעמים הדף האחרון בספר משנה פתאום את כל העלילה. וזה פשוט...חכו לזה...אגדי.

אמנם בספר יש כמה תאורים ש... איך להגיד את זה? לא מתחת לגיל 16, אבל במקרה שלי פשוט לא התייחסתי לזה והתמקדתי בעלילה.

בקיצור מומלץ ביותר בעיקר לאוהבי מתח ובלשות.

מישהו צריך לבדוק מה קורה שם בנוער האמריקני.

תגידו, זה באמת נכון? באמת נכון שבחורה פשוטה (במקרה של לורל גם יפה! איך לא??) מגיעה לבית ספר חדש וישר מוצאת חברה טובה תוך ימים ספורים, שתי בחורים חתיכים, מתוקים ומושלמים הופכים להיות עפר לרגליה והיא מגלה שהיא לא נערה רגילה ויש לה כוחות?

חברים!! אני טסה לאמריקה!!!!

אבל מכיוון שהפסקתי להאמין שקיים כזה דבר עולם דמיוני אחרי גיל 11 שלא קיבלתי מכתב מהוגוורטס (אם הוגוורטס לא קיים, אז שום דבר דמיוני אחר לא קיים!) אז נראה לי שאוותר על נסיעה לאמריקה ובמקום זה אכתוב ביקורת על הספר:

העלילה של הספר שטחית ביותר, לורל היא דמות מעצבנת וריקנית ו... מי זאת לעזאזל הילדה בכריכה על הספר?!

אז אתם בטח תוהים למה הספר קיבל שלושה כוכבים? שלוש סיבות:

כוכב ראשון- אם כמה שהעלילה שטחית, יש בספר הזה משהו נחמד שלא גורם לך לנטוש אותו באמצע אלא להמשיך לקרוא.

כוכב שני- קראתי אותו דיי מזמן, ובתקופה שקראתי אותו אהבתי קיטשיות (באותה תקופה אהבתי את הסרט קאמפ רוק! מה שהפך לסרט השנוא עלי ביותר היום. ואם אני אתקל בו שוב... אני כבר שומעת את השיחה: הלו? אפשר להזמין דחוף אמבולנס? יש פה נערה שהתעלפה מעודף קיטשיות...) תודה לאל שזה עבר.

כוכב שלישי- האמת אין לי סיבה... סתם החלטתי להיות נדיבה ולפרגן בכוכב נוסף :)

בקיצור אם אתם ממש אבל ממש משועממים, ואין לכם בגרויות באופק או שאתם ברי מזל וגמרתם אותם כבר, תקראו את הספר הזה.

איזה כיף זה להעביר את צום יום כיפור ולא להרגיש אותו בכלל והכל בזכות הספר המדהים הזה!

לפני הביקורת יש לי הקדמה קטנה (באמת קטנה...):
יום חמישי הזה היה יום דיכאון אחד גדול. היה לי מבחן ענק במתמטיקה והיה לי בלקאאוט מטורף. פשוט ישבתי מול המבחן ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ואני ממש אוהבת מתמטיקה (כן כן קראתם נכון... אני אוהבת מתמטיקה) אז פשוט כל היום הייתי בדיכאון והרגשתי ממש טיפשה :( ובנוסף המורה שלי לביולוגיה החליטה להוסיף לנו שעתיים ביולוגיה סוף היום בתירוץ של "אנחנו בהספק גרוע של החומר..."
וכשחזרתי הביתה אם קצת יותר מצב רוח (בזכות חברותי הנשמות) חיכה לי הספר הזה על המדף. התאפקתי לא לקרוא אותו באותו הלילה והצלחתי לשמור אותו ליום כיפור (ואני ממש גאה בעצמי על זה... בדרך כלל כשספר מגיע אני "בולעת" אותו ברגע)

ועכשיו הביקורת:

וואו! מאיפה להתחיל? מגי סטיווטר התעלתה על עצמה הפעם. לעומת הזאבים של גרייס הספר הזה כתוב בצורה פחות קיטשית ויותר מתמקד בעלילה. יש מתח, יש אקשן ורומנטיקה חמודה. וכמו שאני אוהבת בספרים של מגי: "אין משולש אהבה!"

בעיקרון מסופר על אי קטן בשם תיסבי, שבכל שנה בסתיו סוסים קסומים וקטלנים עולים מתוך הים והאי עורך יחד איתם מירוץ סוסים מסוכן ומטורף עם סיכון גדול למוות. הספר מסופר משתי נקודות מבט, אחת של קייט (פאק) יתומה בעלת שתי אחים גייב ופין, והאח הבכור גייב מתכוון לעזוב אותם ליבשת אחרת, אז כדי שהוא ישאר עוד קצת פאק משתתפת במירוץ. נקודת המבט השנייה היא של שון, רוכב סוסים מקצועי אפל ושקט וגם יתום מאב ומאימא שעזבה אותו בגיל קטן. דרכיהם של שון וקייט נפגשות והסיפור מתחיל להתפתח.

קייט (פאק): דמות חמודה וג'ינג'ית אמיתית, עומדת על שלה ובעלת אופי עקשן. קל להתחבר אליה.
שון: מסתורי, אפל, וחתיך במידה מסוימת.
שאר הדמויות גם הם טובות ובעלות אופי.

דבר אחד אכזב אותי... למה שוב טרילוגיה? הגעתי למסקנה שהסופרים אוהבים להתעלל בנו ולהשאיר את הנוער התמים והמסכן במתח :(

אבל בקיצור ספר מומלץ ביותר!!!

ראש השנה...ארבעה ימים רצופים...חייבים להעביר איכשהו את הזמן לא??

לא הגעתי אל הספר הזה עם מי יודע מה ציפיות מכמה סיבות:

1) התקציר של הספר נשמע נדוש ומשעמם.
2) משוואה פשוטה: סופרת ישראלית + פנטזיה = גרוע!! (לפחות ברוב המקרים...)
על תחילת הספר השם "דודה רחל"...מצטערת אבל זה לא משתלב טוב עם פנטזיה. סורי סופרים ישראלים יקרים אבל זה המצב! סתם דוגמא אתם יכולים לדמיין קרב קוסמים בין יעקוב לשמעון?! לא, זה לא מסתדר...

ואחרי קריאה (עם המווון דילוגים...) שהעבירה לי הרבה מהחג הארוך והמייגע, הנה הביקורת:

משעמם, משעמם, משעמם ,משעמם ווו....משעמם!!!!!!!

אריאלה מאמי, הנה כמה עובדות בסיסיות בחוקי הפיזיקה האנושית (אוי אני נשמעת כמו המורה שלי...):

חוק ראשון: כשבחור רואה בחורה, הוא לא מתאהב בה תוך זמן כל כך קצר! כנ"ל לגבי ההפך... זה פחות או יותר מה שהיה:

היא: שופכת עליו רוטב.
הוא: אוהו היא נראית לי מעניינת.
היא: רוכבת על סוס ודופקת משפטים שטחיים וריקניים.
הוא: אוהו היא כל כך יפה ומיוחדת.
היא: נלחמת בחרב וחושבת כמה שהוא מיוחד.

לא עברו כמה ימים ווו....

"אהבה יש באוויר..."

אאאהההה?!?!?!

חוק שני: שתי בנות שנפגשות, לא נהיות חברות הכי טובות מהרגע שהם נפגשות! דיאנורה, ציאנורה, לילינורה (איך שלא יקראו לה...) ישר אומרת למיקי: לה לה לה לה...בואי נהיה best friends forever!! שפכי את ליבך ואני אשפוך את שלי! אחרי הכל אנחנו מכירות כל כך הרבה זמן... 5 דקות זה מלאאא זמן! לא לזלזל!

בקיצור חברים הספר גם חסר פואנטה וכל כך צפוי!! תאמינו לי שהרגשתי כמו נביאה בספר לגבי כל קטע וקטע... כבר מזמן הסברתי לאח שלי הקטן שיש לי כוחות (ועד היום הוא מאמין...)

אני מקווה שהביטוי שמישהו עושה משהו בראש השנה עושה אותו כל השנה לא נכון, כי אם זה נכון...זה אומר שאני אקרא ספרים גרועים כל השנה.

בקיצור בזבוז של זמן מוחלט!!!

לפני הכול, אני רוצה להודות לאימי היקרה שבאמצע שיעור מתמטיקה קיבלתי ממנה את האס אם אס הבא: "יש פה בצומת ספרים מבצע אחד פלוס אחד, ויש פה את הספר החדש הזה של הסדרה שאת אוהבת שנקרא "סוררת" רוצה???"
ואני...שהייתי באמצע לפתור פונקציה רציונלית עם פרמטרים קפצתי מאושר... ספר חדש לחג!! יש יותר דרך מושלמת לפתוח את השנה ככה???

אבל אני, וחוסר יכולת האיפוק שלי התחלתי את הספר לילה לפני החג, אמרתי לעצמי "זה בסדר, אני אקרא רק כמה עמודים וזהו..." אבל כפי שאתם יכולים לנחש, גמרתי את הספר עוד באותו לילה (תוצאה: עייפות, וקימה באחת עשרה וחצי בבוקר פלוס צעקות מאימי היקרה שאפסיק לקום מאוחר אפילו כשיש חופש...)

ועכשיו הביקורת:

אזזז חברים יקרים! אני שמחה לבשר לכם שהספר הזה פחות או יותר תיקן את כל מה שזואי עשתה לעצמה... היא בוגרת יותר, חכמה יותר, ומתקנת את השם של המופקרת שיצא לה (לא תאמינו אבל... ספויילר קטנטן: בספר הזה אפשר לומר שהיא לא יוצאת אם אף אחד! כן כן גמאני הופתעתי...)

מלבד חייה הרומנטיים של זואי העלילה של הספר ממש יפה. יש קצת מתח, קצת אקשן (אמנם יש קצת קטעים צפויים...אבל זה לא נורא) ולעומת הספר הקודם...הספר הזה משאיר טעם של עוד (ולא טעם מר ומגעיל וחשק לזרוק את הספר על הקיר כפי שעשה הספר הקודם...)

אהה ועוד משהו: בספר הזה יש פרסומת סמויה! יש קטע שזואי קוראת את הספר "קסם זדוני" של מליסה מר (דרך אגב ספר ממש גרוע...) ועוד כתוב שמליסה מר היא ערפדית! מקורי לא? עוד מעט נגלה שג'יי קיי רולינג מכשפה וסוזן קולינס אשת זאב...

בקיצור...מומלץ בחום!!

שנה טובה ומתוקה לכל קוראי סימניה :)

ספר מהמם!!! אהבתי שהוא מנקודת המבט של ניק, נחמד להיכנס לראש של הבחורים המתוסבכים האלה בספרים שאף אחד לא מבין למה הם עושים דברים מסוימים (חה חה יצאו לי חרוזים...)

לוקח קצת זמן להיכנס לעלילה אבל באיזשהו שלב (בערך מעמוד 50) מתחילים להיכנס לסיפור.

כפי שהוזכר בתגובות קודמות הבן בכריכה ממש מזכיר את איאן סמוהלדר, אז טיפ קטן: בזמן שאתם קוראים דמיינו שניק נראה פחות או יותר כמוהו, וזה מושלם!

הסוף היה קצת לא ברור...אבל אני מקווה שבספר המשך אני אבין (יוצא ספר המשך נכון?)

ועוד משהו: השם של הספר לא קשור בעליל לספר.

אבל בקיצור ספר מושלם! בכתיבה, בעלילה, בדמויות... בהכול :)