“אני כבר בישורת האחרונה של המסע בספרי נרניה המופלאים, ומבואס קלות מכך שקראתי את הספר הזה כל כך מהר (בשתי ישיבות אאל"ט). הספר הזה די שונה מהשאר מכמה בחינות: 1. זה הספר היחיד שהדמויות הראשיות בו הן לא ילדים מהעולם שלנו שעוברים לנרניה, אלא ממש תושבי נרניה, עם לוסי, אדמונד וסוזן כדמויות משניות ופיטר מוזכר פה ושם. 2. הוא מתרחש ברובו בממלכת קלורמן, שכנה מדרום של נרניה. קלורמן היא אימפריה עם עבדות, אנשים כהי עור מזוקנים עוטי טורבנים עם חרבות מעוקלות, מבוססת על סחר במוצרים אקזוטיים ונמצאת באקלים מדברי וחם. בקיצור, זו האימפריה העות'מאנית. לק.ס לואיס יש קטע של רפרנסים לטורקיה בערך בכל ספר בסדרה ואני לא בטוח למה (רחת לוקום בספר הראשון, "אסלן" זה מילולית "אריה" בטורקית עתיקה, הנסיך *כספיאן* כמו הים הכספי שנמצא ליד מולדת העמים הטורקיים ויש עוד כמה דברים כאלה). 3. זה ספר שמצד אחד יש בו את המסע האישי של שני ילדים ושני סוסים מדברים לגאולה מעבדות קלורמן לחירות נרניה (לא חשבתי על זה עד כה, אבל קצת מזכיר את יציאת מצרים, למרות שלא ממש הרגשתי אלגוריות בולטות לכך בספר), ומצד שני מאבק גיאופוליטי בקנוניה אימפריאלית. מאוד נהנתי מהספר הזה. כל דמות לומדת דברים שונים במסע לחירות; יש מי שלומדים ענווה, ויש מי שלומדים להעריך את הכוחות שנמצאים בהם ואת הרעיונות שלהם, וזה מעניין לראות את המסלול השונה שכל אחד צריך לעבור מנטלית כדי להתאים את עצמו לחברה חירותנית מהמצב המעמדי הנוקשה של קלורמן. יש כאן הרבה הומור, תיאורים אקזוטיים יפיפיים, וקל מאוד להתחבר לדמויות כאן. אשקר אם אגיד שלא בכיתי במהלך הקריאה, אז לא אגיד את זה. מבחינת הרעיונות הנוצריים, אני חושב שהעיקרי כאן הוא "האל פועל בדרכים נסתרות", וקיומה של השגחה גם באירועים שמרגישים כמו אסון או כמכוונים להרע. זו כמובן השקפה שהרבה מאמינים יהודים יכולים להזדהות איתה לאור התפיסה (ההגיונית לטעמי) ששואת העוטף היא תוצאה של השגחה אלוהית, והיא במידה מסוימת נס, כי היא פקחה את עינינו במחיר נמוך בהרבה מהאבדון שהיה יכול לבוא עלינו בלעדיה. זו בערך התפיסה של הספר הזה על אירועים כאלו. מה שכן, מבאס אותי שלא בילינו עם הדמויות הללו עוד. זה הרגיש שהיה עוד מה לחקור סביבן. אני מניח שזו סגולה של ספר מצוין; הוא משאיר אותך רוצה עוד, אבל אני מרגיש שאני מעוניין יותר מדי בעוד הזה, והרחבה הייתה מוערכת מאוד. דירוג של ספרי נרניה עד כה: 1. דורך השחר 2. הסוס ונערו 3. כס הכסף 4. הנסיך כספיאן 5. האריה, המכשפה וארון הבגדים”

“זה ספר דיי סבבה, למרות שהוא קצת מוזר. זו תרבות מזרחית, ורוב הספר הוא על מסע, ולא על מלחמה.”

“נרניה, כמו נרניה, תמיד סוחפת, מקפיאה ומרגשת. האסופה של כל הספרים קצת קשה לקריאה, כי הספר כבד, ובעיקר עבה. אבל מבחינה ספרותית-תמיד ידענו שנרניה היא ממלכה מכשפת, פי כמה וכמה הכתיבה של ק"ס לואיס. במילים אחרות, האוסף של שבעת הספרים בכרך אחד, מעניק הזדמנות לכולנו ליהנות מהממלכה הזו, בלי לחכות לפעם הבאה שנבקר בספריה או בכלל להמתין קצת בין הספרים. הרפתקה מרתקת ומעניינת. נהניתי.”

“מה שהכי אהבתי בספר זה את שמו: "הסוס ונערו" - כלומר יש סוס קרבות שיודע לדבר ולסוס הזה יש נער, בן של דייג עני, שהוא עוזרו. פשוט מבריק.”

“אני כבר בישורת האחרונה של המסע בספרי נרניה המופלאים, ומבואס קלות מכך שקראתי את הספר הזה כל כך מהר (בשתי ישיבות אאל"ט). הספר הזה די שונה מהשאר מכמה בחינות: 1. זה הספר היחיד שהדמויות הראשיות בו הן לא ילדים מהעולם שלנו שעוברים לנרניה, אלא ממש תושבי נרניה, עם לוסי, אדמונד וסוזן כדמויות משניות ופיטר מוזכר פה ושם. 2. הוא מתרחש ברובו בממלכת קלורמן, שכנה מדרום של נרניה. קלורמן היא אימפריה עם עבדות, אנשים כהי עור מזוקנים עוטי טורבנים עם חרבות מעוקלות, מבוססת על סחר במוצרים אקזוטיים ונמצאת באקלים מדברי וחם. בקיצור, זו האימפריה העות'מאנית. לק.ס לואיס יש קטע של רפרנסים לטורקיה בערך בכל ספר בסדרה ואני לא בטוח למה (רחת לוקום בספר הראשון, "אסלן" זה מילולית "אריה" בטורקית עתיקה, הנסיך *כספיאן* כמו הים הכספי שנמצא ליד מולדת העמים הטורקיים ויש עוד כמה דברים כאלה). 3. זה ספר שמצד אחד יש בו את המסע האישי של שני ילדים ושני סוסים מדברים לגאולה מעבדות קלורמן לחירות נרניה (לא חשבתי על זה עד כה, אבל קצת מזכיר את יציאת מצרים, למרות שלא ממש הרגשתי אלגוריות בולטות לכך בספר), ומצד שני מאבק גיאופוליטי בקנוניה אימפריאלית. מאוד נהנתי מהספר הזה. כל דמות לומדת דברים שונים במסע לחירות; יש מי שלומדים ענווה, ויש מי שלומדים להעריך את הכוחות שנמצאים בהם ואת הרעיונות שלהם, וזה מעניין לראות את המסלול השונה שכל אחד צריך לעבור מנטלית כדי להתאים את עצמו לחברה חירותנית מהמצב המעמדי הנוקשה של קלורמן. יש כאן הרבה הומור, תיאורים אקזוטיים יפיפיים, וקל מאוד להתחבר לדמויות כאן. אשקר אם אגיד שלא בכיתי במהלך הקריאה, אז לא אגיד את זה. מבחינת הרעיונות הנוצריים, אני חושב שהעיקרי כאן הוא "האל פועל בדרכים נסתרות", וקיומה של השגחה גם באירועים שמרגישים כמו אסון או כמכוונים להרע. זו כמובן השקפה שהרבה מאמינים יהודים יכולים להזדהות איתה לאור התפיסה (ההגיונית לטעמי) ששואת העוטף היא תוצאה של השגחה אלוהית, והיא במידה מסוימת נס, כי היא פקחה את עינינו במחיר נמוך בהרבה מהאבדון שהיה יכול לבוא עלינו בלעדיה. זו בערך התפיסה של הספר הזה על אירועים כאלו. מה שכן, מבאס אותי שלא בילינו עם הדמויות הללו עוד. זה הרגיש שהיה עוד מה לחקור סביבן. אני מניח שזו סגולה של ספר מצוין; הוא משאיר אותך רוצה עוד, אבל אני מרגיש שאני מעוניין יותר מדי בעוד הזה, והרחבה הייתה מוערכת מאוד. דירוג של ספרי נרניה עד כה: 1. דורך השחר 2. הסוס ונערו 3. כס הכסף 4. הנסיך כספיאן 5. האריה, המכשפה וארון הבגדים”

“זה ספר דיי סבבה, למרות שהוא קצת מוזר. זו תרבות מזרחית, ורוב הספר הוא על מסע, ולא על מלחמה.”

“נרניה, כמו נרניה, תמיד סוחפת, מקפיאה ומרגשת. האסופה של כל הספרים קצת קשה לקריאה, כי הספר כבד, ובעיקר עבה. אבל מבחינה ספרותית-תמיד ידענו שנרניה היא ממלכה מכשפת, פי כמה וכמה הכתיבה של ק"ס לואיס. במילים אחרות, האוסף של שבעת הספרים בכרך אחד, מעניק הזדמנות לכולנו ליהנות מהממלכה הזו, בלי לחכות לפעם הבאה שנבקר בספריה או בכלל להמתין קצת בין הספרים. הרפתקה מרתקת ומעניינת. נהניתי.”

“מה שהכי אהבתי בספר זה את שמו: "הסוס ונערו" - כלומר יש סוס קרבות שיודע לדבר ולסוס הזה יש נער, בן של דייג עני, שהוא עוזרו. פשוט מבריק.”