ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 ביוני, 2013
ע"י בלו-בלו
ע"י בלו-בלו
כשהייתי ילדה רציתי להיות כמו דנידין. רואה ואינה נראית. להסתובב לי בעולם, לפחות בשכונה, להציץ למקומות שלא הייתי אמורה להיות בהם, להקשיב לשיחות שלא הייתי אמורה לשמוע מבלי שמישהו ישלח אותי לחדרי. רציתי לדעת הכל. לעבור דרך קירות, לקרוא ביומנים חבויים. מעין בלשית שיכולה לפתור את כל התעלומות שבעולם. מעולם לא חשבתי שארצה שיבחינו בי. שזה שאינו נראה גם לא נשמע ולא יכול להזהיר. לא העלתי בדעתי כי הרואה ואינו נראה מזהיר בבדידותו, מתבוסס בידע שלו ללא שום אפשרות לחלוק בו. ובעיקר, שזה שאינו רואה נבצר ממנו לגעת.
כשנולדת עטפתי אותך בחיבוקי. חפנתי בידי את כפות רגלייך הזעירות משתאה על מושלמותן של האצבעות הקטנטנות. חשבתי שתמיד אוכל להגן עלייך מהעולם. כשהגענו הביתה גרבתי לך את הגרביים הורודים הקטנטנים שנתנה לך סבתא. בגידה ראשונה בעקרונותי שלא להלביש אותך בורוד. כאילו שכבר ידעתי כמה תאהבי את הצבע הזה. ואת גדלת. לא הספקתי לשים לב מתי זה קרה. הגרביים הורודים הפכו לנעליים רכות סוליה, ואחר כך לנעלי צעד ראשון. את הסנדלים הראשונים שלך קניתי בלעדייך, מודדת אותם על כף ידי כדי לודא שיתאימו. ופתאום בחורף האחרון בחרת במגפיים שחורים ארוכים שמידתם כמעט כשלי. מתי נעלם הורוד ואני לא הרגשתי?
אני מתבוננת בגופך ארוך האיברים, ללא שום רמז לשמנמנות תינוקית, ומבינה שאת מתקרבת בצעדי ענק לגיל ההוא המפחיד.
כשהיית תינוקת ידעתי עלייך הכל. העיקול הקטן בזוויות הפה רגע לפני שאת בוכה, החיוך שלך כשאת רואה את פני, מה את אוהבת לאכול, מתי את עייפה למרות שממשיכה להתרוצץ במרץ. וכמובן, איך נראה הקקי שלך לפרטי פרטים. קרבה פיזית גדולה כל כך מייצרת אהבה עצומה. מאז שהפכת אותי לאמא אני מכריחה את עצמי לשחרר עוד ועוד. הפעם הראשונה שהשארתי אותך עם מטפלת. הפעם הראשונה שהלכת לגן, שנשארת אצל חברים לבד. שלום כיתה א'. כיום כבר כבד לי להרים אותך, וכשאני עושה זאת את צוהלת בקול ילדותי עדיין, והרבה ידיים ורגליים מתנפנפות לכל עבר מתוך החיבוק שלי. את כבר לא מרשה לי לנשק אותך בכניסה לבית הספר. במגרה שלך בכיתה כבר ילד הניח פתקי אהבה- "אני דלוק עלייך". לא שיא הכשרון חשבתי אחרי שעברה התדהמה הראשונית. לבת שלי אני הרי רוצה את השמיים.
ועכשיו את בת שבע וחצי ומאוהבת בעידו. ואני רואה את עינייך המצטעפות כשאת הוגה את שמו. זו אהבה אמיתית, למרות שקל לי לזלזל בה, הרי אתם רק ילדים קטנים. באחת המריבות ביניכם אמרת לי שהוא שבר לך את הלב ואני הרגשתי שליבי התפרק לרסיסים. איך אוכל לחסוך לך את מכאובי האהבה.
"אהבה זה כואב" אמרתי לך, "וזה גם הדבר הכי נפלא בעולם".
את עדיין משתפת אותי בחוויות היום, מתייעצת איתי. אני מתפללת שזה לא יעבור לעולם. הרבה פעמים אין לי תשובות בשבילך, והרבה פעמים אני לומדת ממך. באמת. לא אמרתי לך סתם. ואני מפחדת מהיום שבו חיבוק ונשיקה לא יספיקו להמס את מכאובייך, מהיום שבו תסתירי ממני דברים כדי להגן עלי. אני מנסה להראות לך באותות ובמופתים שאני לא אמא דאגנית כמו שאת חושבת, כדי שתאמיני שאוכל להכיל את כאבך. זה לא עוזר לי – את קוראת בי כמו בספר פתוח.
אפרופו ספרים – את קוראת את הכריכה האחורית של כל ספר שלי שאת מוצאת ושואלת אותי עליהם. לפעמים אני מסתבכת עם התשובות, את בכל זאת רק בת שבע וחצי. בדיוק שאלת אותי על הספר הזה.
הוא מספר על אמא אחת, גרייס, שרואה את בית הספר של בתה ג'ני עולה באש. היא יודעת שג'ני בפנים והיא רצה לתוך הבניין הבוער כדי להציל אותה. "גם את היית רצה להציל אותי" ספק קבעת ספק שאלת. ברור. אני אמא שלך.
גרייס וג'ני נפגעות מהשריפה ומאושפזות. בעוד גופן שוכב חסר אונים במיטת בית החולים, נפשן מרחפת מעל המתרחש כמו דנידין רואה ואינו נראה והן מנסות לפענח את התעלומה שלב אחרי שלב כדי להבין מה קרה. תוך כדי קריאה אנו נחשפים למארג הלא פשוט של חיי משפחה, על מה שמבצבץ מעל לפני השטח ומה שמתחת. מה שג'ני סיפרה ומה שהסתירה, ולומדים שאנשים לא תמיד באמת כפי שהם מצטיירים ולפעמים דווקא כן.
"אז איך אפשר לדעת?" את שואלת. אני לא יודעת מה לענות, הלואי והייתה לי תשובה.
"אני תמיד אספר לך הכל" את אומרת. הלואי.
הלואי והייתי דני דין שיכולה לרחף מעלייך לכל אשר תלכי כדי לודא שאת תמיד בסדר. כנראה שאצטרך להסתפק בזה שאבטח בך, וזה הרבה.
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה תמיד אוהב אותו!
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת!
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה ציכל!
|
|
מיכל
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
בלו בלו - ביקורת מדהימה
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אפרתי, בשמחה- ואני אקח חלק באלו שלך וגם כמה דברים שעשית:-)
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
גלית, תודה רבה על תגובתך החמה. שימחת אותי.
אצלי הן עוד קטנות אז זה עוד לא חוכמה. אם הן תשתפנה אותי כמו אצלך כשתגדלנה אז אדע שהצלחתי
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
בלו, בלו, האם היותי אחותך הרוחנית הופך אותי זכאית לחלק מהמחמאות המורעפות על ראשך?
או שאני צריכה לשלם עליהן?
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אווץ!
כל ביקורת שאת חושפת פאן מאשיותך והאימהות שלך את עושה לי קווץ בלב! אשריך בילדה מדהימה ואשריה באמא ואישה מדהימה! כל כך תודה על השיתוף וכמובן על הביקורות הניפלאות!
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה שין שין. ריגשת, אותי
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אין לי מה להוסיף מלבד שבנותייך זכו שאת אימן.
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה חני!
הם באמת לא מקבלים זיופים.
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה עולם!
זה באמת רגע עצוב, ולצערי אני כבר יכולה להריח אותו...
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה חמדת! נגמרו לי המילים.
את תמיד כל כך תומכת המארגנת.
כשהן יבואו להתיעץ איתי כמו ששלך אדע שהצלחתי |
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה קורא כמעט הכל. מה שכתבתי לנתי גם:-)
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה דושקה, וגם תודה על התיקון
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה נתי!
זה הדדי...
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה גלית!
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה אפרתי!
אני בטוחה שתאהבי אותו
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
יפה:) הם תמיד קוראים אותנו כמו ספר פתוח גם כשאנחנו לא רואים..והם תמיד יודעים כשאנחנו בוטחים בהם וגם כשלא,ילדים לא סובלים שמזייפים.
מאחלת לך שהיא תספר לך כמעט הכל כדי שתשאיר קצת לעצמה...
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מקסימה.
כשהם קטנים הם כל הזמן רוצים בידיים ולנו לא תמיד יש זמן. מגיע הרגע שאתה רוצה והם כבר לא. זה רגע די עצוב...
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
לא מוצאת את המילים בשבילך .מילותייך לא זקוקות לשום הערכה ואהבה כי הם התמצית של אהבת
אמא ובת .ולבתך אף שאינה מודעת לכך יש אמא ואדם נפלא ,רגיש ומגונן בטירוף .זה אינו דבר מובן אליו .
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
מה שנתי אמרה :-)
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
כתבת מאוד יפה על נושא שמאוד מעסיק אותי.
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אמרתי לך כבר שאני מזדהה עם כל מילה שאת כותבת?
אם לא, אז הנה אמרתי...
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
פשוט מקסים. כמו שכתבתי לך כבר,
מאוד אוהבת את הפן האישי בביקורות שלך. תמיד מרגש.
וגם אצלי הספר מחכה על המדף, הגיע אתמול במשלוח של שבוע הספר. |
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
כמה טוב ל-ר. שיש לה אמא כזאת. ריגשת אותי. הספר מחכה לי.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת