קשה לי להחליט מה המסר המרכזי של הספר הזה, אולי כי הסופר ניסה להאיר באור פלורסצנטי קר וקשוח המון תופעות והתוצאה - מין בלבול רעיוני כזה. שאתה לפעמים מבין את האירונייה הפארודית אותה הוא ניסה לתאר, ולפעמים אתה לא מבין שום דבר.
מעשה באדריכל צעיר, סאמאראנדרה אמבאני שמו, שהוא שוייצרי ממוצא הודי - אמו שווייצרית ואביו הודי. אביו נהרג בתאונת טיפוס הרים, אמו מטפלת באחותו הצעירה שהיא נכה וזקוקה להשגחה צמודה. סאמארנדה - המכנה עצמו סאם - מאמין בלב שלם באדריכלות כגורם היכול להביא רווחה ויופי לאנושות. הוא מאמין גם בשווייץ ובנייטרליות. ובעיקר הוא מאמין שכל בני האדם בכל העולם מאמינים במה שהוא מאמין. סאם התבשר שזכה בתחרות על תכנון בית אופרה בבגדד - תחרות שאורגנה על ידי איל הון עירקי, מעריץ של פוצ'יני, שלדעתו בית אופרה מפואר הוא מה שעיראק זקוקה לו, במצבה היום. וסאם הגאה טס לעיראק, נקלע שם למסכת הרפתקאות הזויות, ועמדתו נשארת כשהיתה. הוא ממשיך לנופף בנייטרליות ובאמונתו האדריכלית מול אנשים שלחלוטין אינם מבינים אותו או את רעיונותיו, ומתעקשים שהוא כנראה סוג של בוגד או מרגל.
חשבתי די הרבה מה רצה הסופר לומר בספר שמינון הטירוף בו גבוה ביותר: שאירופאים לא יוכלו להבין את תושבי המזרח התיכון הפרועים והרצחניים? שאדם כמו סאמארנדרה לעולם לא יהיה אירופי, למרות לידתו במדינה הכי אירופית בעולם כי חזותו היא הודית? שמדינות במזרח התיכון יישארו תמיד מחרחרות מלחמה ופרימיטיביות, גם אם הן מכוסות במעטה מודרני ונוצץ? או אולי התכוון לומר שאנשים ששורשיהם מוטלים בספק לעולם ישתדלו לרָצות את כל העולם, ללא הצלחה?
הספר מעניין, כתוב היטב, באירונייה סרקסטית המגיעה לעתים לגרוטסקה. גרונבררג הוא סופר הולנדי פורה למדי. את ספרו הראשון הוציא לאור בגיל 23 - הוא לא בזבז זמן על תיכון ושטויות ונשר מבית הספר בגיל 17. יש לו אלמנטים של ילד פלא בועט גם בספר הזה, שנכתב לפי חישובי כשהיה בן כ40. מעניין אבל מוזר. התקשיתי להבין את הדמויות התקשיתי להתחבר לסיפור ואתם יודעים מה? התקשיתי גם עם ההומור.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
