גילוי נאות: אני לא יודעת מה ההגדרה של ספר נוער.
דילגתי על הסוגה הזאת (אם אפשר לקרוא לה סוגה). קראתי ספרות ילדים ובגיל 10-12 בערך עברתי לספרות מבוגרים. חור בהשכלה, קורה...

"הנערה במרפסת ממול" מוגדר כספר נוער של מחברת רב המכר "אות מאבשלום". לא התלהבתי מ"אות מאבשלום", אז למה אני מתעקשת לא ללמוד מטעויות של עצמי?
כי משהו בכריכה האחורית שבה את לבי. סיפור חוצה דורות, סאגה משפחתית אפופת מסתורין. "סוד

כשהמורה חנה נכנסה לכיתה הייתי בת 12, כיתה ז'. ממבט ראשון הבנתי שהיא קורצה מחומר אחר. היא היתה צעירה, אנרגטית והיו לה רעיונות שסחפו את כולנו. מיד היא התחילה להכין אותנו לתיכון. אחת הדרכים היתה לשלוח אותנו שוב ושוב לספריה העירונית לחקור בספרים. אחד הנושאים שליווה אותנו היה - ארגונים ומחתרות לפני קום המדינה. ביקרנו בבית הקברות בו קבורים אנשי "השומר" הסמוך לאריה השואג, "פוצצנו" את מלון "המלך דויד", ק

כמעט הכל כבר נאמר ונכתב על אבשלום פיינברג: שעצמותיו נמצאו באזור רפיח, או קרוב לשם. על בית משפחת פיינברג בחדרה (בפינת הרחובות ז'בוטינסקי-הגיבורים) ששופץ. שאנדרטה לזכרו, שהייתה בכניסה לחדרה (מעט צפונית מהכניסה לאזור התעשייה עמק חפר, מעבר לכביש 4) הועברה, ביוני 2011, לפארק נחל חדרה, ליד שפך הנחל לים, מול "אורות רבין" ועוד.

ולאחר הביקורות הרבות שנכתבו לספר, לא מצאתי לנכון להוסיף חוות דעת שתהיה עוד

ל<mark>נאוה מקמל-עתיר</mark> יש תבנית כתיבה קבועה. סיפור עכשווי, שממנו נולד סיפור מהעבר, ואלו שזורים זה בזה. הקורא מקבל סיפור עלילתי, ועל הדרך מרוויח עוד סיפור, המשובץ בפיסות היסטוריה.

הסיפור מביא לנו את דמותן של ארבע נשים, שלא מכירות אחת את השניה. בהמשך הסיפור יהיו נקודות מפגש בין כולן, ומה שמאחד אותן זו רחל המשוררת.

מה אהבתי בספר? אהבתי את מגוון הנושאים העכשוויים שהסופרת נגעה בהם. כמו הגירה, שוהים בלת

הופתעתי לראות ספר לילדים של <mark>נאוה מקמל-עתיר</mark>, שספריה - "אות מאבשלום" ו"הנערה במרפסת ממול", העלו את העברית לרמה שמאוד אהבתי.
וכך, כשהדימויים והתוכן היפה עולים בראשי - הסקרנות הורתה לי לשלוח יד ולבדוק איך, ובעיקר באלו מילים היא פונה ל"פספוסים", שהרי ה"שפה ההיא" אינה נהירה להם...
ובכן, הספר הכתוב ב"לשון הילדים" הכניס אותי מיידית לנושא והרגשתי שאני מתאהב באילן, הילד החמוד ש"תמיד היה מאחר" ובסיפורו הנ

להסתגר בחדר, להגיף את התריסים, לסגור חלונות, לנעול את הדלת, ולברוח.
אתם יודעים עד כמה זה יכול להיות קל לפעמים? להיעלם מכל העולם ולהעמיד פנים שרק אתם שם?
יש הרבה דרכים לברוח, דרך מוזיקה, דרך כתיבה, דרך ספר טוב, דרך שינה, אבל בסופו של דבר חייבים להפסיק לברוח.
כי אם תמשיכו לברוח, אתם תתמוטטו מהעולם הדמיוני שאתם בונים לכם.

הייתי שם, ואני עדיין שם, אני חייבת לציין את זה.
הדמות של דריה עוררה כל כ

הספר "יד אחות" הוא עונג צרוף שנגמע בשקיקה! במילה אחת: wow

"יד לאחות" הוא מסוג הספרים ששואבים, ועל אחת כמה וכמה שבתוכנם משולבים אירועים ועובדות היסטוריות. זה בדיוק הספר שדפיו עוברים מצד לצד. כשאני מתחילה לקרוא ספר שנכתב ברוח זו, ובעת שהירח רק מתחיל לצייר את הרקיע, לא פלא שבתום הקריאה בו, אני פוגשת את קרני השמש.

העלילה עוסקת במשוררת רחל בלובשטיין סלע. <mark>נאוה</mark> מקמל עתיר הפיחה רוח חיים בדמותה של

אחרי מאה עמודים של אבשלום, החלטתי לנטוש אותו. אבל נרדפת על ידי המחשבה שאולי כמות שווה איכות, והיותו של הספר רב מכר היסטרי מעידה אולי על איכותו הספרותית ואני עלולה לפספס יצירת מופת, הניעה אותי להמשיך עד הסוף.
התיאוריה שלי לא עמדה במבחן, כמובן, והעובדה שהספר קולע לטעמו של מכנה משותף רחב של קוראים, בוודאי שלא מזכה אותו בסופרלטיבים מיוחדים. אבל, ראשון-ראשון ואחרון אחרון.
הספר עוסק בשלושה מעגלי סיפו

אוף. לא הספר הזה ולא הקוראים בסימניה לא עשו לי חיים קלים.
אחרי קריאה של הביקורות (שרובן לא מפרגנות משהו) הגעתי למסקנה שאין לי ממש מושג איך לדרג את הספר הזה.
אז לפחות בינתיים הוא "בסדר", מבחינתי. שלושה כוכבים.

ניגשתי אל הביקורות בחשיבה שהספר הזה דיי טוב אחרי הכל, אבל הביקורות פקחו את עיניי.
בעצם, יש לי משהו לומר.
נכון לעכשיו אני בכיתה ח'. אני לא מקובלת בחברה או משהו בסגנון. אף פעם לא הייתי ח