ביקורת ספרותית על האחור האחרון מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב

---

הופתעתי לראות ספר לילדים של נאוה מקמל-עתיר, שספריה - "אות מאבשלום" ו"הנערה במרפסת ממול", העלו את העברית לרמה שמאוד אהבתי.
וכך, כשהדימויים והתוכן היפה עולים בראשי - הסקרנות הורתה לי לשלוח יד ולבדוק איך, ובעיקר באלו מילים היא פונה ל"פספוסים", שהרי ה"שפה ההיא" אינה נהירה להם...
ובכן, הספר הכתוב ב"לשון הילדים" הכניס אותי מיידית לנושא והרגשתי שאני מתאהב באילן, הילד החמוד ש"תמיד היה מאחר" ובסיפורו הנוגע ללב - מה עשה אחר שגילה ששוב, כרגיל, איחר והפעם לאוטובוס שהוביל את הכיתה לטיול לנגב.
הסופרת הצליחה לרגש אותי במעשיו של אילן, כאשר החליט שלא לחזור מיד הביתה, והעביר את זמנו בטיול תוך התחברויות לקשיש ולילדה חמודה. הסיפור נוגע ללב, אולם לוקה מעט בקטע על אודות השעון - זה שכל אחד מאיתנו ינחש בנקל מה סופו, וחבל.
והתמצית הכתובה בגב הספר, משקפת את הנושא כולו:
"סיפור מרגש ומפתיע על פגישות מקריות המגיעות בזמן הנכון ומכוונות את השעון הגדול של חיינו."
מעט פילוסופי, אבל נכון.
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על האחור האחרון