ביקורת ספרותית על אות מאבשלום מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב

---

כמעט הכל כבר נאמר ונכתב על אבשלום פיינברג: שעצמותיו נמצאו באזור רפיח, או קרוב לשם. על בית משפחת פיינברג בחדרה (בפינת הרחובות ז'בוטינסקי-הגיבורים) ששופץ. שאנדרטה לזכרו, שהייתה בכניסה לחדרה (מעט צפונית מהכניסה לאזור התעשייה עמק חפר, מעבר לכביש 4) הועברה, ביוני 2011, לפארק נחל חדרה, ליד שפך הנחל לים, מול "אורות רבין" ועוד.

ולאחר הביקורות הרבות שנכתבו לספר, לא מצאתי לנכון להוסיף חוות דעת שתהיה עוד נדבך, די דומה, על ביקורות הקוראים שלפני, ולכן, לשם שינוי מהותי בגישה, ומקווה שגם מרענן, בחרתי להתייחס מהצד הגרפולוגי לאחד המכתבים של אבשלום לשרה, שהרי המובן המוביל כאן הוא המכתב (A letter from Avshalom) ומתוך כך - האות הכתובה. המכתב מופיע בסוף הספר, ומן הסתם מייצג את כתב ידו של אבשלום, שהרי לפי כתב זה, כנראה (ואיני מתייחס לתוכן המכתב), התאהבה הגרפולוגית אלמה באך באבשלום, ויצאה לחפש אותו.

כלל ידוע הוא שאין להתעמק בתוכנו של הכתוב, אלא להתייחס לעריכה הכללית (למהלך השורות, למרחק ביניהן, למרחקי המילים, למרחק שבין האותיות, לכיוונן, הטייתן, מהלכן, צפיפותן, החיבור ביניהן, לסגנון שלהן ועוד).
שכן, אם לא ננהג כך, ונתמקד בתוכן הכתוב - ברור שדעתנו לא תהיה אובייקטיבית ולא נוכל להתייחס רק לתכונות האופי הנגלות, או הנסתרות, המאפיינות את הכותב.
עד כאן נשמע הגיוני וברור.

ועתה לבעיה: ניקח את מכתבו של אבשלום ונצא מתוך הנחה שכתב ידו של אדם בגיל 29 (נולד ב- 1889 והמכתב מ- 1918) הופך לדי מייצג את תכונותיו - תלוי במידת "אמונתנו" בגרפולוגיה, כך שאם נסתכל במבט מהיר במכתב, נראה נינוחות ברורה בחלקו העליון של הכתב, ובשליש התחתון - מרווחים קטנים בין המילים, ובעיקר בין האותיות, המסתיימות בצפיפותה המוזרה והמקושרת של המילה 'אבשלום' - חתימתו.
הכתב נראה שנכתב במהירות - והוא אכן מראה על ביטחון, על מהירות מחשבה בחלקו העליון, ומנגד - בחלק התחתון, גם על חוסר ביטחון וניסיון להסתרת דברים ו"התכנסות בתוך עצמו".
ו"פתאום" - הדף נגמר לו, ללא תכנון והיה צורך לצופף את האותיות...וואו, ממש לא טיפוס של "מתכנן לטווח ארוך"...
רבות הפעמים שכתב היד מראה ניגודיות, ולכן חייבים לנהוג במשנה זהירות ולהחליט האם קוטביות זו "אינה מפריעה לתפקיד" - במקרה זה מְפַקֵּד. תודה לאל שלא אני הוא זה שהייתי צריך לקבל את ההחלטה...
ומנגד, נראה לי שנאוה מקמל-עתיר צריכה הייתה להיות מעט יותר עירנית ולראות את השוֹנוּת שמשדר הכתב המסוים הזה, ולבחור כתב יד אחר מתוך עשרות, ואולי מאות מכתבים שכתב אבשלום - מכתבים שהיו מציגים אותו באור שכולו חיובי (גרפולוגית), ללא שום צללים.
אגב, בנושא מכתבים, בהשראת אחד המכתבים שבו כתוב: "אלף נשיקות לך, אהובתי..." שנכתב לאהובתו רבקה, חיברה מירית שם-אור את השיר היפה "אלף נשיקות".

ובכלל, לטעמי האישי, כל נושא הגרפולוגיה היה מיותר.
ואגב, מתי היה לו זמן - לבחור הצעיר שחייו היו כה מרתקים ומלאי פעילות (גם מחתרתית) - לשלוח את ידו בכתיבה, ובכמות אדירה שכזו (כפי שמופיע באינטרנט).
עד כאן, נראה לי מספיק ודי ולא אמשיך לפרט ולהלאות - שכן אין זו התוכנית השבועית ברדיו "פינת הגרפולוגיה".

יפה עשתה הסופרת שצירפה בסוף הספר את "אילן היוחסין" של המשפחות המופיעות בסיפור. אילן שבו נעזרתי רבות.
וכן, יוזמתה המעניינת בהוסיפה תמונות מבני משפחתה שלה! כתמונותיהן, לכאורה, של הדמויות בספר ("ישראל היום" 15/10/2010, מוסף שישבת עמ' 48, 49). החבר'ה, אכן נראים מאותו מחזור.

הסיפור עצמו מצא חן בעיני, גם מעצם היותו פורש יריעה רחבה מאד של פיסת היסטוריה מרתקת - שלא רבים מודעים לה.

הסופרת, שכל ספרה כתוב בסגנון "הימים ההם", גרמה לי להתמוגג ממשפטיה, ממילותיה, מהדימויים שלה ובעומק הרגשות שהצליחה לצקת לדמויותיה. ולא, לא הרגשתי לרגע שהשימוש התדיר שלה בהם "מתעלק" עלי או "נכנס לי לווריד"...להפך, אהבתי אותם - ולא שבעתי מהם!
יפים היו בעיניי תיאורה של המפגש הלילי במטבח - בין אבשלום לרבקה (עמ' 199/200), ותיאורה מלא הרגש בעמוד 421, ועוד רבים, שאין זה המקום להביאם - פשוט, קראו ותיהנו.
בס"ה, מלבד נושא אלמה באך - שהוא לא רב, ואינו משתלט על עמודיו הרבים של הספר - נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על אות מאבשלום