לאחרונה הישגתי כמה ספרי מדע בדיוני ישנים. הם היו בספרייה של מישהו, נזרקו לרחוב נאספו ונמכרו על ידי יזם יצירתי. כיוון שהתפעלתי מאד מ"אל האינסוף" של <mark>בריאן אולדיס</mark>, קניתי שניים מספריו "אחר הצהריים הארוך על כדור הארץ" שלא אטריח אותכם בביקורת עליו, והספר הזה. שהרעיונות בהם הוא עוסק מרתקים ביותר. לא כולם משולבים היטב בעלילה וחלקם מתנפנפים, נגררים ונסרחים. הם דורשים מהקורא להפעיל את דמיונו, והפכו לי את הק

לפעמים אני מתלהבת מרעיון נפלא ויצירתי בספר, ומרגישה שהביצוע (הכתיבה) לא משהו ומקלקל לי. לפעמים הכתיבה נפלאה אבל הרעיון משומש לעייפה. ולפעמים - כמו בספר הזה - יש רעיון מקורי וחדשני, וגם הכתיבה ובניית הדמויות נפלאה.

המדע הבדיוני הוא ז'אנר שבמיטבו הוא מזמן לסופריו אפשרות לברוא עולמות חדשים ולבחון רעיונות יצירתיים. הספר הזה עוסק בעולם כזה, ובחיי תושביו. אנשים אלה חיים על ספינת חלל ענקית, וכמהים לה

החלטתי לפני זמן לא רב לקרוא סופרי מד"ב קלאסי (<mark>אולדיס</mark>, סילברברג, זילאזני, לם וכו' ) בשלשות - כלומר שלושה ספרים ברצף של אותו סופר. למה ? כי רציתי "לספוג" כמה שיותר את רוח הסופר ובאמת ללמוד את הסגנון שלו. נכון , זה דורש התחייבות ואפילו הימור מסויים במידה ונופלים על ספר משעמם (למעט מקרה אחד אף פעם לא הפסקתי ספר שקראתי באמצע - נחשו איזה ספר באמת שבר אותי), שלא לדבר על הטרחה שבלהשיג את הספרים הישנים הלל

איזה הוצאות של ספרי מד"ב היו פעם - לדורי, מסדה - מה קרה להם ? והאם לפי העקרונות המוצגים בספר "עידן הסוד" הן נסגרו בעבר או יפתחו בעתיד ?

אתמול סיימתי לקרוא את עידן הסוד בהוצאת מסדה (...) של <mark>בריאן אולדיס</mark> והתרשמתי מאוד. זה הספר השני שאני קורא של אולדיס והוא כלל לא מאכזב (הראשון היה "אחר הצהריים הארוך על פני האדמה" שמאוד אהבתי ) . הספר עוסק בעתיד - שנת 2093 - בו התפתחה כבר טכניקה מיוחדת של מסע בזמ

מיליוני שנים בעתיד, כדור הארץ עצר ממסלולו והשמש מחממת צד אחד שלו כשהצד השני נמצא באפלה מתמדת. עולם הצומח השתלט על הצד המואר ורוב אוכלוסיית העולם מורכבת ממוטציות הזויות ומפלצתיות של צמחים וחרקים שמתקיימות בסבך עצום של צמחיה לצד שארית אוכלוסיית בני האדם שהידרדרה לפראות ופרימיטיביות. הספר עוקב אחרי קבוצת בני אדם במסעם ברחבי עולם עוין וחסר תקווה שמתקדם במהירות אל סופו.

<mark>בריאן אולדיס</mark> יצר בספר עולם קו

מהם הגבולות בהם תחומים חיינו? בית, רחוב, שכונה, מדינה, עולם, יקום? פשוט כביכול.
ומה אם נולדתם לכפר המכונה סיפון, אשר כל הסובב אותו הינו תעלומה? האם תסתפקו בחיים הדלים והמוכרים או תרהיבו עוז לאתר את מקומכם?

זהו סיפורו של רוי קומפליין, צייד בשבט פרימיטיבי, המוקף בבורות מכוונת ואמונות תפלות שנועדו לשרת את בעלי השררה. אנשי השבט מקדשים את היצר, סולדים מרגשנות ומהתת-מודע. בעיניהם, יש לתת דרור לכעס,

מציאה נוספת מאחת מחנויות היד שניה בת"א שהפכו ליעד מועדף בזמן האחרון. שמחתי לגלות שמתחת לעטיפה הלא אופיינית (והיפה לטעמי) מסתתר ספר מד"ב רציני ומעורר מחשבה (טוב זה בכל זאת <mark>בריאן אולדיס</mark>).

ספינת חלל מסחרית נוחתת על כוכב לא ידוע ומגלה צורות חיים מוזרות ולא מוכרות. כל הנסיונות ליצור איתם קשר נכשלים מה שגורם להתלבטות בקשר להיותם גזע תבוני או בעלי חיים בשלב אבולוציוני נמוך. הספר מעלה שאלות משמעותיות ב

רציתי מאד לחבב אותו. ההשראה שהוא שואב מציורים, הביקורת על משטרים טוטליטריים ועלינו כבני אדם שמרכיבים אותם, רעיונות שמנסים לאתגר הנחות פיזיקליות טריוויאליות ביחס לזמן, כל כך רציתי לחבב את זה עד שלא היה אכפת לי שהוא סקסיסטי באופן קצת מוגזם אפילו לזמנו או שיש יותר מידי חורים בעלילה וגם לא מהסיפורים השוליים שהיו הרבה פחות מידי רלוונטיים למה שהוא לא הם עצמם (אבל גם לא מספיק מעניינים כדי להחזיק את זה).

אוסף נובלות קצרות המספרות על כוכבים שונים ביקום שבו ייתפשט האדם, בעוד כמה מיליוני שנה.
כל כוכב מאופיין ע"י הביולוגיה והגיאוגרפיה הייחודים שהתפתחו עקב שינויים אבולוציונים, חלקם ניכפו ע"י האדם וחלקם עקב הסביבה הטיבעית שהכוכב היה נתון בה.
התיאורים של <mark>אולדיס</mark> מרתקים, מקוריים ביותר, וחלקם אף מצחיקים.
לכול כוכב יש סיפור מישלו.
הסיפורים לעיתים אלימים באופן לא צפוי, וחלקם עצובים.
למרות שחלק מהסיפורים