ביקורת ספרותית על זעם מאת פיליפ רות
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 באוגוסט, 2016
ע"י אלון דה אלפרט


****




פיליפ רות הוא סופר יהודי. היהודיות זולגת מכל שורה ומכל תו, אבל לא היהודיות של בני ברק או השטייטל, אלא היהודיות האמריקאית החצי-חילונית הדביקה, הרגשנית, העממית ועתירת הפולקלור, ההומור, היידישקייט והז'רגון, שבה יהודים הם יהודים כמו שבסופרנוס האיטלקים הם איטלקים.
"זעם", או הספר-בכריכת-עכשיו-הסרט שאני קראתי שנקרא "התפכחות" דווקא, ממשיך את הקו היהודי של "מה מעיק על פורטנוי" אבל כך שנגרע ממנו חלק ניכר מהעיסוק והמחשבה הפתטיים והבלתי פוסקים בסקס, נוזלי גוף ושיקצעס. מה שנשאר הוא סיפור יציאתו מהבית של מרקוס בן הקצב (הכשר) מביתו לטובת לימודים בקולג' המרוחק ככל האפשר מבית אביו. בקולג' הוא מנסה להתרכז בלימודים אבל אינו מצליח ממש, כי מסתבר שגם לפני שהמציאו את הפייסבוק היו הסחות דעת מלוא העין, ומרקוס מוצא את עצמו בוהה ברגלה היורדת ועולה של סטודנטית שיושבת לידו בספריה, או רב עם שותפיו לחדר על רקע שעות שינה שונות, או מתבאס שהוא צריך לפקוד שיעורי תיאולוגיה משמימים ולהתפרנס ממלצרות.
בסופו של דבר, גם אם הספר הזה קריא מאוד (וקצר), לא היה לי ברור מה הערך המוסף שהקורא מקבל ממנו, אם נשים בצד רגע את העובדה שיש פה סיפור קטן, מינורי ופשוט למדי. מה, שהחיים הם כלום ולפעמים דבר נורא קטן הוא בעל השפעה נורא גדולה? זו לא נקודה כל כך מעניינת, מה גם שלהתגשמות שלה בסיפור יש נופך פשטני.

עם זאת, לא יכולתי שלא להתרשם מכך שארצות הברית הפוריטנית של 1951 שונה כמרחק שמיים וארץ מארצות הברית דהיום. מתיחות קולג' בסגנון של "הבנים הלכו למגורי הבנות כשהם לבושים בתחתוניהם בלבד" היו עילה לגירוש מהקולג' וגיוס כפוי למלחמה בקוריאה, בעוד שהיום הדיקן וצוות ההנהלה היו וודאי מוחאים כפיים ומתרשמים מכמה יפה ההיפסטרים מביעים את שאט נפשם מההתמסחרות של העולם ומהאפרטהייד בפלסטין. או משהו.

****
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרון מוזס (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
טוב, אתם עפים על עצמכם מדיי.
רחלי (live) (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אלון, שרון מוזס ותחבירים לא העפרונות הכי מחודדים....בקלמר כמובן
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לא, המשפט לא הגיוני תחבירית
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לא הכול צריך להבין !
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
לא הבנתי.
רחלי (live) (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
יפה שרון, כמה זמן לקח לך ללמוד לעשות "העתק" "הדבק"?
שרון מוזס (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
חחחח... כמה הבקורת על נושא יותר קשים ומזעזעים ככה יותר מחבבים פה - מוזר
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
טוב :-) באמת לא חייבים. בעיניי, מעבר לכל דבר, שייבון הוא כותב בחסד, יהודי או לא.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
היה דיון.
קראתי את "ההרפתקאות הנפלאות של קבלייר וקליי" שאתה אהבת ואני פחות. קראתי גם את "הפיתרון הסופי או תעלומת התוכי החטוף" שממש לא התפעלתי. את השוטרים היידיים לא קראתי - לא הייתי מתקרבת לספר עם שם כזה...

ולגבי שלום עליכם - זה כל העניין. היהדות שלו ברורה מאליה. מבריקה ונוצצת מרחוק. לא צריך לענוד אותה או להתריס בה.
צב השעה (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
משפחת שייבון מאוד אהובה אצלנו בבית. אני מאוד אהבתי את "אבירי הדרך" של שייבון, ואשתי חסידה של איילת ולדמן, אשתו.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
נדמה לי שכבר היה לנו איזה דיון על שייבון, ושקראת רק את ארגון השוטרים הידיים שלו? יש לו כמה אחרים והספרים שלו מאוד שונים זה מזה. אבל גם ככה, לא חייבים. ושלום עליכם? הוא לא צריך לענוד. היהדות שם במיליון אחוז.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
משני הסופרים שהזכרת - קראתי את שייבון ולא אהבתי. אל אוסלנדר לא התקרבתי. את וודי אלן אני לא סובלת מאותה סיבה.
למעשה כשאני חושבת על זה, נהניתי לקרוא את שלום עליכם, למשל, כי הוא סופר אוניברסלי. יהדותו אינה ענודה על דש בגדו.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
yaelhar, יש לא מעט יוצרים, סופרים שעושים את זה מרתק מספיק וכשזה כמעט לא מעצבן. וסופרות. ה"אג'נדה" של סופר היא לעתים כלי יעיל מאוד באופן שבו הסיפור מסופר, ובוודאי באיך שהסיפור נקרא. מצד שני, כשזה מנדנד, זה ממש מציק. תראי את וודי אלן, עם היהודיות הפרובלמטית שלו (ויש כאלה שלא אוהבים, כמובן). ואצל שלום אוסלנדר שמסר"ב הזכיר קודם, וגם אצל מייקל שייבון זה מצליח להיות מעניין בלי להעיק.

את "הכתם האנושי" לא קראתי, את "הקנוניה" אקרא כי הוא על המדף, ועוד ספרים של רות' אני לא פוסל, אבל בואי נגיד שהסיכוי שאקנה ספר שלו הוא קלוש ביותר.

ומסמר, אם זה היה רק פונקציה של גודל הפונט היית כנראה צודק, אבל כמעצב גרפי נדמה לי שהשוני בצבע ובמשקל הפונט בשם הספר יוצרים את הבידול המספיק, ולמרות ששם הסופר גדול יותר, נראה שדווקא יש הגיון מסויים בעיצוב הכריכה.
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שמתם לב שמעטיפת הספר עולה כי שם הספר הוא "רות" ושם הסופר הוא "פיליפ זעם"?
פֶּפֶּר (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
קראתי רק את הכתם האנושי, והוא היה איום במידה כזאת שלא חושבת שאנסה שוב.
yaelhar (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
שמת את האצבע בדיוק על הסיבה שאני לא אוהבת את רות'.
אני לא אוהבת סופרים ששמים את לאומיותם, דתם, השקפת עולמם במרכז הכתיבה שלהם.
היחיד שלו שחיבבתי באמת היה "הכתם האנושי" שם הוא כתב באופן יותר אוניברסלי. לגבי "הקנוניה..." דעתי חלוקה.
מורי (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
את כלאדם לא אהבתי. הקנוניה היה משובח.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
הו, אני לא בטוח ש"המלצה" זה משהו שקשור לספר הזה מבחינתי. ספר אדיר, אבל לא לבעלי נפש עדינה.
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אלון, ולמי שטרם פגש את פיליפ רות, אני מבינה שתמליץ על "כלאדם".. אקבל את ההמלצה.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
ניכר שלא התרשמתי במיוחד. תראה, אפשר למצוא בספר הרבה תוכן בין השורות. המרדנות בסדר הטוב, האירוניה, ההומור, כל אלה קיימים, חלקם אפילו מתוחכמים.... לתקופתם. לא חשבתי שיש כאן יצירה שמתרוממת, בשום פרמטר, מעל דברים אחרים. פורטנוי היה אכן בלתי נסבל, לעומת זאת "כלאדם" גמר לי את הצורה, ו"הקנוניה נגד אמריקה" מחכה לי על המדף כבר יותר משנה.
מורי (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
אני דווקא חשבתי שהספר חזק מאוד. פורטנוי היה די בלתי נסבל.
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
טוב, אצל שלום אוסלנדר זו כבר פסיכוזה. פיליפ רות שונה ממנו
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
הזכרת לי סופר יהודי אחר שהיהודיות זולגת מכל שורה ומכל מילה שלו, פחות מוכר אמנם מפיליפ רות, אך עולה עליו עשרת מונים, לדעתי. שלום אוסלנדר.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ