*תקציר (ללא ספוילרים):

הספר הינו מקבץ של 6 סיפורים פרי עטו של <mark>ארתור מילר</mark> המחזאי הגדול. בין הסיפורים אין קשר עלילתי או רעיוני, כך שכל אחד מהווה סיפור-כיס קטן העומד בפני עצמו. הדמויות הראשיות בספר מגוונות - החל מנער בן 13 הגר בכרך הגדול ועד לזקן בחופשה על חוף מבודד. יש בסיפורים משהו יוצא דופן שחורג מגבולות הריאליזם- באחד הסיפורים רקדן סטפס מוכשר ערב מלחמת העולם השניה מוזמן להופיע בפני צמרת השלטון ה

שנאתי את הספרון הזה. תיעבתי כל דקת לימוד מאולצת ובשיעורי הספרות המצאתי "שלפוחית רגיזה" כדי לצאת לשירותים ולא לחזור.
<mark>ארתור מילר</mark> היום הוא אחד מהסופרים האמריקאים החביבים עלי.
אילוץ ושינון מידע על מחזה עבור בגרויות ומבחנים פגעו בי קצת...
זהו ספר שלא צריך להבחן עליו, אלא פשוט לפתוח לקרוא ולתת למסר לחלחל.
כמו ציור במוזיאון- את הספר הזה צריך להרגיש, לא להציג כתבנית דוגמא או מתכונת לימודית.
ניתוחים ו

שככה יהיה לי טוב מניין מגיעה ההערצה הבלתי נלאית הזו ל<mark>ארתור מילר</mark>.
המחזה ניתן לי כדוגמה לכתיבה מופתית, אבל כנראה מהסוג שרק חכמים יכולים לראות.

חילופי תוכחות כאורך הגלות, משפחה העוברת תוך עשרים וארבע שעות ממשפחה אמריקאית טיפוסית חמדמדה לעיי חורבות.

אני חייב לתת כאן אזהרת ספוילר- אבל המחזה כולו נשען על כך שאב המשפחה מואשם בהעלמת עין ממכירת צילינדרים סדוקים למטוסים, שבאחד מהם טס בנו והתרסק.
רג

מחזה קצר מאת המחזאי היהודי-אמריקאי <mark>ארתור מילר</mark> שאפשר לקרוא תוך שעת ישיבה. העלילה לוקחת חלק במהלך מלחמת העולם השנייה בזמן שדרום צרפת כבר נפלה בידי גרמניה הנאצית והפכה למששלת הבובות הפשיסטית של ווישי. הקורא מתוודא לתחנת מעצר ולשלל דמויות הנמצאות בה לשם בדיקת מסמכים וסלקציה של מי יהודי ומי לא-יהודי מי ראוי להילכד בידי מכונת המלחמה הנאצית ומי ראוי ללכת לחופשי עם דמויות כגון לדו, מונסו, פון ברג, בייאר ו

<mark>ארתור מילר</mark> ואני חיים בדיסוננס מוחלט. ראשית, יש את העניין הזה עליו כבר רמזתי מספר פעמים (יותר מרמזתי, למעשה), דעתי ביחס לדברים שמכריחים אותך לבצע - ומה לעשות שמילר תמיד "היה שם" ? בספרות חוייבנו לקרוא, ללמוד ולשנן את "מותו של סוכן"; לקראת בגרות ה-Oral באנגלית הפילו עלינו את "כולם היו בניי"... איזו אהדה לקריאה בכלל ולכותב הספציפי בפרט אמורה הייתה לצמוח מכל זה ?! אפילו בצה"ל הבינו שחיילים יבצעו מלאכת

<mark>ארתור מילר</mark> גאון. נהנתי כל כך! היכולת שלו לתאר רגשות אנושיים של אהבה חסרת גבולות, קנאה חולנית, אדישות או התעלמות הנבגדים, דאגת אבות לילדיהם החולים.
מנגד עני היה ספר שכולו במבטא איטלקי ומשחקי כבוד.
כרגיל- רציתי לחבק את כולם.
שכחתי כמה כיף לקרוא כשהסיפור טוב. כפיים למילר גם אם לא יעלו את המחזה בארץ.

#
לא יודעת מה גרם לי לאסוף את הספרון הזה מהספסל ובעיקר – מה גרם לי לקרוא אותו. אני לא מחבבת במיוחד מחזות, בטח שלא לקרוא אותם. הדיאלוגים והמונולוגים האינסופיים, הוראות הבימוי, תיאורי התפאורה – כל אלה מעיקים עלי ולא מהנים אותי.

וילי לומן מתגורר בשכונה עלובה, שתושביה הם "עמך" הנאבקים לשרוד. וילי הוא סוכן נוסע, איש מכירות שבא אל הלקוחות. נראה לי שבארץ לא נתקלנו בזן הזה, אבל כל מי שקורא סיפורים על

מחזה נוסף מאת המחזאי היהודי-אמריקאי <mark>ארתור מילר</mark> ואחד מהמחזות הידועים שלו. העלילה לוקחת חלק באמריקה של שנות הארבעים המאוחרות בתומה של מלחמת העולם-השנייה אנשים רצו לפתוח דף חדש ולנסות לשכוח מכל העניין אז העלילה מתמקדת בקורותיה של משפחת קלר המורכבת מדמויות כגון ג'ו קלר, כריס, סו, אן ועוד כמה מכרים המאכלסות את דפיו של המחזה הזה. הדמויות מנסות לחיות חיי שגרה חדשים אבל הדיבורים על לארי הבן האובד מזכירים

ספר מטורף, ממליצה, מכריחה את חבריי לקרוא אותו, חוטפת אותם להצגה, מלא דרמה. אהבתי.