“'רומן סאטירי על יחסי שכנות בין סופר למבקר, בין ספרות לביקורת, בין מציאות לספרות, ובין סתם דיירים בבית-משותף.'
ככה כתוב בגב הספר, וזה נכון להחריד. אבל;
מצד אחד קצת טעון לי, משום שהספר הזה מכיל הרבה יותר. לא יותר מספרית מהנושאים המנויים, אבל כל נושא, עמוס בצורה מהממת ברגש מתוחכם, ככה ששתי שורות אלו, מחד מסכמים בצורה קולעת ואמיתית את הספר, ומאידך גורמות לקורא הגומר, להרגיש כי רוצה להגיד עוד כמה מילים.
ובכן, הרומן עוקב אחרי קלמן קורנגולד (או שמא קרן), סופר ובעל דעות, המתגורר בבניין חביב אי שם.
אל חייו בבניין ובכלל נכנס להתגורר שכן- ולא סתם כי אם מבקר ספרות נודע, ועם זה העלילה מתחילה ומתקדמת, אבל אין זה מסתיר את שאר התכונות של קלמן, ושל הסובבים אותו. כל מפגש עם שכן או כל דמות מותיר רושם רגשי הדומה לזה שפוגשים במכר רחוק עם ליווי של רצון לדעת עוד, במין סקרנות נחמדת.
הרומן כתוב בצורה משעשעת וחביבה מאוד, עם המון אתנחתות מרתקות הכאילו-פונות-אל-הקורא, מין מרקחת טובה של עיון, דעות, תלמוד, קצת מרומניה, 'נשים' ופילוסופים- כיאה לסופר דאז ולברנז'ה שלו.
במובן מסוים יש דימיון ניכר בסגנון לספרו 'עשהאל', אבל עם פחות אדישות ויותר קפיציות מילולית, שנעימה ולא מעיקה בשום שלב.
אהבתי ביותר.”