“נתון: גיבורה ספרותית פשוטת מראה בעלת עקרונות מוסריים מוצקים שזה עתה הביסה את הארכי-פושע המסוכן בעולם, מצאה אהבה ובאופן כללי חייה עלו על דרך המלך.
נתון שני: סופר שספרו הראשון הצליח היטב.
צ"ל: הגיבורה לא תזכה לנוח על זרי הדפנה או מה שזה לא יהיה שגיבורים ספרותיים נחים עליו, אלא תוקפץ מיד אל הרפתקה חדשה, מסמרת שיער ומורכבת אף יותר מהקודמת, עם אופציה להארכת הסדרה.

פתרון:
הגיבורה הספרותית פשוטת המראה וכו' = ת'רזדיי נקסט,
הסופר = ג'ספר פורד והגענו ל"לשקוע בספר טוב".
מ.ש.ל.

בעלה של ת'רזדיי נקסט נמחק, אף אחד חוץ מנה לא זוכר שהוא היה קיים, והיא נזרקת לפתע אל תוך מציאות אלטרנטיבית: במקום להיות נשואה טריה, מאושרת ובהריון, היא מוצאת את עצמה גרה בדירת רווקות מצ'וקמקת, מושעית מעבודתה וסובלת ממצוקה כלכלית קשה. כל ניסיון להבין את חייה הנוכחיים ולחזור לחיים הקודמים שהיו לה - הופך אותה לתמהונית בעיני כל מכריה. כלומר, יותר תמהונית מהרגיל אצלה.
אה, וחוץ מזה היא בהריון. עדיין. ממי? לא ברור. האם בעלה הנעלם יכול עדין להיות אבי התינוק? או שאולי במציאות האלטרנטיבית שנפלה לתוכה יש גבר אחר בחייה? איך לעזאזל מבררים את העניין?
מזל באמת שנותרה עדיין האפשרות המנחמת לשקוע בספר טוב.
אם כי, כמובן, כשלוקחים את זה באופן מילולי, גם לשקיעה בספר טוב יש את הסכנות ותוצאות הלוואי שלה.

בעולם של ת'רזדיי נקסט, בו הקפיצה אל ומחוץ לספרים אפשרית, ברור מה היא צריכה לעשות: לצאת מהספר שלה, למצוא את ג'ספר פורד, לכוון אליו אקדח ולוודא שהוא מחזיר לה תכף ומיד את בעלה, את העבודה, את הבית ועל הדרך מסדר לה גם העלאה במשכורת ומעבר למחלקה מעניינת יותר במשטרה.
במקום זה, ת'רזדיי מבזבזת זמן בקפיצות לעבר, לעתיד ואל תוך "תקוות גדולות" ועוד ספרים, של ג''יין אוסטן או של אדגר אלן פו, בניסיון לעצור את כל המנוולים שמחקו את בעלה מעל דפי ההיסטוריה, או להחזיר אותו, איכשהו.
העולם הפנטסטי של פורד, מציאות אלטרנטיבית שמכילה תערובת של מדע בדיוני, פנטזיה, והרבה הרבה ספרים, ההומור היבש, וכמובן הגיבורה הראשית מ"פרשת ג'יין אייר" כולם עדיין פה. לגבי ההנאה... ובכן.
אחרי שהחידוש של הספר הראשון פג, קשה שלא לשים לב שיש משהו מאוד... קר בכתיבה של פורד. יש לו רעיונות מופרעים ומבריקים, עלילה שאמורה להיות מרתקת וגיבורה שאמורה להיות מעוררת הזדהות, אבל משהו פה בכל זאת לא לגמרי עובד. הדמויות לא מעוררות הזדהות, יש בהן משהו פלקטי מדי, העלילה לא באמת מותחת: לא היתה לי שום בעיה, בשום שלב, לעצור את הקריאה ולחכות כמה ימים.
אז די נהנתי מהספר, אבל די זה לא מספיק. הספר הזה היה אמור להעפיל לגבהים מרשימים יותר.
נראה שלפורד היתה נוסחה מוצלחת ונתונים מצויינים, אבל ספרות, מסתבר, היא לא מתמטיקה ומשהו נשאר בכל זאת חסר.”

“מאז ומתמיד אמרתי כי לכל ז'אנר בספרות יש מעלה משלו,אבל בעיני לפנטזיה והמדע הבדיוני יש מעלה גדולה אחת על כולם כי מאלצת את הסופר למתוח את גבולות ההיגיון,וכשסופר באמת פותח את עצמו והולך בעקבות הדימיון-רק אז נולד ספר טוב באמת.
לא להאמין אבל ג'ספר פורד הצליח להתעלות על עצמו ולהוציא ספר טוב יותר אפילו מקודמו בסידרה-"פרשת ג'יין אייר",שוב אנחנו מסתובבים עם הגיבורה תרזדיי נקסט ברחבי הספרות והזמן,שוקעים יחד איתה לתוך נבכי העלילה הבלתי אפשרית וחווים איתה חוויה שרק ספר יכול להעניק.
בפעם הראשונה שנתקלתי בספר עם ניחוח דומה היה כשקראתי את "לב של דיו",הרעיון בספרים דומה-היכולת לצלול לתוך ספרים ולהיכנס לתוך הסיפור לחוות וגם לשנות יחד עם הדמויות את העלילה,אבל בספר הנוכחי הרעיון בשל,מבוגר ומפותח יותר,תוספת השנינויות הנהדרות של הסופר משחקי המילים,הקצב הנהדר והדמויות המאופיינות ובעלות הייחוד הופכות אותו לספר איכותי ששווה כל אגורה וכל טיפת זמן שמושקעות בו.
מומלץ בחום רב!”

“הקטגוריה שנקראת אצלי "צריך לקרוא מתישהו" היא קטיגוריה שהומצאה אך ורק כדי לצאת ידי חובה, כי זה לא שאני אלך עכשיו במודע לחפש ספר זה או אחר. וגם אם כן, המקור שלי לספרים הוא בעיקר הספרייה המקומית והיא מביאה מהספריה האיזורית את מה שיוצא לה, הסיכוי שמשהו ספציפי שממש רציתי לקרוא יגיע גם למקומות האלה הוא ממש קטן. וכך קראתי את הספר "פרשת ג'יין אייר", לא כתבתי עליו סקירה, אבל כן קטלגתי אותו בכל מיני רשימות שלי, והכנסתי את ספר ההמשך לרשימת ה"יקרה פעם" למרות שלא חשבתי שיקרה בכלל ושכחתי מכל העניין.

עברו שנים, והאיש הביא מהספריה במפתיע את "לשקוע בספר טוב". זה היה כל כך לא צפוי שחשבתי שזה הספר הראשון בכלל ושכבר קראתי אותו, ורק אחרי פרק או שניים השתכנעתי שלא. הדבר הראשון שעשיתי עם הספר זה לפתוח את דף השער, לראות את שם המתרגם, לשלוח לו הודעה בפייסבוק, ולהתכתב איתו קצת על הספר ועל התרגום ועל איזה קטע לראות את השם שלו בכריכה הפנימית. ורק אחר כך התחלתי לקרוא.

יש בעיה כשעובר זמן בין קריאה של ספר ראשון בסדרה לספר הבא אחריו בתור, והבעיה היא בעית הזיכרון. לו הייתי חיה בעולם של פרשת ג'ין אייר ולשקוע בספר טוב זו היתה בעיה שקל יחסית לפתור, כי זה עולם שבו מציאות הספרים ומציאות החיים ארוגות זו בזו, אנשים יכולים להקריא את עצמם לתוך ספרים והחוצה, לפגוש את הגיבורים בתוך ומחוץ לסצנות הספרותיות. ככל שזכרוני העמום יכול לסייע לי, זה מה שקרה או קרא בפרשת ג'יין אייר. ת'רזדיי נקסט סוכנת של רשות משטרתית העוסקת בספרי, נכנסה לתוך הספר ג'יין אייר וחוללה שם מהומה כלשהי, ושינתה את הסוף. עד כאן זכרוני, ואין לי נגישות לספר כדי לבדוק.

בספר הזה ת'רזדיי, בת שלושים ומשהו, נשואה באושר ללנדן פארק-ליין ומקדמת קריירה על בסיס התהילה של הספר הראשון. ואז יום אחד היא מגלה שמישהו עוין נסע אחורה בזמן, שינה את ההיסטוריה ומחק את בעלה לגמרי. זה לא שהוא איננו, אלא שמעולם לא היה, אנשים אחרים לא הכירו אותו, ההורים שלו יודעים שהוא מת בגיל שנתיים, ואף אחד ממכריה של ת'רזדיי לא יודע שהיא נשואה. נשארו רק הזכרונות שלה ממנו, ואולי גם ההריון, היא לא באמת יודעת. ותעלומה. ואז ת'רזדיי יוצאת בכוחות עצמה לפתור את התעלומה הזאת ולהחזיר אליה את לנדן. הפתרון עובר במרחבי זמן ולולאות זמן, מתקדם על פי צירופי מקרים מכוונים ואקראים, וגורם לת'רזדיי לדלג בין ספרים ועלילות ודמויות, ובסוף גם להציל את העולם כולו.

ג'ספר פורד הוא גבר, וגבר הכותב בגוף ראשון אישה יוצר דיסוננס מעניין. לכן ת'רזדיי היא אישה גברית למדי. זה מתבטא בין השאר ביחס הענייני שלה "אוי, בעלי נעלם, בואו נטפל בזה". איכשהו יצא לי אתמול להתווכח בפייסבוק על ספר אחר העוסק במסע בזמן, ובו אודרי ניפינגר כותבת קצת הפוך "אוי, יש מסע בזמן, הבה נתמקד ברומנטיקה ומה זה עושה לה". שתי הגישות קצת קיצוניות ובעייתיות. בנוסף יש את הקושי הנרטיבי המובנה בכתיבה הכוללת מסע בזמן ולכן יש בו קיטוע של סיבתיות ובעיות כרונולגיה. אהבתי את שמות הגיבורים ומשחקי המילים (אביעד המתרגם אומר שהוא היה כבול להחלטות של מתרגמת החלק הראשון, ולכן לא הכל מוצלח בעיניו), אהבתי את איזכורי הספרים ואת הקצב של העלילה. מוכרחה לומר שלא הבנתי את הסוף, וזה יחכה לקריאה שניה. ובסיכום די מומלץ.”

“ספר מסחרר, יצירתי בטירוף, מתוחכם וחסר מעצורים.
מתישהו באמצע נהיה קצת קשה לעקוב אחרי כל מה שקורה שם וצריך להשלים עם זה שלא תבין הכל ועדיין, זה ספר מצויין.”