ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 בדצמבר, 2009
ע"י הלל הזקן
ע"י הלל הזקן
ארתור מילר ואני חיים בדיסוננס מוחלט. ראשית, יש את העניין הזה עליו כבר רמזתי מספר פעמים (יותר מרמזתי, למעשה), דעתי ביחס לדברים שמכריחים אותך לבצע - ומה לעשות שמילר תמיד "היה שם" ? בספרות חוייבנו לקרוא, ללמוד ולשנן את "מותו של סוכן"; לקראת בגרות ה-Oral באנגלית הפילו עלינו את "כולם היו בניי"... איזו אהדה לקריאה בכלל ולכותב הספציפי בפרט אמורה הייתה לצמוח מכל זה ?! אפילו בצה"ל הבינו שחיילים יבצעו מלאכתם כהלכה אם יוצבו לשרת בתפקיד אותו בחרו, אבל משרד החינוך זה מוסד של דינוזאורים הרי...
שנית, לבוא ככה באמצע הלילה ולבקר סופר שנחשב לקאנון רציני, אחד שזכה לפרסים מפה ועד הירח ולאהדה גורפת של מיליוני קוראים (בסיפור השני בספר, "ההופעה", מעיד מילר על עצמו : "...שמי כסופר נודע דיו ברבים כדי שאובך על יד זרים שייגשו אלי במסעדות..."; ואנו מדברים על שנות הארבעים של המאה ה-20, שתבינו !) - למה מי אני בכלל ?... ובכל זאת, עם כל הצניעות הנדרשת, הזהירות המתבקשת וכו', קשה לי להתלהב מארתור מילר גם אחרי קריאת ספרו האחרון "נוכחות". באמת שניסיתי.
הספר מהווה מעין "מתנת פרידה" ממילר והוא הופיע בארה"ב כשנה לאחר מותו, בברכת המשפחה ושאר הנוגעים לדבר. 6 סיפורים יש בספר ואף כי הבוסטון גלוב קבע כי "רגישותו של מילר מתגלה בעוצמה לכל אורך הקובץ", קשה יהיה מאוד לטעון כי כל הסיפורים שווים ברמתם. טוב, זה אותו המגזין שגרס כי סקוט סמית' הוא "סופר מחונן", אז אל תתרגשו.
הסיפור הראשון למשל, "בולדוג", הוא סיפור על כלום. בחור יהודי בן 13 שחוצה ברכבת את כל ניו יורק כדי לרכוש לעצמו כלב, המוכרת היא אישה מבוגרת שמעניקה לו "בונוס" רציני על המאמץ (הוא גם לא משלם לה על הכלב), בסוף המשפחה נאלצת להעיף את היצור (את הכלב, לא את הילד) והילד מחליט ללמוד פסנתר... מי ? מה ? למה ? מה הקשר ? גם אני שאלתי...
הסיפור השני יותר מעניין וגם הנראטיב שלו הגיוני (לשם שינוי ?). הסיפור השלישי שוב מעודד גירודים בפדחת וככה זה ממשיך עד לסוף הטוב בעמוד 139.
לסיכום : לא עונש גדול וגם לא תענוג גדול. ככה, באמצע. ואני בהחלט לוקח בחשבון שיש מצב שאין לי מושג בכלל, שאני לא יודע לזהות כתיבה טובה מהי ושכדאי קודם שאתחיל -בטרם אני ממשיך להפציץ פה ביקורות- להשקיע קצת יותר ב"ספרות יפה", מעבר לקלילות המעט אינפנטילית של רון לשם, אהוד אשרי ושות'...
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
