ביקורת ספרותית על כולם היו בניי (מהדורת אור-עם) מאת ארתור מילר
ספר בסדר

---

שככה יהיה לי טוב מניין מגיעה ההערצה הבלתי נלאית הזו לארתור מילר.
המחזה ניתן לי כדוגמה לכתיבה מופתית, אבל כנראה מהסוג שרק חכמים יכולים לראות.

חילופי תוכחות כאורך הגלות, משפחה העוברת תוך עשרים וארבע שעות ממשפחה אמריקאית טיפוסית חמדמדה לעיי חורבות.

אני חייב לתת כאן אזהרת ספוילר- אבל המחזה כולו נשען על כך שאב המשפחה מואשם בהעלמת עין ממכירת צילינדרים סדוקים למטוסים, שבאחד מהם טס בנו והתרסק.
רגע המפנה בעלילה מגיע לאחר שהאם אומרת שבעלה לא היה חולה 'חמש עשרה שנים!', והבן נזכר שביום מכירת הצילינדרים הסודקים אביו נשאר בבית חולה. על אותו הרגע המחזה נשען ועל אותה פליטת פה (אני לא מכיר מישהו שחמש עשרה שנים לא היה חולה), כל חילופיי המהלומות מתחילים.

» ביקורות נוספות של עושים רוח
» ביקורות נוספות על כולם היו בניי (מהדורת אור-עם)