גבריאל גרסיה מארקס

גבריאל גרסיה מארקס

סופר

גבריאל גרסיה מארקס (Gabriel Garcia Marquez) נולד ב- 1928 בעיירה אֲרָקָטָקה שבקולומביה. למד באוניברסיטת בוֹגוֹטה, והיה עתונאי במולדתו וכתב-חוץ ברומא, פריס, ברצלונה, קָראקאס וניו-יורק. ישב שש שנים במקסיקו ושלוש שנים בספרד, והיום הוא יושב שוב בבירת מקסיקו.

מספריו של גבריאל גרסיה מארקס אשר ראו אור בעברית; "סופת שלכת" (1955); "אין לקולונל מי שיכתוב אליו" (1961); "ימי רעה" (1966); "מאה שנים של בדידות" (1967, יצא ב"ספריה לעם"); "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" (1972); "סתיו של פטריארך" (1975, יצא ב"ספריה לעם"); "כרוניקה של מוות ידוע מראש" (1981, יצא ב"עם עובד"). אהבה בימי כולרה יצא לאור בשנת 1985.

בשנת 1982 קיבל גבריאל גרסיה מארקס פרס נובל לספרות.

נפטר באפריל 2014 בגיל 87.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (822):
הרשימה החמה, זלי תקרא בהמשך, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, מהמשובחים, רוצה לקרוא , ספרים שקראתי, רשימה, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא - ואין לי, ספרים שקראתי, נובלות וסיפורים קצרים מומלצים, זוכי פרס נובל ובוקר, מתכננת לקרוא, רוצה לקרוא :), הספקתי בצבא, הספרייה העברית בברלין, ספרות -תרגום, עוד ...
» ספרים של גבריאל גרסיה מארקס שנקראים עכשיו:

אדון זקן מאד עם כנפיים ענקיות
גבריאל גרסיה מארקס

משהו חמור מאד הולך לקרות בכפר הזה
גבריאל גרסיה מארקס
1.
קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו של היחיד, מקופלות ברומן - אפוס בלתי רגיל זה, שסיפור העלילה המרכזי שלו משובץ שלל צבעוני של מעשיות עם מרתקות והוא מלהיב את דמיונם של קוראים בכל העולם. הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס נולד ב - 1928 בעיירה אראקאטאקה, היא "מקונדו" האגדית העוברת כחוט השני בכל יצירתו והמגיעה לשיא עיצובה ב"מאה שנים של בדידות", שזכה לפרסום בין - לאומי. כסופרים רבים של אמריקה הלטינית נדד לארצות שונות, בהן מכסיקו שם שהה שש שנים, וספרד שבה חי שלוש שנים. ב - 1971 שב למולדתו. מספריו: "השלכת" (1955), "איש אינו כותב אל הקולונל" (1961), "לוויתה של האם הגדולה" ו"השעה הרעה" (1962). מארקס עוסק גם בעיתונות ובכתיבת תסריטים לקולנוע....

2.
פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה וצורותיה, מחלת האהבה וסימניה, אהבת צעירים ואהבת מבוגרים ואהבת זקנים, חיי הנישואין לסבכיהם, האלמנות וההתחדשות והקימה ממנה, ועוד כהנה וכהנה משמחות האדם ומיגונותיו - כל הדברים העתיקים האלה נראים כחדשים כשהם אמורים לפי דרכו המיוחדת של גבריאל גרסיה מארקס, והכל על רקע של תרבות קאריבית ססגונית, בארץ למודת מלחמות - אזרחים שמתקשה להידחק ולעבור מן המאה התשע - עשרה אל המאה העשרים. מספריו של גבריאל גרסיה מארקס, בעל פרס נובל לספרות, ראו אור בהוצאת "עם עובד" "מאה שנים של בדידות" (הספריה לעם), "סתיו של פטריארך" (הספריה לעם), ו"כרוניקה של מוות ידוע מראש" (פרוזה אחרת)....

3.
ספרו זה של גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סנטיאגו עד שלבסו נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף על פי כן עם שחר האיש נרצח למוות בפתח ביתו. הרצח היה איפוא כה צפוי ונמנע, עד שמימושו דווקא נהפך לתעלומה מסתורית. - ספר מפתיע, מלא הומור ודמיון, וגם בו, כבשאר מצטיירת העיירה הקולומביאנית בצבעים חיים ועזים מכוח כתיבתו הנפלאה של הסופר....

4.
סירוה מריה, בתו יחידתו של המרקיז דה קסלדוארו, נולדה פגית במאה השמונה - עשרה בעיר נמל קריבית, והמיילדת אמרה שהיא לא תחיה. באותה שעה נדרה דומינגה דה אדוינטו, השפחה הכושית התקיפה שמשלה בבית האציל, נדר לקדושיה שלה, שאם תחיה הילדה לא יגזז שער ראשה עד ליל כלולותיה. והילדה חיתה. אמה שנאה אותה מלידתה, אביה לא התעניין בה, ולכן היניקה אותה דומינגה השפחה וגידלה אותה בחצר העבדים, והילדה למדה לרקוד קודם שלמדה לדבר, דיברה שלוש שפות אפריקניות, בילבלה חיות ועופות כששרה בקולותיהם, והיתה מוקפת פמליה עליזה של כושיות ואינדיאניות שטיפחו באהבה אותה ואת שערה הארוך. בעולם מעיק שאיש לא היה בן - חורין בו, היתה סירוה מריה חופשייה. חצר העבדים היתה ביתה ומשפחתה. "הדבר היחיד שעושה את הילדה הזאת לבנה, "היתה אמה רוטנת, "הוא הצבע". יום אחד הלכה סירוה מריה לשוק כדי לקנות קישוטים למסיבת יום הולדתה השנים - עשר, ושם נשך אותה כלב נגוע בכלבת. מכאן ואילך מתערבים הלבנים ותרבותם התערבות גורלית בחייה. וגם האהבה. מספריו של גבריאל גרסיה מארקס, הסופר המהולל חתן פרס נובל לספרות, ראו אור בהוצאת "עם עובד" "מאה שנים של בדידות", "סתיו של פטריארך", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "אהבה בימי כולרה", "גנרל במבוך", ו"שנים - עשר סיפורים נודדים"....

5.
הנובלה העצובה על ארנדירה התמה, שראשיתה באפיזודה חולפת מ"מאה שנים של בדידות", וששת הסיפורים המלווים אותה - מתלכדים בספר לכלל גילוי אמנותי נוסף בסיפורת הצרופה של גבריאל גארסיה מארקס. דמיונו הקסום של מחבר "מאה שנים של בדידות" מפליג בספר זה לגלות עולמות אחרים, מיוחדים במינם, כאשר ברקע מציאות החיים בקולומביה מולדתו. הנושאים והמקומות העולים בסיפורים מתארים את הבדידות הפיסית, את הניוון הרוחני ואת הסבל, האופייני באיזור החוף האטלנטי המבודד של קולומביה. אך למרות ההתייחסות הריאליסטית לארץ הולדתו, הרי לעתים משתלט הדמיון על מציאות החיים השוממים ועל כוחות ההגיון ויוצר מציאות סמלית ססגונית, העוזרת לקעקע את הדברים המוחלטים ואת המיתוסים המקובלים. עם פרסום "מאה שנים של בדידות" היה גבריאל גארסיה מארקס לסופר המפורסם ביותר בכל הארצות הדוברות ספרדית, ותורגם כמעט לכל השפות שבהן ספרות כתובה. מארקס נולד בקולומביה ב - 1928. ספרו הראשון "העלווה" הופיעה בבוגוטה ב - 1955. אחריו הופיעו הספרים: "אין לקולונל מי שיכתוב אליו"; "קבורתה של האמא הגדולה"; "השעה הרעה"; "סיפור של טבוע" ו"מאה שנים של בדידות", שהיה לגולת הכותרת של יצירתו....

6.
קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרית ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים, שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעשה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה ולבסוף חזרה אל בדידותו של היחיד, מקופלות ברומן אפוס בלתי רגיל זה, שסיפור העלילה המרכזי שלו משובץ שלל צבעוני של מעשיות עם מרתקות והוא מלהיב את דמיונם של קוראים בכל העולם. הסופר הקולומביאני גבריאל גארסיה מארקס נולד בעיירה אראקאטאקה, היא "מקונדו" האגדית העוברת כחוט השני בכל יצירתו והמגיעה לשיא עיצובה ב"מאה שנים של בדידות", שזכה לפרסום בין לאומי. כסופרים רבים של אמריקה הלטינית נדד לארצות שונות, בהן מכסיקו, שם שהה שש שנים, וספרד שבה חי שלוש שנים. ב- 1971 שב למולדתו. מספריו: "השלכת" (1951), "איש אינו כותב אל הקולונל" (1961), "לווייתה של האם הגדולה" ו"השעה הרעה" (1962). מארקס עוסק גם בעתונות ובכתיבת תסריטים לקולנוע....

7.
"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם." "כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו. ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפור, העומדת במרכז יצירתו. מזיגה מושלמת עד כדי כך שאין להבחין בה בין אמת לבדיון, כי האמת אולי בזויה והבדיון תמיד אמת: האמת העמוקה של המספר ושל דמויותיו, אף אם לא קרו הדברים בפועל ממש. גבריאל גרסיה מארקס נולד ב - 1928 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר - כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית - הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד - ברצון הוריו ובניגוד לרצונו - משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב - 1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות ככתב ובתפקידים אחרים בקולומביה ומחוץ לה. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר - כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב - 1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר "מאה שנים של בדידות". בשנת 1982 קיבל מארקס פרס נובל לספרות. "לחיות כדי לספר" - הכרך הראשון בזכרונותיו של הסופר הקולומביאני הגדול הוא מעין בריאה מחדש, תוססת וססגונית, של נעוריו ושל השנים שעיצבו את דמיונו הפורה. גרסיה מארקס האדם והסופר הוא גיבורה החי והמספר, של האוטוביוגרפיה הזאת, והוא מספר על עצמו ועל ידידיו, על חבל מולדתו ועל בני משפחתו הרבים לדורותיהם, ומעמיד תמונות ודיוקנאות נפלאים של אנשים ומקומות, כפי שהוא זוכרם וכפי שהוא מבקש שיוסיפו להתקיים באמצעות כתיבתו. הספר יצא לאור ב - 2002, תורגם לעשרות שפות ונמכר כבר במאות אלפי עותקים בכל העולם. "לחיות כדי לספר" נחשב ליצירה החשובה של מארקס, המתחרה בעוצמותיה ב"מאה שנים של בדידות". תרגמה מספרדית והוסיפה הערות: טל ניצן-קרן ...

8.
נשיא מודח של מדינה קריבית בא לטיפול רפואי בז'נבה, ומפיח תקוות חמדניות בנהג אמבולנס ורעייתו, מבני ארצו. מרגריטו דוארטה, לבלר מהרי האנדים, נוסע אל רומא להראות לאפיפיור מה יש לו בתיבה דומה לנרתיק של צ'לו. מריה דה לה לוס סרואנטס, צעירה מקסיקנית, נכנסת בליל סופה אחד לבניין דומה למנזר בספרד, רק כדי לטלפן לבעלה רגע. מריה דוס פרזרש, שבנערותה נמכרה לזנות בברזיל, מכינה את קבורתה בזקנותה בקטלוניה שבספרד. את סיפוריהם של אלה ואחרים, שהצד השווה בהם שכולם מספרים מעשים משונים ומופלאים שקורים לבני אמריקה הלטינית באירופה, העמיד גבריאל גרסיה מארקס לפי דרכו המרתקת והמיוחדת, וגם הקדים להם הקדמה שהיא סיפור בפני עצמו. מספריו של הסופר המהולל, חתן פרס נובל לספרות, ראו אור בהוצאת "עם עובד" "מאה שנים של בדידות", סתיו של פטריארך", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "אהבה בימי כולרה", ו"גנרל במבוך"....

9.
עיתונאי ישיש מחליט להעניק לעצמו ליום הולדתו התשעים ליל אהבה עם נערה בתולה.הלילה הזה, בבית זונות באחת מסמטאותיה הציורית של עירו, עתיד לשנות את חייו של הזקן הערירי שכבר ראה את עצמו עומד על ספו של המוות, והוא זוכה באמונה המחיה שעוד יחגוג את שנתו המאה ואז ימות באחד הימים לא מזקנה כי אם "מאהבה בפרפורי גסיסה מאושרים". ספרו החדש של מארקס שר שיר אחר לזקנה,ובהשראת המציאות והדמיון כאחד נאחז מתוך אמונה כובשת בתפיסה חדשה של חוויית האהבה והארוטיקה....

10.
רודן זקן נמצא מת בארמון הנשיאות במדינה של אמריקה הלטינית, ומכאן ואילך מתגוללת פרשת חייו בסאטירה נוקבת על הדיקטטורה ועל פולחן המנהיג. לפי דרכו השובבה, החדשנית והפנטסטית, יוצר כאן המחבר, שחכמת זקנים עמוקה וראיית ילדים רעננה חוברים בה, כמין מיתוס קומי, רווי זועה ועצבות ויופי נוגע ללב, אשר ידבר ללב כל מי שנהנה והתפעל מספרו "מאה שנים של בדידות"....

11.
ספר זה של גבריאל גרסיה מארקס אינו בדיוני אלא כרוניקה של מעשים שהיו: ב- 1990 זעזעה את קולומביה סדרת חטיפות של נשים וגברים - מסלתה ושמנה של החברה הקולומביאנית - בידי עושי דברו של פאבלי טסקוארי המנהיג האגדי של קרטל הסמים של העיר סדיין. שתי נשים מן החטופים שילמו בחייהן, האחרים התנסו במסכת ייסורים קשה שארכה חודשים רבים. גרסיה מארקס שוחח עם הקרבנות שניצלו ועם בני משפחותיהם ושחזר בדייקנות את השתלשלות האירועים, את הייאוש ואת התקוות, את הבדידות ואת הקשרים האנושיים שנוצרו, מקצתם גם בין החטופים לסוהריהם, והוציא מתחת ידו גם סיפור מתח הנקרא בנשימה עצורה וגם תעודה אנושית וחברתית, הפותחת אשנב אל מציאות עכשווית אלימה ומושחתת, שמחוללת שמות בחברה הקולומביאנית על כל מוסדותיה ורבדיה. לתרגום העברי הוקדם מבוא אינפורמטיבי, הסוקר את הרקע של ההתרחשויות....

12.
סימון בוליבאר (1830 - 1783), איש צבא ומדינאי, אשר שש רפובליקות של אמריקה הלטינית רואות בו את משחררן, חילץ משלטונה של ספרד אימפריה גדולה פי חמישה מאירופה, וחלם לחשלה לאומה אחת. בעיני רבים נחשב בוליבאר לאיש הגדול ביותר שהעמידה אמריקה ההיספנית מקרבה, אדם שכולו צירוף נדיר של עצמה וחולשה, אופי חזק ומזג סוער, חזון נבואי וכוח פיוטי. לאחר מותו נשתוותה לדמותו ולפועלו גדולה מיתולוגית בקרב עמי היבשת. בשנה האחרונה לחייו, שנים מעטות בלבד לאח שעמד במרום תהילתו, אנוס בוליבאר, בלחצם של כוחות בדלניים ויריבים חזקים, לפרוש מן השלטון ולצאת למסעו האחרון. את המסע הזה בחר לו גבריאל גרסיה מארקס לספר עליו לפי דרכו המיוחדת, ולצמצם ככה את הדמות האגדית למידות בשר - ודם, באהבותיו ובחולשותיו ובסתירות שבנפשו ובסבלותיה של מחלה קשה, ודווקא משום כך מובלטים פועלו ודמותו בגדולתם האמיתית. מספריו של הסופר המהולל בעל פרס נובל ראו אור בהוצאת "עם עובד" "מאה שנים של בדידות", "סתיו של פטריארך", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", ו"אהבה בימי כולרה"....

13.
14.
15.
16.
גבריאל גארסיה מארקס החל בכתיבת הנובלה המופלאה סופת שלכת בהיותו בן תשע - עשרה, אך הסיפור לא פורסם עד שנת .1955 ביצירה מהפנטת ומלאת מסתורין זו כבר מתגלית גאוניותו של מחבר מאה שנים של בדידות ובאים לידי ביטוי ניצני עיסוקו בזכרון, במיתוס, במסתו - רין ובמהות הזמן. רופא העיירה השנוא תלה את עצמו, לאחר שנים של הסתגרות ובידוד בחדרו, והשאלה עתה היא אם תתקומם העיירה נגד קבורתו. דמותו הקשה והמיוסרת של הרופא מרחפת כצל על עברה של העיירה מאקונדו, עוברת ונש - נית בסיפורי יתר הדמויות. האשה שזה שנים רבות ננטשה על ידי הבעל החידתי, המשרתת שבחרה בשתיקה, הגנרל המשתדל להכניס שפיות למחול הטי - רוף - כולם נקשרים למוקד אחד, וברקע מלחמת - אזרחים עקובה מדם ופשיטת חברת - הבננות הזרה על העיירה הנידחת. מלאכת - מחשבת מורכב אט - אט התשבץ ונבנה סיפורה של מאקונדו, הכורעת תחת מועקה וחטא קדמוני. גבריאל גארסיה מארקס נולד בקולומביה בשנת .1928 הוא למד באוניברסיטה הלאומית בבוגוטה, אחר כך עבד כעיתונאי והירבה בנסיעות. הוא חי בעיקר במקסיקו ובאירופה. ספריו תורגמו לעשרות לשונות ,...

17.
"ימי רעה" הוא סיפורה הכובש של עיירה רדופת פגעים, סיפור מלא הומור מר וספוג בעושר הדמיון, העלילה והאווירה המכושפת המציינים את כתיבתו של חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982 - גבריאל גרסיה מרקס. בעיירה קולומביאנית חסרת-שם מתחילים להופיע במסתוריות כתבי-פלסתר על קירות הבתים, המפיצים דברי רכילות על זימה, ניאוף וטירוף וכבר גרמו רצח של צעיר אחד. הגשמים הבלתי פוסקים, השטפון, החום המעיק, קול החצוצרה הקורא להתחלת העוצר עוד מגדילים את אווירת התוהו והפחד משתלטים על העיירה. איש אינו יודע מיהו בעל העט המורעל. האב אנחל, הכומר הזקן שכנסייתו רדופת עכברים, מבלה את זמנו בצנזורה על סרטי קולנוע. השופט מתפאר בכושרו המיני ויושב מול תמונה של אלת הצדק שעיניה קשורות, בעוד מזכירו מורט תרנגולות. ראש העיר שוכב בערסלו ומתענה בכאב שיניים. רק כשנמצא השעיר לעזאזל שוככים הגשמים ולכאורה שב הכול על מקומו. "ימי רעה" משרטט עליה קצרה בחיי עיירה דרום אמריקאית, על שלל דמויותיה הציוריות, המשקפות את הנלעגות וההומור של חיי היומיום. ספר זה סלל את הדרך לרומן הגדול של מרקס, "מאה שנים של בדידות", אשר ראה אור שנתיים לאחריו. ...

18.
גבר ואישה נפגשים בחלום,בשעות הערות הוא אינו זוכר אותה,בזמן החלום היא אינה זוכרת את מקום מגוריה,לכן היא מסתובבת ברחבי העיר וכותבת את המילים "עיניים של כלב כחול" שאמר לה בחלום.גבר שמת בילדותו ממשיך לצמוח בארון הקבורה שלו ולהיות מודע לשלבי מותו האיטי.צעירה יפהפייה מגלה כי במהלך הלילה נטשה את מישור הקיום הגשמי ונתקפת תאווה עזה - שאינה יכולה לממש - לאכול תפוז.גבר שחור שסוס בעט בו במצחו מסרב להצטרף אל מקהלת המלאכים.ובמשך חמישה ימים גשם אימתני,על טבעי,מציף את העיירה מקונדו. בקובץ הסיפורים עיניים של כלב כחול,שהופיע לראשונה ב - 1975 ,מכונסים הסיפורים הקצרים הראשונים שכתב גבריאל גרסיה מארקסבין השנים 1947 - 1955.כישרונו המדהים של מארקס להעניק לבוש לשוני מפויט למצבי נפש קיצוניים,לאווירה הסהרורית של דמדומי התודעה,ניכר כבר בסיפור הראשון,אולם יכולתו כמספר,המפליא לשרטט דמויות וליצור רבדים דרמטיים מגוונים,הולכת ומשתכללת לאורך הקובץ ומגיעה לשיאה בסיפור האחרון עם בריאת מקונדו,העיירה שבה מתרחשת עלילתו של הספר בחשוב "מאה שנים של בדידות". גבריאל גרסייה מארקס,חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים החיים כיום,נולד ב - 1928 בקולומביה.סגנונו,שמשולבים בו אירועים פנטסטיים וריאלזם חברתי,הפך לאחד מסימני ההיכר המובהקים של הספרות של אמריקה הלטינית במחצית השנייה של המאה העשרים.יצירותיו המרכזיות,בהן "אין לקולונל מי שיכתוב אליו", "מאה שנים של בדידות", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", "סתיו של פטריארך", "אהבה בימי כולרה" ו"לחיות כדי לספר", ראו כולן אור בעברית....

19.
פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר. לא היה לו כל צורך לעשות את החשבון ולסמן קו על קיר בתא כלשהו, כי לא עבר יום שלא קרה משהו שהזכיר לו אותה. האהבה לכל פניה וצורותיה, מחלת האהבה וסימניה, אהבת צעירים ואהבת מבוגרים ואהבת זקנים, חיי הנישואין לסבכיהם, האלמנות וההתחדשות והקימה ממנה, ועוד כהנה וכהנה משמחות האדם ומיגונותיו - כל הדברים העתיקים האלה נראים כחדשים כשהם אמורים לפי דרכו המיוחדת של גבריאל גרסיה מארקס, והכל על רקע של תרבות קאריבית ססגונית, בארץ למודת מלחמות אזרחים שמתקשה להידחק ולעבור מן המאה התשע עשרה אל המאה העשרים. מספריו של גבריאל גרסיה מארקס, בעל פרס נובל לספרות, ראו אור בהוצאת עם עובד מאה שנים של בדידות הספריה לעם, סתיו של פטריארך הספריה לעם, וכרוניקה של מוות ידוע מראש פרוזה אחרת. הערות: נבחר לאחד מ "6 הנבחרים" - 6 הספרים האהובים של כל הזמנים שיצאו בהוצאת עם עובד....

20.
ספרו זה של גבריאל גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סנטיאגו נַסאר לכל מי שנקרה בדרכם, עד שלבסוף נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף־על־פי־כן, עם שחר האיש נדקר למוות בפתח ביתו. הרצח היה אפוא כה צפוי ובלתי־נמנע, עד שמימושו דווקא נהפך לתעלומה מסתורית. ספר מפתיע, מלא הומור ודמיון, וגם בו, כבשאר ספריו של גרסיה מארקס, מצטיירת העיירה הקולומביאנית בצבעים חיים ועזים מכוח כתיבתו הנפלאה של הסופר....

21.
22.
סיפורים אלה של מחבר מאה שנים של בדידות קדמו לאותה יצירת ספרות מופלאה והם נושאים בחובם את דמויותיה ואת גורלם. בקובץ אין לקולונל מי שיכתוב אליו נמשכת ההיסטוריה של מקונדו, שראשיתה בהשלכת ושיאה וכן קיצה במאה שנים של בדידות. בתיאורים רבי הקסם נמהלים זה בזה הנוף הנפשי של מקונדו, הומור תושביה, מחלות, נגעים ומעשי ניסים. בסיפור אין לקולונל מי שיכתוב אליו ישנם דברים לא אמורים, חצאי טונים, שתיקות אומרות כול ופלאים עלומים. נשיפת מסתורין מוחשת למלוא אורכו של הסיפור השזור צללי אורה. הקולונל, ילד הפלא הזקן והמטורף, הוא נושא ספרותי וגם הסמל של חזון. רבקה בואנדייה, אלמנתו של חוסה ארקאדיו, חיה את טירופה בבית בעל שני מסדרונות ותשעה חדרי שינה; האב אנחל ישן מזה שנים שנת ישרים בתא הוידוי; רופא השיניים מענה את יריביו; הנערה טרינדד מלקטת עכברים מתים לתוך קופסות נעליים. מקונדו היא עולמם של בעלי האוב, הלוליינים, המגפות ועושי הכשפים....

23.
24.
25.
26.
27.

מה יותר טבעי לבן תשעים, החוגג יום הולדת בבדידותו, מלבקש לבלות בחברת זונה? בתור אחד שנחשף למין בבית בושת בגיל 13 ומאז זו היתה צורת השימוש הטב... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
140 עמודים קטנים ובאריזת הקרטון המיוחדת של עם עובד מקפלים בתוכם סיפור משעמם להפליא. סנטיאגו נסאר עומד במרכז הסיפור, אם כי הוא פסיבי למדי בו.... המשך לקרוא
40 אהבו · אהבתי · הגב
הספר הוא כמו אגדה. אגדה של ספר. המקום הוא מקונדו, ישוב זעיר, ההופך לכפר ועיירה, ונוסד ע"י משפ' בואנדיה, אורסולה ואאורליאנו בואנדיה. מכפר קטן ... המשך לקרוא
52 אהבו · אהבתי · הגב
קריאה חוזרת. נדמה לי שהפעם אהבתי פחות. שני גברים מאוהבים באשה אחת.. בעצם מתאהבים ברגע מחייה. לאחד היא נישאת, לא מתוך אהבה אלא מתוך נוחיות ג... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
ישנו חלום מוזר החוזר על עצמו ואני יודעת שלא יניח לי עד שלא אממשו. זה מעין סיוט למעשה וכל פעם באותה ווריאציה. שעת בין ערביים, שמש אדומה כדם ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
ישנים שני דברים שאני מחפש בספר מופת. הדבר הראשון הוא יצירה של עולם חי המזמין את הקורא לחוות אותו ולהשתתף בו. דבר שני, חזרתו של הקורא מביקו... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ