ביקורת ספרותית על שנים-עשר סיפורים נודדים - ספריה לעם #399 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

"אם אקרא סיפור טוב – ארצה לכתוב. אם אקרא סיפור רע – אהיה בטוח שאני יכול לכתוב טוב ממנו." כך אמר פעם גבריאל גרסיה מארקס.

ספר זה של מארקס הוא קובץ של 12 סיפורים קצרים שפורסם לראשונה ב־1992. מדובר באוסף סיפורים שכתב מארקס במשך שנים רבות, אך רק לבסוף אסף וערך אותם יחד לקובץ אחד. חלקם התפרסמו במקור בעיתונים או מגזינים. המכנה המשותף של כל הסיפורים הוא שכולם מתרחשים מחוץ לדרום אמריקה, בעיקר באירופה ומכאן כנראה השם סיפורים נודדים. הסיפורים נעים בין מצבים יומיומיים לכאלה עם גוון מיסטי או סוריאליסטי – כמו האישה שמקצועה הוא לחלום, גופה של ילדה קדושה שממשיכה לא להזדקן, או הסיפור שבו בחורה צעירה מוצאת את עצמה נשכחת במוסד פסיכיאטרי, סיפור שעוד אחזור אליו בהמשך. למרות שמדובר בסיפורים קצרים, כל אחד מהם כתוב בקפידה, מלא באווירה, בדמויות חיות ובפרטי חיים שמארקס מיטיב לתאר.

כמו בכמה ספרים אחרים שלו שקראתי, גם קובץ סיפורים זה שזור לכל אורכו באהבתו של מארקס לספרות עצמה. מארקס מזכיר כאן סופרים אהובים עליו כמו פבלו נרודה, יאסונרי קוובטה וגם את ויניסיוס דה מוראיס ("האהבה היא נצחית כל זמן שהיא נמשכת" – משפט לפנתיאון). אחד הסיפורים בספר די מזכיר את הסגנון של פרנץ קפקא ובהחלט ניתן לומר שהוא סיפור קפקאי: "באתי רק לטלפן".

סיפור זה מתאר קומדיה של טעויות ההופכת לסיוט. גיבורת הסיפור מריה נלכדת באשפוז כפוי רק משום שעלתה במקרה לאוטובוס הלא נכון. מארקס משלב כאן יסודות ריאליסטיים עם תחושות של אובדן זהות ומתאר לנו כיצד האדם הקטן מתנגש במוסדות אטומים – ונשבר. האם יש יותר קפקא מזה? הגבול בין רציונל לאבסורד מיטשטש ואנו מלווים את הדמות במאבקה חסר הסיכוי מול הממסד.

מארקס מביע הרבה חמלה כשהוא כותב על גיבוריו. כך בסיפור הפותח את הספר "דרך צליחה אדוני הנשיא", מספר מארקס על אדם שהיה נשיא רודן המגיע לשווייץ לצורך קבלה של טיפול רפואי. שם, הוא פוגש באיש פשוט – הומברטו, נהג אמבולנס מקומי ממוצא קריבי שמזהה אותו, אך לא מגלה זאת. הומברטו מרחם על הנשיא לשעבר ומתחבר אליו מתוך תחושת חמלה. הוא ואשתו מציעים לו עזרה, מגישים לו אוכל, מלווים אותו לבית החולים ותומכים בו לכל אורך התהליך באצילות פשוטה ובלי אינטרסים.

ענין החמלה בולט גם בסיפור "מריה דוס פרזרש', סיפור על זונה מזדקנת המתחילה בהכנות לקראת מותה הקרב ובא. בכלל נראה לי כי מארקס מייטיב לכתוב ולתאר את אלו שנדחקו לשולי החברה.

חשוב לי לומר כי לא כל הסיפורים כמובן אחידים ברמתם, אך רובם טובים ואלו הופכים את הספר לשווה קריאה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על שנים-עשר סיפורים נודדים - ספריה לעם #399