ביקורת ספרותית על סיפורו של ניצול מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

משמו של הספר, ומתמונת הכריכה, כבר ניתן להבין שמדובר ברומן השייך לז'אנר סיפורי ההישרדות בים, ואכן הסיפור הזה הוא סיפור הישרדות מופלא של מלח שנפל אל הים הקריבי בשנת 1955, ושרד עשרה ימים בלי אוכל ומים. המלח ששרד נחשב היה לגיבור לאומי בקולומביה, כאשר השילטון ניסה להסתיר את כשליו ואת נסיבות נפילתו של המלח אל הים. אך המלח עצמו פנה מיוזמתו לעיתון וביקש לספר את הסיפור האמיתי. הסתבר שהמלח ניחן "במספיק כבוד עצמי טבעי כדי להתייחס בחיוך גם לגבורתו שלו". גבריאל גרסיה מארקס היה העיתונאי, שהיה די אלמוני באותם ימים, שהתמנה לתחקר את הימאי, והסיפור שהתפרסם בסמוך לאירועים ככתבה עיתונאית במשך ארבע עשר ימים זכה להצלחה מסחררת. אלא שהבחירה לספר את סיפורו כפי שהוא ולפרסמו, עלתה גם לניצול, שנודה על ידי הדיקטטורה המושחתת, וגם לעיתון, שנסגר כעבור זמן לא רב, במחיר לא פשוט. איסוף הכתבות לספר קרה רק בשנת 1970, ותורגם לעברית רק לאחרונה. אני מניח שהסיפור הנשכח הזה לא היה זוכה לעדנה אלמלא שמו של הסופר הנודע היה חתום עליו, כמו שגם מארקס עצמו מודה בפתח הדבר.

הסיפור קצר ותמציתי יחסית, והוא מופלא ומרתק מעצם היותו. הוא כתוב בגוף ראשון ומוגש לקורא בצורה ישירה ופשוטה, כמובן קשה לדעת מה מהדברים הם מילותיו של המלח, שמארקס מעיד שניחן בכישרון סיפורי, ומה מהדברים הם תוצרי העיבוד של מארקס, אבל ניכר שיד רגישה נגעה בפרטים היבשים והעניקה להם מלאות ושימת לב.
"השעה הייתה עשרה לשבע. אחרי הרבה זמן – שעתיים, אולי שלוש – השעה הייתה חמישה לשבע". זו דוגמה לחווית הזמן בלילה הראשון, הבלתי נגמר, לבד באוקיינוס השחור והחשוך. "אי אפשר בכלל לתאר לילה על רפסודה כשלא קורה כלום ואתה מת מפחד מהחיות, ויש לך שעון זרחני שאתה לא יכול להפסיק להסתכל בו אפילו לדקה. זה היה עינוי. מרוב ייאוש החלטתי להוריד אותו ולהכניס אותו לכיס, כדי לא להסתכל כל הזמן מה השעה. כשלא יכולתי להתאפק יותר השעה הייתה עשרים לתשע... צריך לעבור לילה בים כשאתה יושב על רפסודה ומסתכל בשעון כדי לדעת שהלילה ארוך הרבה יותר מהיום". זו הרגישות הספרותית והפרטים הקטנים שהופכים מילים לסיפור.

הסיפור קולח ואף עוצר נשימה לעיתים, והדרמה, עזה ומובעת היטב במילים המשולבות של מארקס והמלח גם יחד. הרעב, הצמא, הייאוש, התקווה, המחשבות, המרחבים, הכרישים, השמש הקופחת והלילות הארוכים. הכל נארג לכדי סיפור ששווה קריאה, רצוי בלילה נטול כוכבים ובמיטה חמה.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על סיפורו של ניצול