“כבר אמרו לפני, כמה לא מקורי, שקריאה ביומנה של אנה פראנק מזעזע משום הסוף הנוראי. אבל למרבה הפלא, היומן אופטימי, שופע חיים ומספר את סיפור המצאות שתי משפחות תחת קורת גג אחת והקורות אותם. יש גם יהודי נוסף שהוחלט לצרף, רופא השיניים דיסל. משפחתה של אנה מוצאה מגרמניה, מרקע עשיר הן מצד האב והן מצד האם. היו אלה אנשים משכילים, הרגילים במנעמי החיים. המחבוא בו שהתה אנה פראנק והשאר היה למעשה המשרד של אביה במפ”

“את יומנה של אנה פראנק קראתי כשהייתי בתיכון כספר חובה ופעם נוספת ביום השואה האחרון. אותה נערה חיונית ושובת לב כבשה אותי מהרגע הראשון. בכשרון רב ובעזרת דמיון מפותח הצליחה להפוך את המחבוא בו הסתתרה עם משפחתה ומשפחה נוספת בתקופת השואה למקום חם צבעוני וקסום למרות הכל. למרות התנאים הקשים והמעיקים ולמרות שהוא כתוב כיומן ישנה התפתחות עלילה עם מתח ותוכן המובא בכשרון כתיבה יוצא דופן. המחבוא מתואר כאי מ”

“יומנה של אנה פרנק הוא אחד הספרים היחידים שכל קורא שניגש לקרוא אותו לראשונה יודע את סופו, את הדרך שעשה הספר כקונספט אל ידיו ומותה של הכותבת הצעירה שלא זכתה לראות את יומנה הופך לספר - אבל לא את הדיוק של האירועים המתרחשים בו. זו הפעם הראשונה שבה קראתי את הספר, שלדעתי ולהרגשתי האישית, אם בתור יהודיה, ישראלית או אישה – הייתי חייבת לעשות. אם בתרבות שלנו כקוראים ישנם ספרים שהם "מאסט" – אז זה אחד מהם,”

“אנה פרנק היקרה, הנה, יום השואה מתקרב לסיומו, ולא יכולתי שלא להזכר בך, אנה פרנק, הנערה שהסתתרה עמוק עמוק בביתה, בזמני המלחמה הקשים, הכואבים והמייסרים כשברחובות העיר אנשים היו נוהגים לצעוק סיסמאות של "מוות להיהודים". את, שתיעדת באומץ רב כל רגע ורגע מחייך באותן שנים ארורות בתוך יומן זה, שמצד אחד הוא יומן מאוד מאוד אישי, אבל מצד שני הוא גם עדות היסטורית חשובה מאין כמוה. את, שהסתכלת עמוק עמוק אל תו”

“כבר אמרו לפני, כמה לא מקורי, שקריאה ביומנה של אנה פראנק מזעזע משום הסוף הנוראי. אבל למרבה הפלא, היומן אופטימי, שופע חיים ומספר את סיפור המצאות שתי משפחות תחת קורת גג אחת והקורות אותם. יש גם יהודי נוסף שהוחלט לצרף, רופא השיניים דיסל. משפחתה של אנה מוצאה מגרמניה, מרקע עשיר הן מצד האב והן מצד האם. היו אלה אנשים משכילים, הרגילים במנעמי החיים. המחבוא בו שהתה אנה פראנק והשאר היה למעשה המשרד של אביה במפ”

“את יומנה של אנה פראנק קראתי כשהייתי בתיכון כספר חובה ופעם נוספת ביום השואה האחרון. אותה נערה חיונית ושובת לב כבשה אותי מהרגע הראשון. בכשרון רב ובעזרת דמיון מפותח הצליחה להפוך את המחבוא בו הסתתרה עם משפחתה ומשפחה נוספת בתקופת השואה למקום חם צבעוני וקסום למרות הכל. למרות התנאים הקשים והמעיקים ולמרות שהוא כתוב כיומן ישנה התפתחות עלילה עם מתח ותוכן המובא בכשרון כתיבה יוצא דופן. המחבוא מתואר כאי מ”

“יומנה של אנה פרנק הוא אחד הספרים היחידים שכל קורא שניגש לקרוא אותו לראשונה יודע את סופו, את הדרך שעשה הספר כקונספט אל ידיו ומותה של הכותבת הצעירה שלא זכתה לראות את יומנה הופך לספר - אבל לא את הדיוק של האירועים המתרחשים בו. זו הפעם הראשונה שבה קראתי את הספר, שלדעתי ולהרגשתי האישית, אם בתור יהודיה, ישראלית או אישה – הייתי חייבת לעשות. אם בתרבות שלנו כקוראים ישנם ספרים שהם "מאסט" – אז זה אחד מהם,”

“אנה פרנק היקרה, הנה, יום השואה מתקרב לסיומו, ולא יכולתי שלא להזכר בך, אנה פרנק, הנערה שהסתתרה עמוק עמוק בביתה, בזמני המלחמה הקשים, הכואבים והמייסרים כשברחובות העיר אנשים היו נוהגים לצעוק סיסמאות של "מוות להיהודים". את, שתיעדת באומץ רב כל רגע ורגע מחייך באותן שנים ארורות בתוך יומן זה, שמצד אחד הוא יומן מאוד מאוד אישי, אבל מצד שני הוא גם עדות היסטורית חשובה מאין כמוה. את, שהסתכלת עמוק עמוק אל תו”