תום ? כל מילה סלע.
אני מעריכה את הביקורת הכנה ומסכימה עם כל מילה ומילה (:

את יודעת,לכל גיל ותקופה יש את היופי.היתרונות והחסרונות שלהם נראה לי שילדיי נפלו רחוק מאוד מהעץ.ותביני שבתי נולדה עם ספר בידי לפני הלידה ואחריה.וזו דוגמא להרגיע אותך שאת לא לבד...נא לצאת מההלם מהר.

לעומת זאת 4 ילדיי הם דוגמא טובה לאיך לחיות ליד מאפרה ולא לעשן בכלל...גם פה נפלו רחוק מאוד מאוד מהעץ.
את רואה אפשר להסתכל על החיים מכל זווית ולהפיק תועלת.
ולמה אנחנו מנהלות שיחה כאן?

אני מודה שהעובדה שילדים פחות ופחות קוראים צורמת לי מאוד מאוד...ואחי הקטן הוא דוגמא מעולה להלם הבלתי פוסק שלי:איך זה יכול להיות שהוא לא קורא??
אפילו הצעתי להקריא לו כמה וכמה ספרים כמו חבורת עלומים/דבורה עומר, תום שוייר ועוד והוא פשוט סירב.

מה שכן,עוד התוודאות...דווקא המדיה,הן הטלווזיונית והן המחשבית, חושפת את הילדים היום להרבה מאוד תחומים ולהרחבת הדעת בהרבה נושאים,בינהם שואה..
מצד שני,הרבה זיקה אין בזה..אז לא יודעת מה לומר.

היי תום. את צודקת שיומנה של אנה פרנק אינו ספר שואה ולא מתאר את הזוועות המחנות,וכפי שאמרת מסופר על ילדה ליד השואה,אבל אי אפשר להתעלם מן הקשר בין אנה פרנק והשואה.ודאי קראת שכתבתי שזוהי הצצה לעולמה של אנה פרנק בחדר הצר והצפוף,שלמרות התנאים הקשים ניסתה לחיות חיים "נורמלים" עד כמה שאפר.היו לה רגשות,שמחת חיים ואפילו אהבה.הוא סוחף,משעשע...ולעיתים משעשע..לכן הוא מוגדר כספר נוער..שלא מבין זאת כפי שאת ואני ועוד רבים מבינים.ואת יודעת יפה למה התכוונתי בתגובתי.
תום,בזמני לא היה אתר ולא היה אינטרנט ולא היה מי שיסביר לי את ההבדלים,ינער אותי,ייתן לי ביקורת בונה(ככה אני מתייחסת לזה),שאוכל ללמוד ממנה.אני שמחה לקבל חוות דעת אחרות ולהתייחס לביקורות(גם כשלא נעים-אף אחד לא אוהב שמבקרים אותו)כבונות.ו"שמחה" שניתנת לי ההזדמנות להביע את דעתי,בתקווה להתייחסות ואם לא.זה גם בסדר.לשם כך ניתנה לנו הבחירה.
אותי מקומםות התגובות של הנוער. כי ישנם נערים ונערות באותן גילאים שנונתים כבוד לספר אותו הם קוראים.
אני אשמח לקרוא את כל הספרים שציינת.יש לי רשימה מיוחדת שייצרתי לספרי שואה שהולכת ומתארכת.הלוואי שאספיק לקרוא חלק מהם.
הייתי מגיבה יותר בחריפות אם היה זה אדם מבוגר

ליז אני באמת ובתמים לא חושבת כי יומנה של אנה פראנק לא אמור להיות סוחף ומהנה.
אני יכולה לומר לך באותו הטון שאמרת לנערה, כי קריאתו של ספר העיון 'גרמניה הנאצית והיהודים' של שאול פרידלנדר (לדוגמא) או שואה וזיכרון של ישראל גוטמן הם חובה והם ממש לא נועדו לשעשע אותך! הם אינם כתובים בשפה העממית/דיבורית אליה את רגילה ואת צריכה לקרוא אותם כדי לדעת אילו זוועות עשו ביהודים.
קראת אחד מן הספרים האלו...?
או אפילו ספר כמו הדבר של קאמי שללא כל עוררין מהווה אנלוגיה לשלטון הנאצי בגרמניה...גם אותו חשוב לקרוא ו...?
אנה פראנק,לעומת ספרים רבים אחרים...הוא אינו 'ספר שואה'...הנכס,שהוא למעשה שריד של היומן הזה..מסופר דווקא על ילדה ליד השואה ולא להיפך.
אנה פראק מתאהבת ומרגישה,היא ''חיה'' כפי יכולתה..היומן מתואר בשלל דמיונות וחלומות שהם מקסימים במוחו של כל ילד ובמקרה שלה צובטים את הלב.
הספר מלווה את האנטישמיות לאורך זמן..ופחות את השואה עצמה.הוא אינו מתאר את זוועות הגטו ומחנה ההשמדה..אלה את החיים החריגים כיהודים.
לדעתי חלק מקסמו הוא היותו סוחף,משעשע,מהנה..ולעיתים אפילו משמח..
אגב,לכן הוא מוגדר כספר נוער.

ברכות. עברת את מבחן הדעה האישית.

יומנה של אנה פרנק,הוא לא יומנו חנון והוא לא אמור להיות סוחף,לשמח,לשעשע או לגרום לך ליהנות.הוא אמור לתת לך אפשרות הצצה לעולמה שהסתיים בגיל צעיר כל כך ובדרך הכי אכזרית שיכול בן אדם להעלות בדעתו גם שישים שנה אחרי,וגם עד אין קץ.

אנה פרנק ומשפחתה הסתתרו מהנאצים בחדר צר וצפוף מאנשים,ויחד עם זאת הצליחה לקיים חיים "נורמלים" בתנאים לא נורמלים ששררו שם.

סליחה שלא היו לה אמצעים כלכליים כמו שיש לך ולחברייך, למשל: ספריה מלאה ספרים, כלי כתיבה בכל גודל וצבע,חוברות צבעוניות שהיא יכולה לבחור ביניהם מי יהיה היומן האישי שלה בשביל לכתוב שטויות בנוסך:
היי..ביי..דא..כאילו כזה..מניש...ועוד פניני חוכמה שלכם בני הנוער שהפכו לשפת אם.
היו לאנה כמה דפים,עיפרון ובעיקר היו לה רגשות,שמחת חיים,וחיים שעמדו להסתיים על ידי המפלצת הנאצית.וכל מה שהיא ניסתה לעשות זה להעלות אותם על נייר בתקווה שימצאו אותם וכך ידע כל העולם ולא ישכח את הזוועות שחוללו הנאצים ביהודים,בכדי שאת ואני וכל העם היהודי,יוכל לחיות בביטחון,בשפע כלכלי,לגדול וליהנות מנעורים יפים,דברים אלמנטריים להם לא זכתה אנה פרנק.
ובכדי שנאמר לדורות הבאים: "לעולם לא עוד"