ביקורת ספרותית על אנה פראנק / - יומנה של נערה - [מהדורה חדשה - הנוסח המלא] - כריכה קשה # מאת אנה פראנק
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 באפריל, 2018
ע"י מחשבות


כבר אמרו לפני, כמה לא מקורי, שקריאה ביומנה של אנה פראנק מזעזע משום הסוף הנוראי. אבל למרבה הפלא, היומן אופטימי, שופע חיים ומספר את סיפור המצאות שתי משפחות תחת קורת גג אחת והקורות אותם. יש גם יהודי נוסף שהוחלט לצרף, רופא השיניים דיסל.
משפחתה של אנה מוצאה מגרמניה, מרקע עשיר הן מצד האב והן מצד האם. היו אלה אנשים משכילים, הרגילים במנעמי החיים. המחבוא בו שהתה אנה פראנק והשאר היה למעשה המשרד של אביה במפעל התבלינים שלו באמסטרדם. חלק מהבניין לא היה בשימוש לפני כן ועתה הפך למחבוא.
מחצית היומן עוסקת באופן כללי בהתאקלמות במחבוא במדינה בה היו לפני כן בני-חורין. משנאלצו לענוד את התג הצהוב וצעדיהם הוצרו ע"י הגרמנים, המחבוא הוכן במהירות וכן האמצעים למחיה שם. לא היה רעב, הפחד היה לרוב מתון ועצם העובדה שהיתה זו הולנד, העניקה תקווה למסתתרים.
אנה פראנק מתגלה בכתיבתה ככותבת מוכשרת, חדת-עין, אינטליגנטית ורגישה. היא צופה במבוגרים ותוהה לרוב על מעשיהם המטופשים, בעיקר לאור המתרחש בחלק השני, כשאנה כבר מתקרבת לפטר, בנם של המשפחה המסתתרת השניה. אביה, המקורב אליה ביותר, אינו מבין את התקרבותה של אנה לפטר, מעשה שאינו ממש מקובל עליו בזמנים בהם הם חיים. הנורמות חייבות להשמר גם במחבוא.
היומן מתחיל יום לפני יום הולדתה ה-13 ומסתיים קצת פחות מחודשיים לאחר יום הולדתה ה-15. מכשיר הרדיו מלווה את המשפחות, כשהתקווה למפלת הגרמנים מתחילה מאי יכולתם לכבוש את סטלינגראד, ומגיע לשיא בפלישת בעלות הברית לדנקרק, כשההולנדים סבורים שהאנגלים לא עושים די במלחמה ועתה עשו מעשה מזהיר, שישנה את פני המלחמה.
אבל רוב היומן ובטח רוב חלקו מהאמצע ולסוף, לבה של אנה נתון בעיקר לפטר. אהבה מבצבצת לה, אבל אנה בוגרת נפשית מחברה פטר, ומאפיינת אותו בביישנות יתרה, חוסר ביטחון וחוסר מטרה בחיים. את חיצי ביקורתה היא שולחת לכל המבוגרים ומספרת בפרוט לחברתה "קיטי" הדמיונית את כל המתרחש בבית.
וכך, למרות חוסר האפשרות לצאת, להדליק אור לא מואפל, להרעיש, הסיוע מבחוץ סדיר ומאפשר חיים של למידה בתחומים מגוונים, בהעברת זמן תרבותית, בהאזנה לרדיו ובהשארות מעודכנים. התקווה לא פסה מרובם לרגע. לא שתמיד קל לשמונה אנשים להסתדר במקום יחסית מוגבל, אנשים דעתנים ולפעמים נודניקים כדיסל רופא השיניים, אבל מצבם היה טוב לעומת יהודים נרדפים אחרים.
מרתק לקרוא את היומן ולשכוח לרגע את הרקע.


וכך, יום אחד, ב-4 באוגסט 1944... עצרה מכונית לפני הבית, מתוכה הגיחו אוברשארפיהרר של הס.ס.... ודאי הדבר שמישהו הסגיר את המחבוא. היהודים הוחזקו והועברו למחנה המעצר וסטרברוק, עם השיירה ההאחרונה שיצאה משם אל מחנות-ההשמדה. מרגוט (אחותה של אנה) ואנה הועברו... במה שמכונה "שיירת פינוי" למחנה-הריכוז ברגן בלזן. פרצה שם בחורף 1944-1945 מגיפת טיפוס ואלפי נספו בה. בכללם היו גם מרגוט וכעבור ימים ספורים אנה פראנק.

אביה של אנה, אוטו פראנק, נותר בחיים ולא רק הוא. היומן שרד והופץ ברחבי העולם בשלל שפות.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (שלשום)
שווה לקרוא גם את לזכור את אנה פראנק של מיפ חיס.
אור קרסנר (שלשום)
אני אהבתי מאוד את הספר קראתי אותו שנה שעברה הוא ריגש אותי עד דמעות.
דנה (לפני שבוע)
מחשבות
הספר של מיפ חיס יוסיף עוד תמונה על הסיפור של אנה פרנק.
אחר כך יישאר לך לבקר בבית באמסטרדם...
אחרי שהיית בבייתה ושמעתי את הפעמון של הכנסייה מול הבית מצלצל, חשבתי לעצמי, וואו את אותו צלצול יפה ונעים היא שמעה. אבל איזו תקופה רעה ולא נעימה. מפחיד שאנשים יכולים להגיע לכאלו רמות רוע. טוב שיש לנו מדינה. שלנו. ברוח היום מה שנקרא...
רץ (לפני שבוע וחצי)
מצמרר - איך יומן אחד ממחיש טרגדיה ענקית. גם עצוב מעצם העובדה שמעבר לגבול מתים ילדים מגזים והעולם שותק.
מחשבות (לפני שבועיים)
דנה, הספר של מיפ חיס כבר אצלי. היום רכשתי.
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
דוקא אני שמעתי שהספר אופטימי ומלא חיים. סקירה נאה.
סקאוט (לפני שבועיים)
חני, גם חברה שלי ערכה השנה פעם ראשונה ״ זיכרון״ בסלון לזכר שני סביה ששרדו את השואה ומתו לאחרונה. לצערי, מכיוון שהיא גרה רחוק ממני נבצר ממני להגיע, היא טענה בפניי שהיה מאוד מרגש ואני מאמינה לה. זה אירוע עוצמתי.
אור קרן (לפני שבועיים)
חני, גם אני השתתפתי השנה בפעם הראשונה ב-"זיכרון בסלון". חוויה אחרת, מקורית, מצמררת ביותר ומאוד מומלצת.
https://www.zikaronbasalon.com/
חני (לפני שבועיים)
טוב שהבאת. היה מרתק באמסטרדם לראות את הבית שתיארה אחד לאחד בדיוק רב. אם לא היו חוזרים ומספרים ומרצים על כל התקופה, בחיים לא הייתי מאמינה.
אתמול חוויתי פעם ראשונה "זיכרון בסלון". התארגנות אינטימית חברתית לדבר על השואה. הרצה לנו מישהו בן 92 שחווה שואה ושרד. אם לא הייתי שומעת שוב ושוב ורואה את המראות לא הייתי מאמינה.
shila1973 (לפני שבועיים)
קראתי אותו בהולנדית כשלמדתי את השפה
אנה הייתה מרעננת, משעשעת ומצחיקה. מאוד בוגרת לגילה ובעלת אבחנות מדוייקות לגבי אנשים ומצבים. כשקוראים את היומן בעברית ישנם כמה פיספוסים אך הם אינם גורעים מהרגישות הבלתי רגילה שבה אנה תיארה את חייה
רן (לפני שבועיים)
הספר ההולנדי הנמכר ביותר בכל הזמנים לפני חודשיים הייתי באמסטרדם וביקרתי במוזיאון של אנה פרנק לאחר שלא הייתי בו כעשור, והופתעתי לגלות עוד הרבה נדבכים על הספר כמו כמות התרגומים , השינויים שנעשו לאורך השנים וכדומה, אבל הדבר שהכי הפתיע אותי הוא שיומנה של אנה הוא הספר ההולדני הנמכר ביותר בכל הזמנים ונראה שמעבר לסיפור הטראגי , מדובר בכותבת מוכשרת שראויה להצלחה בזכות, רשמתי לפני שצריך לקרוא אותו שוב והפעם ממרום גילי ואני שמח על התזכורת הזאת .
סקאוט (לפני שבועיים)
לא, פשוט חשבתי שקראת כי נראה שאתה קורא לא מעט על השואה. טעות שלי.
מחשבות (לפני שבועיים)
קראתי עוד כמה ספרים בחיים שלי. סקאוט, קראת את בשם כל בני ביתי?
סקאוט (לפני שבועיים)
ואו..למה עד עכשיו לא קראת?
מחשבות (לפני שבועיים)
זו הפעם הראשונה שאני קורא.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבועיים)
תגיד, מחשבות, זו פעם ראשונה שאתה קורא את הספר, או פשוט פעם ראשונה שאתה כותב סקירה על הספר, ודווקא בסמיכות ליום השואה?

בכל מקרה, כתבת יפה. אכן ספר אופטימי, ורק בגלל הסוף הידוע מראש, הוא משפיע עלינו פסיכולוגית וגורם לנו לחשוב שהסיפור הזה הוא טרגדיה אחת גדולה.
ממליץ גם על היומן הגרפי.
דנה (לפני שבועיים)
ספר נוסף אני מאוד ממליצה לקרוא גם את הספר שכתבה מיפ חיס, שהיתה אחת מהמחביאות של משפחת פרנק. לראות את הזוית של המחביאים.
סקאוט (לפני שבועיים)
מסכימה מאוד. והדבר הכי מרגיז שאילולא ההלשנה הסתמית הזאת היא הייתה כאן איתנו. ולא רק היא אלא כל מי הסתתר יחד איתה.
מחשבות (לפני שבועיים)
ההליכה שלה למותה היתה סתמית לגמרי. הלשנה קטנה של עובד המחסן במפעל התבלינים בו הסתתרו וחיים של שמונה היו בסכנה, ואכן חלקם מתו.
מעורר חלחלה.
סקאוט (לפני שבועיים)
זה ישמע שטותי אבל למרות שידעתי מהו סיפור חייה של אנה פרנק בעת קריאת היומן, כל הזמן היה בי רצון שהיא תינצל, שאולי שמישהו יאמר לי שעבדו עליך ואת האמנת לשקר שאנה מתה והיא בעצם חיה.

ואני מסכימה איתך. מדהים שהיומן מכיל רגעים אופטימים רבים וממש אפשר לראות את האירועים לנגד עיניך.






©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ