גדי טאוב

גדי טאוב

סופר

ד"ר גדי טאוב (נולד ב-19 באפריל 1965 בירושלים), עיתונאי וסופר ישראלי; ד"ר להיסטוריה של ארצות הברית, מלמד באוניברסיטה העברית בירושלים (בדרגת מרצה בכיר בתקשורת ובמדיניות ציבורית) ובמסלול האקדמי של המכללה למנהל בראשון-לציון. מהמבקרים הבולטים של הפוסטמודרניזם בישראל.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (178):
ספרים ליובלי, הנמר, ספרים שקראתי בילדותי, ספרים, קראתי, קראתי!, מנסה להגיע לכל הספרים שקראתי(:, ספרים שקראתי, מדף הספרים של אמיר (ילדים ונוער), ספרי ילדים ונוער, ספרים שעוד לא קראתי, גדי טאוב , ספרים שתמיד כיף לחזור אליהם.., סדרות לנוער ולילדים, קראתי , ספרים שקראתי, ספרי ילדים למכירה, ספרי נוער למכירה, רמת קריאה 16, עוד ...
1.
עלילתו הדרמתית והמסועפת של הרומן "אלנבי" אורגת יחד שלושה סיפורי אהבה עזים, פרועים לעיתים, לא לגמרי אפשריים, לא תמיד מפוענחים. הם צומחים סביב מועדון ברחוב אלנבי שהוא מיקרוקוסמוס של השוליים בישראל של שנות ה-2000. שוליים צבעוניים, רוויי מיניות, אלימים, אבל גם מלאי חיים. אירוע בודד של מכות במועדון - גבר צעיר מכה נערה - סוחף אל תוכו את כל מי שעובר לידו: בעלי המועדון, בריונים של חברת אבטחה, שוטרי סיור, חרדים שמפעילים בינגו בתחנה המרכזית, חשפניות ממועדון ברחוב סלמה, ורבים אחרים. זה כור ההיתוך הישראלי בזעיר אנפין. בעברית חדה וחותכת, בעין ריאליסטית ונטולת סנטימנטליות, משרטט גדי טאוב גלריה רחבה של דמויות מורכבות, על הקשרים וקשרי הקשרים ביניהן. מתוך היכרות אינטימית עם עולם השוליים הזה פורש הרומן תמונה פנורמית עשירה וחיה של מרקם חיים שלם הרוחש מתחת לאפה של תל-אביב הבורגנית. זה דיוקן כובש, אנושי - מחריד לעיתים, אבל גם נוגע ללב - של תל-אביב הסמויה מן העין. בתוך כך מעלה הספר גם שאלות על המפגשים המסעירים, המטלטלים, שמזמנת חברת המהגרים המסובכת של ישראל, על גבריות, על נשיות, על אהבה ועל נחמה. ...

2.
בהמשך לספר "דברים שאני לא מגלה", שזכה לשבחי הבקורת והקוראים, אנחנו שמחים להוציא לאור קובץ חדש של ספורים - מעין דפים נוספים מיומנו של אותו ילד (שאפשר להנות מהם גם בלי להכיר את הקובץ הראשון). "על "דברים שאני לא מגלה": "סיפורים רגישים, נבונים, אמינים...שכל אחד מסתיים בפואנטה שיש בה העמקה, קבלה, אירוניה ומבט חדש על כל העניין." "אוסף סיפורים...המגלים באמינות רגעי צער, עלבון, סיפוק ושמחה בחייו של ילד ישראלי נורמלי...המבוגרים יבחינו גם בהישג הלשוני...עברית תקנית, לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי...שהרבדים הציוריים שלה הולמים את עולם הדימויים של הילד, ואינם מעוררים צרימה."...

3.
למרות שהדור הצעיר באומנות ובתרבות הישראלית ממעט לנסח מניפסטים, לא קשה להיווכח שהוא מבקש להתנער ממה שעשו לפניו ולהציע צורות חדשות ורעיונות חדשים. הספר הזה מבקש לנסות ולהבין את החוויות החדשות, את האופנים שבהם הן באות לידי ביטוי ואת התגובות אליהן. הוא מנסה גם להציע קשר בין הדברים השונים שעושים אנשים שונים: בין אורלי קסטל בלום ל"החמישיה הקאמרית", בין "משינה" לבין המקומונים, בין הרדיו שעושה אברי גלעד לבין הסיפורים שכותב אתגר קרת, בין קובי אוז לאוהד פישוף, בין גפי אמיר לבין "השער האחורי" של עיתון "העיר", ובין כל אלה לבין היעדר המניפסטים. המאמרים המתפרסמים כאן, שחלקם כבר ראו אור בעיתונים וכתבי-עת וחלקם נכתבו לצורך אסופה זו, מנסים לתאר את הקשרים האלה, את החוויות והתגובות האלה, דרך עיסוק בנושאים שונים: הכתיבה במקומונים, הסרטיס של קוונטין טרנטינו, מהפכת גלי צה"ל ברדיו, שפה רזה, ז`אנר הנונסנס, המחזות של יוסף אל-דרור, מוזיקת רוק בעברית, פרשת תרומות הדם של בני העדה האתיופית, הפמיניזם החדש, פוסט-ציונות, הוויכוח סביב בית-הספר "קדמה" והפוליטקלי קורקט הישראלי. ספר סיפוריו של גדי טאוב, "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב", ראה אור בסדרת "הספריה החדשה", הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה....

4.
זה לא קל לאהוב כל כך הרבה זמן. אהבתו העקשנית של אסף לליאן מתחילה עוד לפני כיתה אלף ונמשכת שנים ארוכות, עד לבגרות, למרות הסערות והמבחנים שבהם היא עומדת. גם לא קל להיות הילד היחיד שיודע שהשכנה בקומה מתחת היא מכשפה. ולא קל להתאפק מלגלות את הסוד, בעיקר אחרי שאתה מתיידד אתה ויודע די הרבה על מה זה להיות מכשפה אמיתית באמצע תל אביב. סיפור אהבתו של אסף לליאן וסיפור אהבת נעוריה של המכשפה מקרבים בין הילד לבין האישה הזקנה ומולידים יחסים יוצאי דופן, שבסופו של דבר משפיעים עמוקות על שניהם. גדי טאוב בונה עולם שהוא קרוב ומוכר - העולם שבו כולנו חיים, ועם זאת עולם שהוא מלא קסם ומסתורין. עולמם המורכב של ילדים - על השמחות, התקוות, האכזבות ומעשי האכזריות שבו - משורטט באמינות וברגישות הן מנקודת מבטו של ילד והן מנקודת מבטו של אותו ילד, שהתבגר. הריאלי והפנטסטי, הילדות והבגרות מאירים זה את זה ומשתלבים יחדיו לעלילה עשירה, דינמית וסוחפת. גדי טאוב פרסם עד כה קובצי סיפורים לילדים ולמבוגרים וכולם זכו להצלחה. זהו הרומן הראשון מפרי עטו והוא מיועד לבני הנעורים, אבל אל רק להם, גם צעירים יותר וגם מבוגרים ייהנו ממנו הנאה רבה. ספריו לילדים: "דברים שאני לא מגלה": "דברים שאני לא מגלה ליעל" ספריו למבוגרים: "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב": "המרד השפוף, על תרבות צעירה בישראל"...

5.
ספר הסיפורים הראשון של גדי טאוב מביא לסיפורת העברית קול חדש, עכשווי מאוד, "קול אמיתי, מוכר, שבוקע מהמציאות הנפשית שלנו" (דן מירון). זהו ספר חדשני ומפתיע מהרבה בחינות. קל להיתפס לגילויו החיצוניים: עולמם הארעי של צעירים בני עשרים פלוס, שוכרי חדרים מזדמנים - שיפוצניקים, חיילים משוחררים על סעיף פסיכיאטרי, ספריות, מלצריות של פאבים וכו`. קל להצביע על סוג הדמויות החדש יחסית, ועל השפה הקשובה באורח קיצוני ללשון הדיבור המגושמת של הדמויות (שגם המספר הטמיע אותה לעצמו) - לשון האומרת, לכאורה, אי ורבליות של הדמויות ואולי גם רדידות של מודעות. אבל אין להסתפק בכך. למרות הקריאה הסוחפת, הנוגעת ללב, מן הראוי להתעכב ולראות יותר מזה. ההיפר-ריאליזם של טאוב - המעביר, כביכול בלי משים, מלאות עצומה, לא סלקטיבית, של טריוויה, בלי לנפות את המוץ והרעש - והכתיבה "המעלימה את עצמה" שלו, הם בעצם פרי אחריות אמנותית חסרת פשרות. החידוש בספר של טאוב אינו בטכניקת הסיפור או במשחקים ספרותיים אלא בתפיסה אחרת של "המציאות": תפיסה פתוחה יותר של משמעויותיה ושל הפסיכולוגיות האנושיות העומדות בטבורה. גיבוריו של טאוב אינם דמויות דלות - רגש או מנוכרות, וגם אינם דמויות טיפוסיות. להיפך, כולם דמויות מאוד אינדבידואליות, יוצאות דופן, רגישות, פגועות ואפילו תמות. לכולם כמיהה כמעט כפייתית והם מכוונים לנקודות החום. אבל הם חיים את חיי הנפש שלהם ביותר ממסלול אחד, והמסלולים, הזרים זה לזה, המוציאים זה את זה "לוגית", מתקיימים אצלם בלי "תפרים", אבל תוך נזילות ממסלול למסלול ("תפרים", "דוב", ו"מה שהייתי צריכה לעשות`` הם דוגמאות בולטות למאפיין זה של סיפורי הספר). אין אלה חיים "כפולים" שבהם מסלול אחד אמיתי והאחר העמדת פנים: וגם אין אלה חיים שיש להם קו אחד "אמיתי" של סיבתיות שהקורא אמור לפענחו מבין כמה אלטרנטיבות. הריבוי המעורבב הוא עצם העניין, והאדם הוא, בו - בזמן, "אני" ו"אחר", והוא יכול להתבונן בעצמו כב`אחר`. המגע בין חומרים זרים הוא לב - ליבם של הסיפורים. שוב ושוב נמצא בסיפורים אירועים זרים שהם מעין מגנט המושך אליו את הסיפור. שוב ושוב מביאות הדמויות איזשהו "כיס" סיפורי אל תוך הסיפור - קוריוז המסופר לפתע, כמו הסיפור על ה"גנבים" שהשאירו ארגזים עם לחם; או איזשהו זיכרון מן העבר, כמו הסיפור על דוב ששכחו לקחת אותו ביציאה מבאר שבע. המאורע הזר הוא מביא תמיד זרקור המאיר את הסיפור בקרן מפוצלת או רבת כיוונים. "הפולשים" הליליים המביאים את הלחם הם גם חלק מן השגרה הביתית, רגילים כמו לחם, וגם הפרתה הבלתי מסתברת - שני מסלולי החיים של המספר ("תפרים"): הסיפור על "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב" - איך חזרו לקחת אותו, והבדיחה המשפחתית על "מה היה קורה אם עד עכשיו היינו שוכחים את דוב" - מאיר את הקשר בין ניבי לנועם. הוא מאיר נסיון מצידה לשחזר את משולש הילדות (נועם, אלונה וניבי התינוקת: לכן חשוב לה שהתינוק שלה יהיה עתה חלק מהתעלסויותיה עם נועם) הוא גם מאיר את ההכרה שאי אפשר "לפרק כל מה שבנינו", ולפי זה סיפורה של ניבי הוא לא סיפור של בגידה כפולה (בבעלה ואח"כ בנועם), אלא סיפורם של שלושה מסלולים נפרדים, אינדבידואליים. שוב ושוב נמצא בסיפורים נסיונות "שיפוץ" - נסיון לשוב ולהמשיך מחדש ולתקן בהווה אירוע של העבר, ממקום שנפסק. וגם כאן חוגגת הכפילות של ה"אני", שהוא גם מישהו מזמן אחר. למה תמר שמה ליפסטיק למספר ב"יותר טוב מכלום" לפני שהיא מתנשקת איתו? האם היא מתנקמת בו על מה שהיה ביניהם בעבר או שהיא משתפת אותו באיזושהי נהיה לסבית שהעירה חברתה דורית? גם וגם: אין לבחור בין האפשרויות. ב"מציאות" של טאוב היחסים בין האנשים הפועלים רבי פנים. הקורא אינו אמור לחלץ מן הסיפור קו אחד של סיבה ומסובב, וגם לא להסס בין שניים. אתה יכול לדעת מה, אבל כדי לדעת למה עליך לספר כמה סיפורים נפרדים, מנוגדים, שרק יחד הם תופסים. החידוש שבסיפורת זו הוא בקריאת התיגר הקיצונית שלה כנגד הסלקטיביות הסיבתית, כנגד הרדוקציה של הנפש להסבר ליניארי, בדיד....

6.
7.
בכפר קטן, אי שם באפריקה הרחוקה, גר ג'ירף שאהב להיות עצוב. תתפלאו, אבל הוא באמת אהב להיות עצוב, ושום דבר לא היה יותר נעים לי מלהיות לבד ולרחם על עצמו. כל יום הוא היה יושב במטבח שלו, אוכל לחם יבש, נאנח וחושב על כמה שהוא מסכן. אז איך חוגגים יום הולדת למי שאוהב להיות עצוב? לפנתר, החבר הכי טוב של הג'ירף, היה רעיון מענין... לג'ירף עצמו וגם לקוראים מצפה הפתעה - ועל כך בספור היפה והחכם הזה, המדבר לכל הגילים. גדי טאוב נודע בספריו למבוגרים ולילדים: "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב"; "המרד השפוף"; "דברים שאני לא מגלה"; "דברים שאני לא מגלה ליעל"; "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3"....

8.
על קו התפר שבין מסות לסיפורים קצרים, מציע ספרו החדש של גדי טאוב, נגד בדידות - רשמים, סידרה מפתיעה של דיוקנאות ורשמים: מועדון סקס בברלין והחבורה הפרועה שמפעילה אותו; מניפסט הניו-אייג' רב-המכר, באדולינה; חשפנית חד-הורית שגרה עם אחותה בדירת חדר ביפו; עברית סטרילית חדשה שאקדמאים הבזים לישראליות הפכו לשפתם; שיחות עם סופרות שכתבו זיכרונות על גילוי עריות; מבט על סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז; ומפיקה ישראלית צעירה של להקת טראנס בינלאומית שחורשת את הכפר הגלובלי. מבעד לכל אלה נשקף עולם שהוא במידה הולכת וגוברת אינדיווידואליסטי. ומתוך כך עולות שאלות על המקומות שבהם נפרמים הקשרים בין יחיד, זולת ורבים. בעברית עזה ובהירה, ובאמפטיה גלויה ואמיצה לדמויותיו, החריגות ברובן, מעורר הספר מחשבות טורדות מנוחה, ומגשש אחר אופק שמעבר לאינדיווידואליזם החדש. הכרך השני של חיבור זה - נגד בדידות - מחשבות - מבקש להוסיף נקודות מבט כלליות וסדורות יותר על הרשמים שכאן. גדי טאוב מלמד בחוג לתקשורת ובבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. הוא כתב ספרי עיון ופרוזה וספרים לילדים ובני נוער. בין ספריו: הרומן רב-המכר אלנבי (ידיעות ספרים), המרד השפוף: על תרבות צעירה בישראל (הקיבוץ המאוחד), מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב (הקיבוץ המאוחד), המתנחלים (ידיעות ספרים), המכשפה מרחוב מלצ'ט 3 (כתר) ודברים שאני לא מגלה (כתר)....

9.
שום קבוצה לא השפיעה על מדינת ישראל בארבעת העשורים האחרונים כמו המתנחלים הדתיים, ושום ויכוח לא קרע את החברה הישראלית כמו הוויכוח על ההתנחלות; מפני שהוויכוח מרחיק לכת הרבה מעבר לשאלות של מדיניות. זוהי מחלוקת על זהותה של מדינת ישראל ועל משמעותה של הציונות. בלהט המאבק הפוליטי נתפשה תנועת ההתנחלות הדתית – בעיני עצמה, ודאי בעיני יריביה – כבעלת אידיאולוגיה קבועה ועקבית. אבל מתחת לחזות הקבועה התחוללה דרמה עזה ובעקבותיה השתנו אופייה, רוחה, ואמונותיה של התנועה. הקושי ליישב את החזון הציוני-דתי, שבו הפך יישוב הארץ למטרה ואילו המדינה לאמצעי, עם הציונות החילונית, שבה המדינה היא המטרה וההתיישבות אמצעי, הוליד סדרה של משברים, לבטים ותהפוכות. ספרו של גדי טאוב מתאר את הדרמה המרתקת הזאת, את לבטיה הפנימיים של תנועת ההתנחלות הדתית ואת הכוחות המנוגדים המתרוצצים בקרבה. בשפה בהירה וקולחת, מתוך היכרות מחקרית, אבל גם אישית, פורש הספר את סיפורה של תנועת ההתנחלות הציונית-דתית, את הגיונה האידיאולוגי הפנימי, את שאיפותיה וחרדותיה מראשיתה ועד אחרי ההתנתקותומלחמת לבנון השנייה. מי שמבקש להבין את הכוחות הפועלים במאבק על עתיד ההתנחלויות, מי שמוטרד מתוצאותיו האפשריות ומהעתיד המשותף הצפוי לכולנו במדינה המבקשת להיות יהודית ודמוקרטית, לא יוכל לוותר על הספר הזה....

10.
11.
12.
בכפר קטן באפריקה הרחוקה גר איל שאהב נקיון, הוא היה הדור של הכפר, ויום יום, אחרי שגמר לחלק מכתבים, מהר לביתו הנקי כדי לנקות אותו שוב ושוב... כן, האיל מאוד מאוד אהב נקיון. הוא אמנם קנא באחיו הגדול, שהיה שליח, על חייו מלאי ההרפתקאות, אבל העדיף להשאר דור כדי שיהיה לו די זמן לנקות היטב את ביתו הקטן. האיל לא תאר לעצמו שיום אחד אחיו הגדול והחזק יקלע לצרה, ושהוא, האח הקטן, יצטרך להציל אותו. אבל זה בדיוק מה שקרה, ומאז הכל השתנה... ספור יפה מאוד וחכם על אח קטן ואח גדול, שידבר אל לב כל מי שיש לו אחים ואחיות. את הכפר הקטן באפריקה הרחוקה שבו מתרחש הספור כבר פגשו הילדים בספרו של גדי טאוב "הג'ירף שאהב לרחם על עצמו", והם אף יוכלו לזהות חלק מן הדמויות באיורים היפים והעשירים של כריסטינה קדמון. איוריה בספר "הג'ירף שאהב לרחם על עצמו" זכו בפרס הדסה/ קרן חיפה לשנת 2004. ספריו הקודמים של גדי טאוב לילדים: ,"דברים שאני לא מגלה", "דברים שאני לא מגלה ליעל", "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3", "הג'ירף שאהב לרחם על עצמו"....

13.
פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת שֶׁל הַכְּנִיסָה לְמַטָּה. שָׁמַעְתִּי צְעָדִים עוֹלִים בַּמַּדְרֵגוֹת. לֹא זַזְתִּי. קִוִּיתִי שֶׁמִּי שֶׁעוֹלֶה לֹא יַגִּיעַ לַקּוֹמָה הַזֹּאת, אֲבָל הוּא הִגִּיעַ. הוּא נִגַּשׁ יָשָׁר לַדֶּלֶת שֶׁל יָעֵל וְשָׁאַל אוֹתִי: "אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת יָעֵל?" שִׁעוּרִים בְּחֶשְׁבּוֹן (אַבָּא מַמָּשׁ לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר), פַּחַד בַּלַּיְלָה (בְּעִקָּר מֵרוּחוֹת), אָחוֹת קְטַנָּה וְצוֹעֶקֶת (כִּי נִפְתַּח לָהּ הָרֹאשׁ וְלָקַחְנוּ אוֹתָהּ לַחֲדַר מִיּוּן), חֲבֵרִים טוֹבִים טוֹבִים (בְּעִקָּר נֹעַם, שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מָה אֲנִי מַרְגִּישׁ), וְגַם יַלְדָּה אַחַת וִיחִידָה (שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ יָעֵל, וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ). הרבה לפני עידן היומנים הספרותיים, גדי טאוב כתב את דברים שאני לא מגלה, ספרו הראשון בכלל והראשון לילדים בפרט, שמצליח לתאר בדיוק רב, ברגישות, בהומור ובהזדהות, את כל מה שעובר על ילד אחד, שכמו כולם - הוא רגיל לגמרי אבל מיוחד במינו. הספר זכה להצלחה מסחררת, והוצאת כתר גאה להוציא אותו לאור מחדש. ...

14.
התפיסה המודרנית של האדם במערב נולדה במאה השמונה-עשרה מתוך מחשבת הנאורות. בתוך פרץ זה של מחקר ומחשבה פילוסופית התבססו מאז ועד ימינו לא רק הדיסציפלינות והמתודולוגיות המודרניות בחקר האדם והחברה, אלא גם התורות הפוליטיות והאופקים המוסריים של תפיסותינו ההומניסטיות. הנאורות היא שהעמידה, כדברי ארנסט קסירר, את האוטונומיות האנושיות על בסיס האוטונומיות של התבונה. הוגי הנאורות סברו שאם נשחרר את תבונתנו מכבליהן של אמונות טפלות, תפיסות אי-רציונליות, והבלים אחרים שערמה המסורת על תודעתנו, נוכל לראות את העולם ואת עצמנו באור חדש. מכוח מחשבה ביקורתית ושיטתית נוכל לא רק להבין את המציאות, אלא גם לעצב אותה מחדש, על יסוד הבנה זו, לרווחתנו ולתועלתנו. התבונה אפוא היא שמאפשרת לאדם להתנשא מעל לדטרמיניזם המושל בשאר הקיום, ולזקוף את מלוא קומתו כסובייקט אוטונומי, ריבון לגורלו שלו. כרך זה – הראשון בסדרת תולדות הרעיונות – מבקש לפרוס לפני הקורא העברי כמה מקוויו הכלליים, וגם כמה מפינותיו הנידחות, של סיפור מרתק זה על המהפכה המחשבתית שמתוכה נולדה התודעה המערבית המודרנית....

15.
אֲנִי מְדַמְיֵן, נַגִּיד, שֶׁאֲנִי יָכוֹל לָעוּף, וְשֶׁאֲנִי חָזָק, וְיֵשׁ לִי שְׁרִירִים כְּמוֹ לְבֶּטְמֶן. אֲנִי נִכְנָס לַכִּתָּה, וּבַהַתְחָלָה כֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מַצְחִיק, הַבְּגָדִים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ וְהַגְּלִימָה, אֲבָל אֲנִי רַק מִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם בְּשֶׁקֶט. הַמַּבָּט שֶׁלִּי מַקְפִּיא אוֹתָם, וְכָל אֶחָד שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלָיו מִשְׁתַּתֵּק. פַּחַד אוֹ הִתְרַגְּשׁוּת (לִפְנֵי תְּחִלַּת בֵּית סֵפֶר), אֹמֶץ אוֹ טִפְּשׁוּת (לְהוֹפִיעַ אֶצְלָהּ בַּדֶּלֶת בְּלִי שֶׁקָּבַעְנוּ מֵרֹאשׁ), בִּרְצִינוּת אוֹ בִּצְחוֹק (כְּשֶׁאִמָּא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת אַחֲרֵי רִיב), מְלָאכָה אוֹ קֵרָמִיקָה (הַשְּׁאֵלָה הַבֶּאֶמֶת חֲשׁוּבָה הִיא בְּאֵיזֶה חוּג תִּהְיֶה יָעֵל). הרבה לפני עידן היומנים הספרותיים, גדי טאוב כתב את דברים שאני לא מגלה, ובעקבות הצלחתו המסחררת את דברים שאני לא מגלה ליעל: תיאור מדויק, רגיש ומלא הומור, של כל מה שעובר על ילד אחד, שכמו כולם הוא רגיל לגמרי אבל מיוחד במינו. הוצאת כתר גאה להוציא לאור מחדש את שני הספרים....

16.
17.
18.
מאמר...

19.
20.
זה זמן מוזר, כך נדמה, לדבר בו על בדידות ועל סולידריות. האליטות הישראליות החדשות אימצו לעצמן מערכת ערכים אינדיווידואליסטית, במובן האמריקאי של מונח זה, וזו נוטה להפוך את הדברים כך שקוטב הבדידות מצטייר כמעט מאליו כחירות, וקוטב הסולידריות – כאיום עליה. מאחר שהחירות נתפסת באופן צר כשחרור ממגבלות חיצוניות, השקפה זו מאלצת את המילים שבפינו לקדש את הבדידות עצמה, והיא מותירה מעט מקום לדבר על מצוקותיה.כל מה שיכול להקל עליה, מה שקושר יחיד לזולת, ועוד יותר מכך – יחיד לרבים, מעורר מייד את הנוגדנים של השקפת העולם הזאת. מאחר שמדובר לא רק במצב שהשתנה, אלא בשינוי אמות המידה שבאמצעותן אנחנו שופטים אותו, חלק מבעיותיו נשארות בגדר מועקה עמומה. את המועקה הזאת יבאנו מארצות הברית יחד עם ערכיה. לכן מחשבות שמתחילות משם רלוונטיות אולי גם לכאן. המסות בשני הכרכים של חיבור זה, הכרך הנוכחי, וקודמו: נגד בדידות – רשמים מבקשות, אגב עיסוק בנושאים שונים ונפרדים, לחרוג מאמות המידה האלה ומאוצר המילים הזה, שבו יש מקום לאחר, אבל לא לזולת; לסובלנות, אבל לא לאחריות; לרחמים, אבל לא לאמפתיה; לזכויות, אבל לא לצרכים; לפירוק, אבל לא לבנייה. נגד בדידות – רשמים(ידיעות ספרים, ליריקה,2011)יצא לאור לפני כארבע שנים.שם היה קו התפר בין מסות לסיפורים קצרים דק יותר. כאן מבקש המחבר להוסיף כמה מחשבות סדורות יותר, דרך פריזמות שונות: סיפוריו של ריימונד קארבר, ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים, המהפכה ההתייחסותית בפסיכואנליזה, ובסיס הסולידריות של החברה הישראלית, הציונות, והביקורת כנגדה....

21.

הניקוד שנתתי לא משהו, זה בגלל הסוף שאיכשהו יותר מרתק מההתחלה אחרת זה בזבוז של הזמן. מצטערת.... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
יש לי בעיה עם הספר הזה, אך כנראה שיש לי בעיה עם סיפורים קצרים באופן כללי, או שפשוט טרם נתקלתי בכאלה שאהבתי. לא מצאתי שום פואנטה בסיפורים, וע... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
נהדר לגלות שספר שאף פעם לא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת, ואפילו קראתי בתור ילדה וחיבבתי אך לא זכרתי יותר מזה(!!), הוא כל כך נהדר. כי זה אכן, באמת ו... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
מענין סיגנון כתיבה שונה לחלוטין. דווקא אהבתי, צרורות של משפטים קצרים, מילה, שתי מילים שלוש. די מתאים לאווירה של הסביבה המתוארת בספר. העליל... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
לכל החברים שבת שלום. חזרתי, הייתי קצת מנותק בחודשים האחרונים עד כדי שיתוק מוחין כמעט, שכל מה שרץ לי בראש ומול העיניים , זאת המלחמה הנוראית ... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
אם תגידו לי "דברים שאני לא מגלה ליעל" אני אגיד לכם ילדות. אני אגיד לכם חום. ופרפרים. ושוקולד. וגשם. ואושר. זה הספר שעושה לי סיטואציה של להתכר... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ