ביקורת ספרותית על ניידים ונייחים - מאבקן של האליטות כנגד הדמוקרטיה הישראלית מאת גדי טאוב
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בפברואר, 2021
ע"י strnbrg59


גדי טאוב, מחבר ספרי ילדים, מנחה טלוויזיה, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, דמות פופולרית ביו-טיוב, ובעל טור בעיתון הארץ, בא להציע מסגרת פוליטית מעודכנת. ימין-שמאל, כך הוא טוען, כבר אינו משקף נאמנות את מערך הכוחות, לא בישראל ולא בעולם המערבי. ההבחנה הנכונה יותר היא נייחים-ניידים.

מה זה נייחים ומה זה ניידים מוגדר יפה בסקירה הרשמית לעיל, ובכן אין טעם שאחזור עליה. מי שמעוניין, שיקרא את אותה סקירה, ואז אולי יחזור לכאן כדי לקרוא מה יש לי להוסיף.

(ברוכים הבאים בחזרה.) אז הנה מה יש לי להוסיף. לדעתי, אין כל כך ניידים של ממש. מקסימום יש כאלה ש*חושבים* שהם ניידים. שופט בית המשפט העליון אינו נייד. אין ארץ אחרת שתעניק לו מעמד של שופט עליון, מן הסתם גם לא תחתון. עורך או סופר אצל עיתון הארץ גם לא; מעטים מהם שולטים בשפה אחרת במידה הדרושה שלא לדבר על היכרות תרבותית. כנ"ל רוב הפרופסורים, שחקני הקולנוע ושאר אנשי הרוח שלנו. הכי ניידים הם דווקא פועלים פשוטים, שנכסם העיקרי הוא גב חזק. אוסף אשפה ישראלי, לו יכול היה להגר לארה"ב, היה משתלב די בקלות ומרוויח פעמיים יותר.

מצב ה"ניידים" בארה"ב פגיע אפילו יותר. את גוגל ואת פייסבוק היו מפרקים על סעיף של הגבל תחרות אילולא נאמנותה של המפלגה הרפובליקנית לקדושת הקניין הפרטי. זאת ועוד: מרק צוקרברג, (בעליה של פייסבוק) אינו רק איש עסקים אלא גם בן אדם. ובתור שכזה, בארה"ב ניתנת לו אפשרות לגור ברחוב רגיל בעיר נחמדה בקליפורניה, בלי צורך לגדר תיל דוקרני ובפלוגה של שומרי ראש, והוא יכול לטייל בערב עם אישתו, בבטחון. הוא יכול לנסוע מתי שבא לו לביתו האחר על האגם טאהו בלי לחשוש משודדי דרכים או ממחסומי מיליציות. הוא גם נהנה מזה שפשוטי העם בארצו מסמפטים את היהודים גם מאמינים, פחות או יותר, בצידקת המערכת שאפשרה לו להתעשר. לאייל הון במקסיקו או בברזיל אין חיים כאלה.

ובחזרה לספר של גדי טאוב. אני חולק על המסגרת הכללית של "ניידים ונייחים". עם זאת, אני רואה את הספר כאוסף של חמישה מאמרים מעניינים וקולעים, ובכן לדעתי כדאי מאד לקרואו.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ארסמוס (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
Hill - תודה על התייחסותך. נחמד לקבל רוח גבית, ובכלל, נראה שאנו חושבים באותו כיוון בכל מיני תחומים.
Hill (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
וואו ארסמוס. כל מילה.
ארסמוס (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי- תודה על התייחסותך.
לא משנה היכן תגור, תמיד יהיו כאלה שלא דומים לך. השאלה היא מה כוחם לגזול את חירותך וכספך? אני לא חושב שהרגשת התסכול שונה בהרבה אם הם חלק מעמך או לא.
בל נשכח שיש אזרחים בארץ שספר בראשית וקרת לא חלק מן הרפרטואר התרבותי שלהם.
ממה שאני מבין, אתה מציג את החינוך כמגיע ממקור חיצוני, כלומר אתה מטיל את האחריות עליו בידי המדינה. לדידי, החינוך העיקרי מתחיל בבית. אם רצונך להנחיל לילדיך חינוך השואב מעיון במקורות, אדרבה, אתה חופשי לעשות כן. אין לי כל התנגדות. אני לא מוצא קשר הדוק בין מערכת חינוך ממסדית וזהות. ניקח לדוגמא נער הגדל בהרי קירגיסטן, ללא גישה למערכת החינוך המקומית. האם הוא לא יגדל על ברכי התרבות הקירגיזית? בוודאי שכן. הוא ידבר את השפה, ילמד את המנהגים המקובלים, ממשפחתו ישמע אגדות גבורה אודות מאנאס ועל התהוותו של העם הקירגיזי האדיר.
ומה עם נערים שספגו את הוואי הציונות וארץ ישראל מן הקצה השני של העולם מתוך שיח משפחתי וקהילתי ועשו עלייה? זה כוחו של חינוך. (כפי שהזכיר ידידינו סטרנברג).
לטעמי, תפקיד החינוך הממסדי הוא לעורר סקרנות על ידי חשיפה רחבה, ללמד ילדים לחשוב בכוחות עצמם ולהעניק להם את הכלים לתפקד כאזרחים שומרי חוק. יש בהחלט מקום לחינוך בסיסי בנוגע להיסטוריה ותרבות מקומית, אך לא אינדוקטרינציה. כמובן שאף ממסד לא יסכים ללכת רחוק עם חשיבה עצמאית מפאת ה"סכנה" הגדולה הטמונה בכך. מוטב פחות לחשוב, ולתת לאחרים ה"מוכשרים לתפקיד" לעשות זאת בשבילך.
ומה כוחה של תרבות ואינדוקטרינציה? בגיל 18, יוצאים למבצע צבאי עם סכין בין השיניים וגאווה אדירה – זוהי התרבות וזהו המיתוס. בגיל 40 הכל נראה אחרת, ופתאום מבצע צבאי (מלחמה) נראה כמהלך פוליטי פופולרי שנובע מתפקוד לקוי ביותר של הנהגה ברמה נמוכה, שאין לה כל מניע למצוא את עמק השווה ולפתור עימותים בדרך לא אלימה. האפוד הקרמי תמיד רכוס, ואתה כבר מהסס לחצות ציר אם לא חייבים. פתאום אתה שואל את עצמך מה אני עושה כאן? שווה לחטוף כדור בשביל זה? המיתוס, מתפורר.
לא ארחיב בעניין זה. את מיתוס המוות ההרואי כבר ניפץ בגאונות חנוך לווין.
הייתי רוצה להאמין שרבים בקהילת סימניה קוראים גם מתוך חיפוש תשובות, ורצון להבין את העולם ותהליכים שקורים סביבם בעצמם. לטעמי זהו צעד חשוב לקראת חיי חירות.
יכולנו, בנסיבות אחרות, להיות בגבול קניה ואוגנדה היום. לא ארץ הקודש, אבל מקום מפלט אפשרי למיליונים שנטבחו מאז התגלגל הרעיון בראשית התנועה הציונית.
למרות שניסיתי לקצר, אני מקווה שהבנת את רוח הדברים.

עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ארסמוס, אני מזדהה עם החזון שהצגת בתימצות, רק חסר לי בדבריך חינוך לעיון במקורות שלנו - מספר בראשית ועד אתגר קרת - כדי שנדע מדוע אנחנו פה ולא בנורווגיה, והאם יש טעם בלהיות תקועים עם בני עמנו שכ"כ לא דומים לנו.
ארסמוס (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סטרנברג - כל אדם הוא נייד במידה ויש מי שיקבל אותו. ההגירה לרוב המדינות המפותחות מוגבלת ביותר, ובהשראת קנדה הולך ומתחזק המודל של "הגירת צמיחה", משמע מהגרים משכילים ובעלי אמצעים היכולים לא רק להתיישב באזורים לא מפותחים ולחיות מקצבאות, אלא גם ליצור, ליזום ולפתח את הכלכלה.

רץ - אתה צודק באבחנתך. ל"ניידים" יש אפשרויות נוספות, כלומר הנכונות שלהם להתפשר נמוכה יותר לעומת ה"נייחים", שעליהם להסתפק במה שיש.
האם זה הוגן מאיתנו כחברה לבקר את מי שבחר לממש את כישוריו במקום שבו מעריכים ומתגמלים אותו יותר? האם עליו לשקוע עם המכנה המשותף הנמוך הנכפה עליו?
והרי ידוע שיש הרבה חסרונות בהגירה, וכמובן כל מקרה לגופו. לפעמים "ציונות" היא קושי לחיות רחוק ממשפחה וחברים, ותחושת זרות מתמשכת.
ואולי מפעל הציונות זקוק ל"פנים חדשות", בזהות ההולכת ונבלעת בצילה של "האחות הגדולה" ממערב.
אולי חזון חדש שיתמקד במדינה המציגה דוגמא לעולם בפתרון סכסוכים אזוריים ובקיום דמוקרטיה בתנאים מאתגרים, על אף הקשיים הכרוכים בדבר, ובמערכת חינוך פלורליסטית ומתקדמת המעודדת חשיבה וביקורת עצמית וכלכלה חופשית המאפשרת שגשוג והצלחה לבעלי כישורים ללא הבדל דת גזע ומין. אפשר וחזון שכזה ירתום אליו את ה"אליטה הניידת" יותר ממה שקורה עכשיו. קשה לעשות זאת כשתקציב הביטחון נוגס במעל חצי.
בפועל, אנו רחוקים מכך שנות אור. ולמרות זאת, דברים יכולים להשתנות עם הנהגה אמיצה וכריזמטית, ואזרחים החושבים בכוחות עצמם.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
רץ, שאלתך בסוף מדגישה שניידות היא תלוייה במדינה הנידונה. במדינה ענייה ומבולגנת כמו סומליה, כל אדם הוא נייד במובן שמעמדו ישופר אם הוא יהגר למדינה עשירה. בקצה האחר של הקשת נמצאת ארה"ב שבה העניין של הגירה לא עולה על דעתו של כמעט אף אחד (למעט יהודים בעלי נטייה ציונית!) ישראל היא מקרה בייניים. (למרות שהתמ"ג לנפש הרבה יותר קרוב לזאת של ארה"ב מאשר לזאת של סומליה. פה זה משהו תרבותי שבא מעברנו כ"יהודים נודדים".)
רץ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מסקרנת, אני שמעתי את טאוב בראיון על ספרו, אני חושב שאת האבחנה הזאת עשו לפניו בין בני אדם בעלי יכולת גלובאלית - כמו רופאים ואנשי הייטק, לבין אנשים שהם לדוגמה מורים ללשון עברית, או אנשים שבאופי שלהם לא מסוגלים לשינויים. הבעיה שלנו לא הנטייה של ימין או שמאל, אלא שאנשים שיכולים יעזבו , מה שיעמיק את המשבר, האם זה נכון לגבינו?
ארסמוס (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
strnbrg59 - תודה על הביקורת.

לגבי הערתך על הניידים, אכן נתת דוגמא או שתיים שהן פחות רלוונטיות לעניין הניידות, אך יש עוד דוגמאות רבות של מקצועות שבהחלט יכולים, וגם משתמשים באפשרות הניידות שלהם. החל מאנשי הייטק, דרך רופאים וכלה באנשי האקדמיה, שמסלולם של חלקם הגדול ממילא עובר דרך מדינות אחרות.

התגאית, בהזדמנות אחרת, בשליטה הגבוהה שלך באנגלית. דע שיש עוד ישראלים רבים כמוך ברחבי העולם, או בישראל, אשר השפה הזרה היא כלל לא מחסום בשבילם כפי שתיארת.

אם ב"רכוש פרטי" התכוונת לקניין פרטי או אישי, אתה וודאי יודע שזוהי אחת מאמות הסיפים שעליהם מושתתת החוקה האמריקאית. דווקא נאמנות לעקרון זה היא מבורכת.

במדינות העולם השלישי שציינת, אין שלטון חוק, והעסקאות בין בני אדם מופרות על בסיס קבוע תוך שימוש באלימות. כמובן שכל עשיר בקנה מידה מקושר לשלטון מושחת, אשר יוצר מונופולים רווחיים לשותפיו (ולא לאזרחי המדינה), ומונע כניסה של תחרות אמיתי לשוק.
על כן, בהתחשב בכך שארה"ב עדיין לא במצב זה, אדם שהתעשר דרך המערכת תורם באופן עקיף לרווחתם של רבים (וגם לפעמים משלם מיסים - אבל זה דיון אחר).

זה נשמע ספר מעניין שארצה לקרוא.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
strnbrg59, התשובה היא כן. מי שהסתנן לכאן והחזרתו לארץ מוצאו אינה מסכנת את חייו יתכבד וישוב למולדתו.
עם זאת, יש לזכור שכשאריה דרעי הוא שר הפנים, היחס לזרים הוא מחמיר מדי גם לכאלה שיש להם סיבה טובה להיות כאן, כגון בני זוג זרים שהתחתנו כאן, נולדו להם ילדים והתגרשו בטרם השלימו את תקופת ההתאזרחות.
כעם של פליטים יש לנו מחוייבות מוסרית מסויימת לקליטת פליטים, כפי שבגין הבין כשקלט לכאן פליטים ויאטנמים. גם לקליטת פליטים צריכה להיות מדיניות מסודרת והיקף סביר בהתחשב בגודלה של המדינה וביכולת לקלוט, אך כמו כל דבר כאן, גם זה לא מסודר.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
המחמאה עצמה כלל לא מסוייגת.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מורי, מחמאה ממך, אפילו מסוייגת, מבורכת היא.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
פואנטהⓀ גדי טאוב מזהיר כל הזמן (בתוכניותיו ביו-טיוב) מהתפשטות הצנזורה והטיות החיפוש גם לישראל. האם זאת דאגה מוצדקת? יש סימנים שזה כבר קורה? אולי נהיה חסינים תודות לשפה ולזה שהשיח בישראל לא יעניין מספיק את איילי האינטרנט האמריקאים.
פואנטה℗ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ולגבי השאלה הפשוטה שלך, קראתי בזמנו שהמליצו לערוצי החדשות להפסיק לקרוא למסתננים
"מבקשי מקלט" או "פליטים", בפרט כאשר הכתבים לא בודקים אם הם הגישו בקשת מקלט ואם היא אושרה (והם לרוב לא בודקים) אבל גורלן של המלצות ידוע, וכך ממשיכים להנדס תודעה.
פואנטה℗ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סטרנברג, הייתה גם תביעת ענק נגד גוגל. מה נעשה עכשיו? נגגל בטלפון שרשום על האוגר?
אמ;לק:
את התביעה הגישו 38 מדינות בארה"ב בהובלת קולורדו הדמוקרטית ונברסקה הריפובליקנית; הטענה: מנוע החיפוש של גוגל מבצע מניפולציות לא חוקיות בתוצאותיו באופן ש"מרכז את הכוח בידיה"; אתמול תבעו טקסס ומדינות אחרות את גוגל על יצירת מונופול בשוק הפרסום המקוון.

https://bit.ly/3juFN3U
פואנטה℗ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תוסיף חלבונים וחומצה פולית לארוחות הצהריים שלך, מחשבות.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
יפה כתבת סטרנברג. לא הבנתי מילה, אבל ניסחת יפה.
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
פואנטא®, ניידות פנים-ארצית הייתה תמיד השיטה בארה"ב. בישראל הקטנה יש פחות חופש תמרון. גדי טאוב בספרו לא התכוון לניידות פנים, אבל האינטרפרטציה שלך משתלבת יפה במסגרת הרחבה יותר.

על התביעה נגד פייסבוק לא שמעתי. אז אבדוק. תמיד חשדתי בוואטסאפ ומשום כך הוא רץ לי על פלאפון ישן שרשום על שם הכלב שלי.

פרפ"ץ, בין חמשת הפרקים יש מוצלחים יותר ומוצלחים קצת פחות. המוצלחים קצת פחות הן, לדידי, כבדים מדי בפילוסופיה וקלים מדי בדוגמאות מהחיים. או שאני סתם שמעתי מספיק על פוסטמודרניזם. לגבי המסתננים/מהגרים/פליטים/דורשי מקלט, יש שאלה פשוטה אחת שתמיד מבהירה לי איפה מישהו עומד. והיא: אם לגבי אדם מסויים הוברר שהוא כן גנב את גבולינו, שלא נשקפת לו סכנה בארץ מוצאו, ושאין לו בישראל לא אישה ולא ילדים, אזי את האדם הזה אתה כן מוכן לגרש מהמדינה, או לא?

עמיחי, תודה על הפרגון. אני מקווה שלא חטאתי בחטא של קריאה מילולית מדי.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
אליטה פוסט לאומית ומידע פרטי מווטסאפ העובר לפייסבוק גדול עלי. עוד לא החלטתי מה לאכול בצהריים.
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
הרעיון של חלוקה ל"ניידים ונייחים" נראה כתירוץ לכתוב ספר עם רעיון פשוט וקליט, גם אם הוא לא נכון.
"מאבקה של אליטה פוסט-לאומית וניידת, כנגד הדמוקרטיה וכנגד עיקרה – ריבונותם של האזרחים על גורלם" - נשמע מאוד לא מדוייק.

הסוגיה של פליטים/מהגרי עבודה היא מורכבת - יש כאלה שהם באמת פליטים, יש מסתננים שרוצים לשפר את מצבם הכלכלי ומנצלים פרצות בגבול (שבמדינה נורמלית האחראים היו משלמים על כך בכסא) ויש כאלה שהגיעו לכאן עם אשרת עבודה חוקית והסתבר שאין באמת עבודה להציע להם, אלא שהמתווכים בארצות המוצא ובישראל רצו להרוויח את דמי התיווך, וכעת העובדים נאלצים למצוא דרך כלשהי לעבוד בשחור כדי להחזיר את כל החובות שנוצרו בארץ מוצאם כשגייסו כסף לשלם את דמי התיווך.

הנושאים הנוספים: "זהותה היהודית של המדינה והיחס בינה לבין משטרה הדמוקרטי, המאבק בשחיתות והפולמוס אודות מעמדן של מערכות האכיפה והמשפט, השפעתה הגוברת של הפוליטיקה של הזהות מול האידיאל המאחד של זהות לאומית משותפת" נראים מעניינים ואני מקווה שהוא מנתח אותם בצורה יותר טובה מאשר את החלוקה הדיכוטומית ל"ניידים ונייחים".
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סטרנברג, תודה רבה. נשמע מרתק. ההסתייגות שלך מעוררת מחשבה.

פואנטה, הערתך הראשונה קולעת מאין כמוה.
פואנטה℗ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
אני חושבת שהמושג ניידות לא מתייחס רק לניידות בין מדינות אלא גם לניידות מקומית.
אותם פרופסורים/סופרים ואנשי רוח, שלא לדבר על אליטה כלכלית, לא גרים, לדוגמה, בדרום תל-אביב, ואם הם כן היו גרים שם הייתה להם אפשרות לעבור למקום אחר, והחופש הזה להיות ליברלי ונאור כאשר אתה לא נאלץ להתמודד עם המורכבות היומיומית הוא קיים וממשי עבור אלה שאומנם לא יזכו לאותו מעמד חברתי-כלכלי במדינה אחרת אבל זוכים לגמישות וניידות מקומית, ואם על הדרך זה גם מעניק הרגשה מבורכת של עליונות מוסרית וערכית – אין דילמה.

לגבי פייסבוק, בטח ידוע לך ש- 48 מתוך 50 מדינות הגישו תביעת ענק נגדה, ודורשות לאלץ אותה למכור את השליטה באינסטגרם ובוואטסאפ, אבל זה מעט מדי וכנראה מאוחר מדי. יש גם משהו שנקרא חרם צרכנים, צרכן נבון אמור להתנגד למונופול או קרטל גם אם בטווח הקצר זה לא נוח לו (ולא רק אחרי שאילון מאסק אומר לעבור לסיגנל כי ממחר, 8/2, כל המידע הפרטי של כל משתמשי וואטסאפ (וזה לא רכוש פרטי?) יעבור לרשותה של פייסבוק בלי שתהיה להם אפשרות לסרב)
strnbrg59 (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
יוסף, אני מסכים אתך שהתוכן יותר חשוב מהמסגרת הכללית. מקווה לקרוא בקרוב את ביקורתך.
יוֹסֵף (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סקירה טובה Strnbrg! הויכוח על ההגדרה של ניידים מול נייחים או קוסמופוליטיים לעומת פרטיקולריים היא חשובה, אבל חשובה ממנה היא החתירה (המסווית) נגד הדמוקרטיה של אותם שמתיימרים לדבר בשמה. אני בעיצומו של המאמר השלישי. ספר חשוב ורלוונטי מאוד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ