לא בכוונה, קראתי ביום האשה.

“אֶת טבע האישה מכיר, לצערי;
חוכמות ותחבולות — אך לא בבית־ספרי.
נערכתי. נקטתי מִשנֶה זהירות:
האישה שאֶשׂא היא... מופת של בּוּרוּת!”

קומדיה תיאטרלית המתארת את ארנולף, דמות נלעגת וגרוטסקית כדמויות רבות של <mark>מולייר</mark>, הסבור כי כל אישה סופה שתצמיח קרניים לבעלה, ומחליט להתחתן עם בת חסותו הצעירה והנאיבית.
את אנייס הצעירה טיפח מאז היתה בת 5. הוא שלח אותה לגדול במנזר עד גי

אינני טיפוס של מתוק ואני לא מהמנשנשים. לכן, דודא לנשנוש מתוק יש לי בערך אחת לשנה-שנתיים. אבל לעתים רחוקות, בחג או יום הולדת, אני מקבלת איזה מארז פרלינים יוקרתי. בתחילה, המארז ישב שנה בארון בלי להאכל. למעשה, יאכל רק קנאה בכל המוצרים האחרים שנכנסים ויוצאים. אבל יום אחד תהיה לי נפילת סוכר קטנה, ואכניס אחד לפה. כל אחד מהשוקולדים הקטנים יתגלה כגן עדן מלא נוגט, מצופה נייר כסף עדין שהרשרוש החושני שהוא מש

ספר חובה להאזנה, הקריין מעולה.
הייתי זקוקה למעט צחוק ,שמחה והעלאת המורל, והנה מגיע לו ספר ישן בהוצאה חדשה עם תרגום חדש מהוצאת לוקוס. מה אגיד, פשוט נפלא. המחזה בחריזה נפלאה, שזור בפנינים מרובות מהחיים. מה אומר לכם, החיוך לא מש משפתיי. הספר קצרצר, שעתיים וקצת ונגמר.
טרטיף (בתרגום מצרפתית) הוא נוכל , רמאי. מתחזה לאיש דת מגיע, יחפן חסר כל רעב. מתדפק על דלתה של משפחה בעלת אמצעים. אורגון בעל הדירה ו

Jean-Baptiste Poquelin (<mark>Molière</mark>)
החולה המדומה (Le Malade imaginaire)
שונא הבריות (המיזנתרופ) (Le Misanthrope ou L'Atrabilaire amoureux)
הקמצן (L'Avare ou L'École du mensonge)
טרטיף (Tartuffe ou L'Imposteur)
דון ז'ואן (Dom Juan ou Le Festin de pierre)
גם הוא באצילים (Le Bourgeois gentilhomme)
בית ספר לנשים (L'École des femmes)
תעלולי סקפן (Les Fourberies de Scapin)
הענוגות הנלעגות (Les Pré

לא קל להיות בן או בת לאבא שכסף נמצא בראש מעיניו. דבר זה עלול לגרום, בין היתר, למצב שבו האב יתבלבל בטעות בין הכסף שלו לילדים שלו ויום אחד אולי אפילו ימכור את הילדים שלו תמורת עוד כסף.
אני יודע, אני יודע, זה אולי נשמע קצת יותר מדי פסיכי, מופרך ובלתי אמין ואפשרי, אבל חבר'ה, זה מחזה של <mark>מולייר</mark>. ואצל <mark>מולייר</mark> הכל אבל הכל יכול לקרות.
המחזה, כפי שניתן להבין, מספר על אב קמצן. אבל לא סתם קמצן, אלא קמצן בצור

בקריאת העמודים הראשונים של המחזה נזכרתי בדמותו של מר קראב מסדרת הילדים בובספוג. מר קראב כפי שרובכם בוודאי יודעים היה קמצן. הוא מנהל מסעדת הסרטן הפריך ומנהלו של בובספוג טבח המסעדה. מר קראב הינו בוס מנצל וכל כסף אשר נופל בחלקו שומר בצורה מוקפדת. הוא מכור לכסף ואוהב את הכסף יותר מאשר את סביבתו.

נתקלתי בדמות הקמצן לראשונה בסדרת הטלוויזיה בובספוג ובספרות זו הפעם הראשונה שאני קוראת יצירה ספרותית שדמ

הביקורת מתייחסת רק ל"חולה המדומה", את שאר המחזות באסופה ביקרתי בנפרד בעבר.

המחזה עוסק בהיפוכונדר עם אישה גולד דיגרית (כמובן שהמונחים הללו לא היו קיימים אז, אבל אלו אכן הדמויות) שרוצה לחתן את הבת שלו עם בן של רופא, בעוד היא מאוהבת בבחור שלמרבה חרדתה של כל אם פולנייה אינו בקיא ברזי הרפואה.
כמו בכל שאר תרגומי <mark>מולייר</mark> של ביז'אווי, גם כאן התרגום חי מאוד, וקורע מצחוק. אחרי שקראתי את המחזה גיליתי שיש

"הנושא לוֹ טיפשה בחוכמה יעשה!
שאישה משֹכילה על עצמי אעמיס?
בְּמוּדע אֶת חיַי על עצמי להמאיס?!
שֶאָלין בְּביתי מין ברייה מפוּלפּלת
שתובעת ליצוק לחייה תוחלת?!
שֶאֶת אורחַיי תקסים בהבחנה חדה
וּמה אני, סליחה, הָעֵזר כְּנגדה?
לא, לא, איני חָפֵץ בנפש נַעֲלָה,
כזאת רק תמרר את חיי בעלהּ.
אישה קוראת ספרים וחורזת שירה
מִבּחינתי מִדַי מוכשרת לַמִשׂרה;
אני רוצה אישה שֶבּוּרוּתה זוהרת,
שבשבילה חרוּ

מצחיק מאוד לפרקים, הדמות של "הקמצן" כאן מרגישה כמו טיוטה ל"מר קראב" מ"בובספוג" (זו מחמאה!).
אבל, ואכן יש אבל, הסיום כל כך חפוז וכתוב בתחושת רישול.. רוב המחזה היה די גאוני בסיטואציות הקומיות שהוא יצר, אבל הפתרון בסוף היה די זול, יצאתי עם טעם רע.

המחזה הראשון של <mark>מולייר</mark> שקראתי, ואני כל כך הולך לקרוא עוד הרבה <mark>מולייר</mark> בעתיד הקרוב.

6.5 \ 10