ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בדצמבר, 2021
ע"י מוריה בצלאל
ע"י מוריה בצלאל
אינני טיפוס של מתוק ואני לא מהמנשנשים. לכן, דודא לנשנוש מתוק יש לי בערך אחת לשנה-שנתיים. אבל לעתים רחוקות, בחג או יום הולדת, אני מקבלת איזה מארז פרלינים יוקרתי. בתחילה, המארז ישב שנה בארון בלי להאכל. למעשה, יאכל רק קנאה בכל המוצרים האחרים שנכנסים ויוצאים. אבל יום אחד תהיה לי נפילת סוכר קטנה, ואכניס אחד לפה. כל אחד מהשוקולדים הקטנים יתגלה כגן עדן מלא נוגט, מצופה נייר כסף עדין שהרשרוש החושני שהוא משמיע בהיפתחו גורם ללבי להחסיר פעימה.
ככל שאוכל יותר, כך יאזלו מהר יותר, ולכן אוכל אותם לעיתים רחוקות. והם יתמוססו כל כך מהר מהרגע שאפתח אחד ועד שהוא בבטן, והטעם עודו על הלשון. בשלב מסוים ישארו לי כמה בודדים, וזו החלטה קשה בכל פעם, האם לאכול אחד. אבל אז ישארו לי רק שישה. ואז ישארו רק חמישה. רק ארבעה. רק שלושה. מה יהיה כשייגמרו? איך ימשיכו החיים?
ככה אני עם מחזות. אני לא טיפוס של מחזות, תמיד העדפתי לקרוא גם על רגשותיהן של הדמויות, לשמוע את מחשבותיהן בלי שיכריזו אותם בקול, לקרוא תאור ציורי על מראה עיירה או צבעי השמים באותו בוקר בהיר. אבל פעם בעידן, מתחשק לי לנשנש מחזה.
בפעם הראשונה שפתחתי מולייר, קרה לי מה שקורה עם הפרלינים. לאט יותר, מוריה. אל תסיימי את כל המוליירים בבת אחת. תשלטי בעצמך, למען השם.
הפעם, מדובר במשפחה נוצרית עמידה, עם ראש משפחה קל דעת בשם אורגון. כמו המדינה. לביתם מגיע פושט יד, הרי הוא טרטיף. טרטיף מציג עצמו כמעין קדוש שפרש מחיי החומר ומקדיש את חייו באדיקות לעבודת הקודש. אורגון מוקסם מדבריו ודרכו ומחליט לאמצו לחיק המשפחה. אהבה ממבט ראשון, אם תרצו.
בחלוף הימים, הופך אורגון את טרטיף לסמכות ראשונה במעלה במשפחתו, לא עושה צעד בלי לבקש את ברכתו ועצתו, אוהב אותו יותר מאת כל בני משפחתו, מצטטו בכל עניין, מעריץ את האדמה עליה הוא משתרך בעצלתיים מחדר האוכל לחדר השינה, מהללו, ולבסוף אף מחליט לתת לו את בתו מריאן לאשה, על אף שהיא כבר מאורסת לואלר, אהובה. היא מתחננת מפניו שלא יחתנה עם הלז, אך אורגון מגיב באדישות ויובש. כמו המדינה.
פרט לאמו, שאר בני המשפחה לא אוהבים את שני פרצופיו של טרטיף זה, סובלים מאוד מההיתרים הבלתי מוגבלים שניתנים לו, הבאים על חשבונם. בכל הזדמנות כשרה מנסים להאיר את עיניו, אך אורגון רק מתעצבן ומתגעש. כמו המדינה.
“טרטיף” או “המתחזה” הועלה לראשונה ב-1664 כאחת הקומדיות המפורסמות ביותר של מולייר. משיחי שקר הכתימו את החברה האנושית מראשיתה. מולייר מחייה את הנושא הרציני הזה בצורה מצחיקה, בשנינות ובסאטירה ובחריזה מקסימה, ובמולייריות יוצאת הדופן. לכן, באופן טבעי, הכמרים והחוגים הדתיים בצרפת קצפו. הם לא חשבו שזה עניין משעשע במיוחד לשים את הדת ללעג, לא יודעת למה. אז הם החרימו את המחזה. אך לאחר כחמש שנים של התפלמסות, התערב לואי ה-14, והמחזה הועלה שוב, בשינוי אדרת; הסוף הרע הומר לסוף טוב, ומאז הכל טוב.
מעניין לציין שאין במחזה דיאלוג או פעולה המצדיקים את הטענה. מולייר מתח ביקורת קשה על אלה המתיימרים להיות צדיקי הדור על מנת להסוות את פשעיהם והחטאיהם, אך בשום אופן לא נהג בזלזול כלפי הדת עצמה.
אני יודעת, אתם בטח המומים לגלות שיש דתיים קיצוניים שמצאו ממה להיעלב, גם כשאין בסיס לרגשותיהם הפגועים. גם אני הייתי בהלם.
לסיום, בעוד הטעם המתוק עדיין על הלשון, שהרי זוהי ביקורת על מחזה מוליירי - כהרגלנו בקודש, הנה זה בא:
אל נא נשכח את תרגום היצירה,
אלי ביז’אווי עשה זאת לא רע.
צרפתית איני קוראת אז לא אומר בודאות,
אך תחושתי היא שתפס את הקסם והמהות.
והרי האמונה הרווחת, כך נראה,
היא שלא ניתן להנות ממחזה
במלוא היקפו, אם רק קוראים, אלא מה -
בלי לצפות בו קם לחיים על הבמה.
אך תרגומו של ביז’אווי נתן לו כבוד ואיכות,
לא פלא שעמד במבחן המציאות.
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
זה קורס אחד על תאטרון מכל המכלול של לימודי ספרות.
אך הוא שיקף בצורה ברורה תהליכים שעברנו בארץ
שבמקרה התכתבו עם תהליכים דומים בארה"ב. ואי אפשר לדבר על תהליכים בלי סטריאוטיפים. https://www.youtube.com/watch?v=3jLfNGyGppg |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
נשמע מעניין מאוד, חני. תודה על ההמלצות להעמקה בנושא.
מתוך סקרנות - האם למדת תיאטרון? |
|
חני
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה מוריה מאוד אהבתי את המחזה ואת הסקירה שלך.
יש גרסה אמריקאית וגם סרט על הנושא. ועשו גרסה ישראלית לסטריאוטיפ הטרטיפי. זה משהו שמלמדים בחוג לתאטרון. הגרסה הישראלית שמה "פליישר" אחת ההצגות האהובות עלי.
לקחו את הרעיון של מטיף נוצרי עני שבערמה נכנס לבית של אדם שאינו דתי ו"מסדר אותו" לוקח לו את הבית. פה הפכו את הרעיון למציאות הישראלית עם דתיים וחילונים. זה נושא שנוי במחלוקת שגורם לקרע בעם. שווה לך לקרוא על הנושא. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מבינה ללבך, אברש. ובושתי גדולה משלך, שכן עוד לא קראתי אף לא אחד מכתבי שייקספיר. אמנם צפיתי במחזות בתיאטרון, אך לא ניסיתי לקדמם לראש ערמת הספרים הממתינים לי (שאם אטפס עליהם, אגיע לירח).
אמתין בסבלנות לסקירתך בבוא היום. ותודה רבה, יקירי. אמשיך לכתוב גם כשתצהבנה שיניכם ותבקשוני להניח למקלדת :) |
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מוריה, שוב כתבת נפלא.
נהניתי לקרוא!
לבושתי עוד לא קראתי את הספר, אם כי אוהב מחזות. מקווה שאצליח לקדם אותו בתור (הארוך כגלות, אבוי). ואת, הלוואי תמשיכי לכתוב לנו סקירות נהדרות כמו פרליני יוקרה, שטעם מילותיהן יוסיף ויישאר על לשוננו. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפר, אתה הורס לי את הפאנץ' :)
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
הערה קטנה.
ראש המשפחה הוא Orgon, לעומת המדינה Oregon. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
סקאוט, אני מסכימה. אינני מבינה אנשים הנהנים מכל כך הרבה סוכר. כשאני חושקת בנשנוש, אני מעדיפה משהו מלוח :) |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תמאס, אני מבינה. כנראה כי לרוב משרד החינוך בוחר מחזות מאוד משעממים לתכנית הלימודים, וחבל.
תודה, פאלפ. פעם ראיתי את אמי בולעת מגה גלופלקס. אלה כדורים ענקיים, מסתבר, ופעם אחת כמעט נחנקה. ככה אני עם שייקספיר, קשה לי לבלוע. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה, ראובן. אצלי למדנו את הקמצן, ואז התוודעתי לראשונה למולייר, והתאהבתי.
תודה, יעל. לא קראתי את פונדק הרוחות. סיקרנת. המחזאים שהכי הקסימו אותי עד כה הם מולייר וגרסיה לורקה. אשמח להתאהב באחד ישראלי. |
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מחזה נפלא. בכלל, קראתי את כל מחזותיו של מולייר ואהבתי מאוד. הוא גאון בתחומו.
בנודע למתוק- נשגב מבינתי להבין איך את יכולה לחיות ללא סוכר זמן כה רב! הכי הרבה שלי זה כמה ימים וגם זה מלווה בתופעות לוואי...אני חייבת את צריכת הסוכר השבועית שלי אחרת אני אדם עצבני חחח |
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מקסים!
נהניתי לקרוא. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה.
אני ממש, אבל ממש טיפוס של מתוק, במיוחד חולשתי בולטת אל מול שוקולד איכותי. מחזות זה פחות הכוס השוקו שלי, אם כי על אלה של שייקספיר למשל, אני מתענג.
|
|
Tamas
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ריספקט למי שקורא מחזות להנאתו:)
אני לא טיפוס של מחזות. אם כבר קראתי זה בגלל אילוצי בית ספר.
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת חמודה.
אני בהחלט טיפוס של מתוק ולא טיפוס של (קריאת) מחזות. היחיד שהילך עלי קסם גם בקריאה היה "פונדק הרוחות" של אלתרמן. כל האחרים שקראתי לא הצליחו לשחזר את הקסם בקריאה. |
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
סקירה יפה, גם למנשנשים -).
אם אני זוכר למדנו את המחזה בתיכון. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה לך, מורי. לא יכולת לקבל דמות ראויה יותר. הלוואי שהייתי זוכה למחזות כאלה בימי בית הספר היסודי.
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
פרפר, שאלה מצוינת. למעשה, לגרסא הזו היה סוף טוב, אבל לא אוכל לומר בודאות שזהו הסוף התקין פוליטית, כי מי יודע, אולי לראות הכנסיה הוא עדיין לא טוב מספיק והם שינו לסוף טוב אף יותר. אוכל רק לנחש ולומר שזהו הסוף המעודכן שהפך לבלעדי, כי חיפשתי ולא מצאתי אחר.
ותודה רבה! |
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה, אנקה. יצא לי להשוות גם את צווייג לחטיף מתוק בעבר, מסתבר שזו המטאפורה שלי לספרות טובה. זו הפתעה גם בשבילי :)
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מקסים כתבת. וסתם גילוי, לא נאות, הייתי ואלר במחזה סיום השנה בכיתה ח',
אז זה היה סיום היסודי.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אמונה עיוורת בכל מנהיג כריזמטי, דתי או אחר, היא לא מוצלחת.
האם הסיום במחזה שקראת הוא הסוף המקורי או התקין פוליטית אליבא דלואי ה-14? השיר הקטן שלך חביב. |
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מוריה, נראה לי שאת מאוהבת 'קשות' במולייר הגאון. גם אני ;)
ובכלל סקירה מקסימה המשווה בין אהבה אחת (פרלינים) לאחרת (מולייר מון שרי)
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת