ג

ג'וליאן בארנס

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (132):
ספרות מתורגמת-[ג] למכירה, צרפת - הסוריאליזם ועוד ... , , ספרות מתורגמת , So Many Books, So Little Time, ספרים שאני מתכוונת לקרוא, FIFO & LIFO, מעןלים, מתכוונת לקרוא, מסקרנים ומרגשים, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, הנה באה 2011, ספרים כחדשים למכירה ב 25 שקלים, ספרים שקראתי , שמירה, המשעממים, ספרים שאני רוצה לקרוא, כללי, ביוגרפיות, עוד ...
1.
האם מה שנותר בזיכרוננו הוא תמיד מה שראינו בעינינו? כמה פעמים אנחנו מתאימים, מקשטים ועורכים קיצורים ערמומיים בסיפור חיינו כדי שיתאים לצרכינו וילווה אותנו לכל חיינו? וככל שהחיים מתמשכים, מתמעטים האנשים שיכולים לערער על תיאורנו, להזכיר לנו שחיינו אינם חיינו, אלא רק הסיפור שסיפרנו על חיינו, סיפור שסופר אולי גם לזולתנו, אבל - בעיקר - לעצמנו. אדריאן פיין מצטרף כצלע רביעית לטוני, המספר, ולשני חבריו, כולם מתבגרים בתיכון שמחכים שהחיים כבר יתחילו. אדריאן הוא מעט יותר רציני מהם אבל הרבה יותר חכם. את נעוריהם, על ההתעוררות המינית שמתלווה אליהם, מעבירה החבורה הקטנה במאבק סמוי על ליבו של אדריאן החכם באמצעות יומרה אינטלקטואלית, רכילות והומור. כשהלימודים מסתיימים נשבעים הארבעה להישאר חברים לכל החיים - וכל אחד פונה לדרכו. אלו היו שנות השישים, אבל "שנות השישים" התקיימו רק עבור אנשים מסוימים ורק בחלק מהמקומות באנגליה. עכשיו טוני בגיל העמידה. הוא תמיד ביקש לעצמו חיים שלא יטרידו אותו יותר מדי, ומבחינה זו הוא חושב שהצליח. מאחוריו קריירה, נישואים וגירושים מוצלחים והוא מסתדר עם כולם. הוא בוודאי לא ניסה לפגוע באף אחד. אלא שהזיכרון הוא אינו ארכיון מושלם. יום אחד הוא מקבל מכתב מעורך־דין שמודיע לו על ירושה בלתי צפויה ממקור לא צפוי: סכום כסף סמלי ויומן שכתב אדריאן פיין סמוך למותו. ניסיונותיו הנחושים לקבל לידיו את הירושה במלואה עולים בתוהו ומאלצים אותו לפשפש בעברו, לאמת ולהתעמת עם זיכרונותיו ועם מעשיו. תחושה של סוף, שזיכה את מחברו בפרס ה"מאן-בוקר" היוקרתי לשנת 2011 וזכה גם להצלחה גדולה בקרב הקוראים, הוא רומן מדויק ורב־עוצמה העוסק בזיכרון, בתודעה, בחרטה ובתשוקה ובאופן שבו הם משפיעים זה על זה ומהדהדים זה את זה. מחברו, ג´וליאן בארנס, הנמנה עם השורה הראשונה של הסופרים בני זמננו, פירסם עד היום ארבעה־עשר ספרים ותורגם ליותר משלושים שפות. ...

2.
ג'פרי ברייט צווייט הוא רופא בגמלאות, אשר סוד אפל מעברו אינו נותן לו מנוח. מדוע חשוב לו כל כך להבין מה היה צבע עיניה של אמה בובארי? ואיזה משני התוכים המפוחלצים שאיתר בצרפת אכן שימש השראה לסופר האהוב עליו, גוסטב פלובר?"התוכי של פלובר" הוא רומן שובה לב על אובססיה ובגידה, הבודק בזהירות ובעורמה את האופן שבו הספרות משקפת את החיים ומעוותת אותם....

3.
ארתור וג'ורג' גדלים בעולמות נפרדים באנגליה של סוף המאה ה־19: ארתור באֵדינבּוֹרוֹ הדלה והתרבותית, וג'ורג' בביתו של כומר בכפר קטן במחוז סטאפוֹרדשֶר. ארתור נעשה רופא ואחר כך סופר, וג'ורג' – עורך דין בברמינגהם. ארתור הופך לאחד האנשים המפורסמים בדורו, ואילו ג'ורג' נותר בחריצותו האלמונית. ובכל זאת, בפתח המאה החדשה דרכיהם מצטלבות בעקבות שרשרת של מאורעות שהגיעו לכותרות העיתונים ונודעו כ"שערוריות וירליי הגדולה". ארתור וג'ורג' הוא רומן פסיכולוגי־בלשי על פשע שפל ורוחניות נעלה, אשמה וחפות, זהות, לאומיות וגזע, שבו מנתח ג'וליאן בארנס באלגנטיות רבה את החברה האנגלית של תחילת המאה ה־20 ושוזר בסיפור האמיתי אירוניה דקה ומאופקת. ג'וליאן בארנס (1946), מחשובי הסופרים בבריטניה כיום, נודע בכתיבתו המקורית, השנונה והג'נטלמנית הקוראת תיגר על שלל חולשותיה של האנושות. עד כה פירסם 14 ספרים, ובהם התוכי של פלובר, אנגליה אנגליה, מעבר לתעלה, שולחן הלימון ומשהו להצהיר (כולם ראו אור בהוצאת זמורה־ביתן). בארנס הוא האנגלי הראשון שזכה בצרפת בפרס Prix Medicis היוקרתי. שלושה מספריו היו מועמדים לפרס בּוּקר, ובכללם ארתור וג'ורג'. ...

4.
"אינני מאמין באלוהים, אבל הוא חסר לי," אומר ג´וליאן בארנס בספרו החדש, ובין יתר הדברים הוא מגולל בו זיכרונות משפחתיים, מקיים שיחות נפש עם אחיו הפילוסוף, מעלה הרהורים על היותנו בני חלוף ועל פחדנו מפני המוות, חוגג את האמנות, מתווכח עם האל על אודות אלוהים וחולק כבוד לסופר הצרפתי ז´יל רנאר. ואף שלדבריו אין זו אוטוביוגרפיה, הספר הוא מעין סיור בתוך תודעתו של אחד מהסופרים המזהירים ביותר בזמננו. ג´וליאן בארנס, המצוי בראשית שנות השישים לחייו, הוא סופר פורה ומבריק, שחי ויוצר בארצות הברית. בין ספריו שראו אור בעברית: התוכי של פלובר, שולחן הלימון, תולדות העולם בעשרה פרקים, משהו להצהיר ומדברים על זה - כולם ראו אור בהוצאת זמורה-ביתן. "ספרו של ג´וליאן בארנס הוא דיון מרתק על אודות המוות, המערבב הרהורים פילוסופיים עם זיכרונות לכדי חומר קריאה אלגנטי ומרגש." טיים אאוט "אף שהוא עוסק במוות, הספר מהנה ומשעשע, ויש בו מזיגה עוקצנית של כאב ושנינות גם יחד." ניו סטייטסמן "גם אם הגיגיו פילוסופיים, הם חובבניים במוצהר, תיאוריהם החיוניים והצבעוניים מהנים במיוחד." פבלישרס ויקלי...

5.
"תולדות העולם בעשרה וחצי פרקים" אינו ספר היסטוריה אלא רומאן על מה שההיסטוריה יכולה להיות: נוסע המתגנב לתיבת נוח מספר את גירסתו, השונה מאוד מהגירסה הידועה, על כל מה שהתרחש במסע הזה. ומתוך סיפורו זה אנו למדים כיצד למעשה התפתח המין האנושי. במקום אחר ובזמן אחר, מגיעים אורחים מסתוריים לספינה של חוקר בים האיגיאי ומעמידים אותו בפני דילמה אכזרית, ושוב, בזמן אחר, בית דין כנסייתי בצרפת בימי הביניים שומע עדות על מקרה מוזר ביותר... כך מתחיל בארנס לספר את את תולדות העולם בסיפורים שלכאורה אינם קשורים זה בזה, ורק בהדרגה מסתבר כיצד הם משקפים זה את זה וכיצד הם נעשים למעין סיפור היסטורי אחד. ג'וליאן בארנס יוצר קלידיאוסקופ של קולות ושל עלילות המשלבות מציאות ודמיון באמצעות תחבולות שנונות, מציג אתגר אינטלקטואלי ומעורר את דמיונו של הקורא לראיה אחרת של העולם ושל גורל המין האנושי. ...

6.
סטויו פטקאנוב , מנהיג מפלגה מודח במדינה קומוניסטית-לשעבר, עומד למשפט ראווה. יריביו, נציגי האידאלים החדשים והנאורים-כביכול, סמוכים ובטוחים שיצליחו להוקיע אותו ואת העולם שהוא מייצג. להפתעתם ולמבוכתם, פטקאנוב מנצל את הבמה שניתנה לו, וטורף את כל הקלפים. ג'וליאן בארנס (1946) הוא מחברם של רומאנים שנונים ועטורי פרסים, שתורגמו לשפות רבות. בעברית ראו אור: התוכי של פלובר, ללטוש עיניים לשמש, תולדות העולם ב-1/2 10 פרקים, מדברים על זה – כולם בזמורה-ביתן. בדורבן מטפל בארנס באחד המאורעות הדרמטיים ביותר של זמננו – מפלת מזרח אירופה. הספר ראה אור לראשונה בבולגריה. ...

7.
ספר על אנגליה, שהוא בעצם ספר על התרבות המודרנית בכללותה. בשנינות מזהירה מצייר ג'וליאן בארנס תרבות, שבה לכל דבר יש מחיר, ולשום דבר אין ערך: שבה הכסף מכלה אט אט ערכים אנושיים בסיסיים. באנגליה, אנגליה מקים איל הון מפוקפק רפליקה של אנגליה על אי קטן יותר. הוא הופך את האי וייט (Isle of White) לפארק תיירות ענקי, שבו מרוכזת כל המורשת האנגלית - החל בטאואר וברובין הוד, דרך הביג בן והרודס, וכלה במנצ'סטר יונייטד ובמוניות שחורות. הפארק מהווה אטרקציה לכל אלה המעדיפים את הנוחיות שבחיקוי על פני המאמץ שבאותנטיות, והצלחתו כה גדולה עד שהוא מחליף את אנגליה הישנה, הנסוגה אל קיום אידילי מאובק. אלא שעד מהרה מתמוטט הסדר החדש הווירטואלי, כאשר אנשי הצוות במקום שוכחים שמדובר באשליה ומתחילים להזדהות עם תפקידיהם ברצינות מפחידה. ג'וליאן בארנס מטפל הפעם בכיסופינו לנוחות שבאשליה, ובסכנה שהם מציבים לתרבות, לערכים ולמורשת. תוך שילוב נדיר בין הומור שובב ורצינות פילוסופית, הוא סופד לעולם פשוט יותר ואמיתי יותר העומד להפוך לנוסטלגיה....

8.
קובץ סיפורים קצרים, שגיבוריהם מזדקנים וניצבים אל מול סוף חייהם - מהם שמגיבים על כך בצער מר, מהם שמקבלים את הדין, מהם שזועמים... רק התפאורה משתנה. היא נעה משוודיה של המאה ה-18 דרך רוסיה של המאה ה-19, וממנה למספרה מודרנית שבה המספר אומד את חייו דרך חווית התספורת, או לאולם קונצרטים, שם יוצא חובב מוסיקה נלהב במלחמת חורמה נגד המשתעלים למיניהם... סיפורים שנונים ומצחיקים ובהם דמויות ססגוניות המתמודדות בזיקנה ובשעון החול האוזל. ...

9.
מה מושך את הבריטים לצרפת? מה חושבים הבריטים על התרבות הצרפתית? מה קורה לבריטי כשהוא בא במגע ישיר עם התרבות הצרפתית? ג'וליאן בארנס מפליא לתאר זאת מנקודת מבט המשקיפה על שני עברי התעלה באותה מידה של חריפות. הבנה והומור. בסיפורים המתפרשים על פני מאות שונות. ...

10.
ג'וליאן בארנס היה בן שלוש עשרה כשהגיע בפעם הראשונה לצרפת. הוא שנא אותה. הצרפתים הפחידו אותו, האוכל הרתיע אותו. ובתי השימוש הפרימיטיביים דחו אותו. אבל מאז, למזלנו, הוא שינה את דעתו. ג'וליאן בארנס מעריץ את צרפת. הוא אוהב את תרבותה, תתפעל מאמנותה, נפעם מספרותה ומתענג על מטעמיה. משהו להצהיר הוא אוסף מאמרים שמתעדים את האהבה הואת. בארנס סוקר בהרתבה את החיים בצרפת, ובעיקר את גיבורי התרבות שלה: ז'ק ברל, ז'ורז' ברסנס, פדנסואה טריפו, ז'ן לוק גודאר, והנערץ מכול-גוסטב פלובר. בפרוזה שנונה ואינטליגנטית כתמיד, בארנס מרחיב את דעתנו ומוכיח פעם נוספת שהוא אתד הכותבים המבריקים והמרתקים של זמננו. ג'וליאן בארנס חי בלונדון. מספריו בזמורה - ביתן: התוכי של פלובר, אנגליה אנגליה, תולדום העולם ב10.5 - פרקים, מדברים על זה ועוד. "מה מקבלים כשמשלבים הערצה לצרפת, שנינות חדה כתער ואוצר מילים בלתי נדלה,מקבלים את ג'וליאן בארנס" - לייבררי ג'ורנל "הישג יוצא דופן של סופר מקורי ומתותכם" ניו יורק ריוויו אוף בוקס...

11.
סטיוארט, צעיר קצת גמלוני וחסר ביטחון, מתאהב בג'יליאן, רסטורטורית של יצירות אמנות. אחרי נישואיהם מגלה אוליבר, ידיד, של סטיוארט מימי בית הספר, שגם הוא מאוהב בג'יליאן. אוליבר הנוירוטי, הרגיש והסוער, מחזר בלהט אחר אשת ידידו עד שהוא גורם לגירושיהם ונושא אותה לאישה. סטיוארט הפגוע משתולל במסיבת החתונה, אבל אחרי תקופת מה נרגע, עוזב את אנגליה לארה"ב, ועושה שם חיל. עשר שנים אחרי כן חוזר סטיוארט ללונדון, אל גרושתו האהובה - עדיין ואל חברו הבוגדני. השנים הפכו את סטיוארט לאדם בוטח יותר, אמיד מאוד, בעל השקפות מגובשות על החיים, ואילו השנים שחקו את חיי הצמד הנשוי, כלכלית ורגשית: אוליבר נוטה לדיכאונות ואינו אחראי לפרנסה; שתי בנות קטנות מתרוצצות בבית, וג'יליאן, העובדת עדיין כרסטורטורית, מתרעמת על חלוקת הנטל הלא - שוויונית. מה יקרה למשולש החדש, כאשר הגבר החלש בעמדת כוח והגבר המנצח בעמדת נחיתות? האם מימוש האהבה במסגרת הנישואים מחבל בה, ומה כוחו של הפיתוי לבדוק אופציות שהוחמצו לכאורה? הרומן עומד בזכות עצמו, אך הוא גם מעין המשך לספר קודם של בארנס, מדברים על זה )ואולי משאיר פתח גם לספר שיבוא אחריו(. לכאורה, דמויות מתוחכמות ומודרניות, רהוטות ומודעות לבעיותיהן. למעשה, ריקוד חיזור עתיק ופרימיטיבי של זכרים סביב נקבה. מסביב למשולש דמויות נוספות, מהן ישנות ומהן חדשות. צורת המונולוגים הקצרים, בזה אחר זה, מאירה כל דמות וכל מעמד מזוויות שונות ומאלפות. אחד הסופרים החשובים והמקוריים של זמננו, כאן במיטבו. "רומן מלוטש ומענג, שבו בארנס משיג איזון עדין בין צחוק וייאוש, והופך את הבידור ליצירת אמנות, קלות הכתיבה מטעה; השגות הסופר על גיבוריו אינן נרתעות מן האמת האירונית" - טיימס )לונדון( ב"זמורה - ביתן" ראו אור ספריו: הדורבן, התוכן של פלובר, ללטוש עיניים לשמש, מדברים על זה, מעבר לתעלה, תולדות העולם ב10.5 - פרקים, אנגליה, אנגליה....

12.
סטיוארט, אוליבר וג'יליאן – בשנות העשרים המאוחרות וראשית שנות השלושים שלהם – חיים בלונדון. אוליבר וסטיוארט חברים מאז ימי בית הספר – וסטיוארט נושא לאישה את ג'יליאן. ואז, מעשה שטן, אוליבר מתאהב בג'יליאן... עלילתו של מדברים על זה נפתחת במעין קומדיה של טעויות אך הולכת ומעמיקה בהדרגה וסוחפת את הקורא לתוך הביצה הטובענית של יחסים בין בעל לבין אשתו ובינם לבין ידידם – הצלע השלישית של המשולש. אט-אט נפרש לפני הקורא מרקם היחסים שבו הופכת האהבה לשנאה, ידידות לקנאה ונאמנות לבגידה. כל אחד מגיבורי הספר מדבר על זה מנקודת הראות שלו וכך נוצר מעין "רשומון" רהוט, שופע תחכום ותבונה שמעניק בארנס לנפשות הפועלות שלו. זוהי יצירה מפוכחת, משעשעת ושופעת חיים המחזקת את המוניטין של בארנס כאחד הסופרים השנונים והחדשניים ביותר בימינו....

13.
14.
מאי 1937. המלחין שוסטקוביץ', אז בשנות השלושים המוקדמות לחייו, משלים את הריטואל הקבוע: קודם הוא נושק לבתו הישנה, אחר כך לאשתו הערה, ואז נוטל תיק וחפיסת סיגריות ויוצא להתיישב ליד המעלית של בניין המגורים של משפחתו. הוא ממתין לאנשים מ"הבית הגדול", שוודאי כבר עושים את דרכם אליו. אף אחד מכל אותם אנשים רבי־ההשפעה שהכיר בעשור האחרון לא יכול להועיל לו עכשיו; ורק מעטים שנלקחו ל"בית הגדול" - חזרו. מנקודה זו מתחיל ג'וליאן בארנס, מגדולי סופריה של אנגליה, לשרטט ביוגרפיה בדיונית של המלחין הנודע. דרך שלושה מפגשים שלו עם השלטון הסובייטי הולך ונפרש מהלך חייו והמאבק הבלתי פוסק שנדרש לנהל עם מצפונו, אמנותו וכוחו המרַפה של הטוטליטריזם. "פרוזה מהפנטת... תובנות יפיפיות... זהו דיוקן רב־עוצמה, והקוראים יחליטו אם באמת כך היה שוסטקוביץ' ה'אמיתי'" – ניו יורק טיימס ...


לא גדלתי על מוזיקה קלאסית. לא על מוזיקה בכלל, אם כמה שירים בערבית של הסרט של יום שישי בערב וקצת חוה אלברשטיין או דורית ראובני ברדיו לא נחשב... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
# הרודנות הסובייטית – אותה אנחנו מכירים קצת יותר מאשר רודנויות שונות אחרות שההיסטוריה (וההווה) האנושית מלאה בהן – עשתה שימוש מאסיבי בכל ... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
"הוא ידע רק שזו שעתו הקשה ביותר." תמונה ראשונה : המלחין שוסטקוביץ' שונא שנים מעוברות. השנה היא 1936, שנה מעוברת. יש לו ריטואל קבוע שעליו הוא ... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
אחת הטענות האתאיסטיות המובהקות היא כי לולא המוות לא הייתה אמונה בכוחות עליונים. טענה זו מורכבת ממספר תובנות שקשורות במיוחד לממד הקוגניטי... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
באיזה גיל אנחנו מתחילים לאסוף זיכרונות, ומפסיקים ולהיאבק בהם, לאמת אותם או לחלופין לשפץ אותם למען הסדר הטוב ? בגיל שמתאפשר לנו להכיל אותם ... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
אני נחשב מבוגר, ואנחנו כקוראי ספרים נחשבים כמבוגרים כבר בצעירותנו. כולם יודעים שאין דרך נכונה או טובה להזדקן. ''שולחן הלימון'' זורק לך את ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ