<mark>זאב ז'בוטינסקי</mark> נטל את סיפור שמשון המקראי שמסתכם בארבעה פרקים בתורה ובנה מסגרת רחבה שמציגה את סיפורו בפסים אנושיים. בקיאותו הרבה של ז'בוטינסקי בשפה העברית הקדומה, שמות העמים הכנענים ואליליהם באה לידי ביטוי בספר בעומק; הוא צובע את העמים השונים בקווי אופי מגוונים, הטיעונים שלהם לשלוט בעמים אחרים ולנקוט בשיטות דיכוי נוקשות מקבלות תירוצים הגיוניים. הערים שלהם נפרסים ביריעה גאוגרפית וטופוגרפית הגיונית ב

ביקורת לספר שמשון שכתבתי בבלוג שלי
***


שמשון בן מנוח משבט דן, הוא שמשון הגיבור – דמות אגדית שסביבה נכרכו מיתוסים רבים של גבורה ועוז המסופרים בספר שופטים, ובספר זה שכתב <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark> בשנת 1926.

קשה לנתק את היצירה מן הסופר שלה – <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark>, מנהיג הציונות הרויזיוניסטית ואביו הרוחני של הימין הפוליטי בארץ (יחד עם משורר, מתרגם, סופר, עורך דין ו… מנהל סוכנות ביטוח), שתמך בהתנגדות אקטיבית

ברירת שמשון

מאז ומתמיד פלשת היוותה מטרד לישראל, פעם הייתה זאת תרבות הפלשתים המתקדמת ששלטה על בני ישראל, שבטים בעלי תרבות נחותה, בני ישראל מצאו מענה בדמותו של בריון פרוע ושמו שמשון, אחד שהציק לפלשתים מדי פעם ותבע מהם תג מחיר, עד לרגע שבו התברר שגם לבריון הגדול בשכונה יש מגבלת כוח, ולבסוף כשהוא אזוק וכבול לעמודי בית מקדש פלשתי, הוא החליט להפעיל את ברירת שמשון, להמיט את המקדש על עצמו יחד עם פלשת

CАМСОН НЭОРЕЙ- Влади́мир (Зеэв) Жаботи́нский

אפתח בגילוי נאות, כשהשאלתי את הרומן "שמשון" מאת <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark> מהספרייה, לא היו לי ציפיות ספרותיות גבוהות. ידעתי כי הנושא המרכזי לא מדבר על שמשון מספר שופטים אלא משתמש בדמותו ובתקופתו כאלגוריה על הנעשה בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. ז'בוטינסקי למעשה יצר מניפסט רעיוני במסווה של אפוס היסטורי, שבו ז’בוטינסקי מקרין את תפיסת עולמו הרוויזיוניסטית

לא מזמן סיימתי את "שמשון" של <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark>, והרגשתי שאני פשוט מוכרח להמליץ עליו ברבים.

הרומן שלי עם "שמשון" התחיל בכלל דרך ספר אחר- "מלכים ג'" של יוכי ברנדס, שהגיע לידי ממש במקרה. התחלתי לקרוא ונהנתי מהרעיון- הסיפור המקראי מזווית אישית ואנושית. גם ממנו התלהבתי מאוד, והפצתי הנאה זו ברבים. אז קיבלתי המלצות לספרים נוספים בסגנון- "האוהל האדום" ו "שמשון".

ממש יומיים לאחר שסיימתי את מלכים ג', נת

מכל הספרים שקראתי בשפה העברית, ואמנם הרשימה עודנה קצרה, לא עברתי חוויית קריאה מרתקת כמו זו שעורר אצלי הספר שמשון מאת <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark>. התרגום של ברוך קרופניק דחוס ומאתגר מבחינה לשונית, ועם זאת נפלא בעושר ובחיוניות שלו. ז'בוטינסקי מיטיב לגולל עלילה מעניינת, מרגשת, מפתיעה, ומלאת עוצמה. דמויותיו שופעות עומק ונוכחות, והאופן שבו הן משמשות את ז'בוטינסקי לרקימת סיפורו משקף מוח מבריק, מקורי, חד-ראיה, חם, ור

האמת ניגשתי עם צפיות גבוהות לספר הזה (לא טוב לעשות את זה, זה יוצר ציפייה וכגודל הציפייה..). כמה מקומות מציינים שזה הרומן הטוב והבשל ביותר של <mark>ז'בוטינסקי</mark>.
הרומן נכתב בפריז באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת, הסיפור מתרחש ברובו באודסה של העשור הראשון של המאה הקודמת.
המספר ששמו לא נחשף מספר את הסיפור בגוף ראשון וכנראה הסיפור הוא מעין אוטוביוגרפיה עם תוספות מדמיונו של <mark>ז'בוטינסקי</mark>.
הסיפור סובב סביב מש

שמשון - <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark>
תרגם ב.קרופניק בעריכת המחבר - הוצאת ספרים נ.טברסקי
הוצאה ראשונה בעברית - מהדורה רביעית.

דמותו של שמשון ויחסיו עם הפלישתים כמשל למציאות בארץ ישראל ודרכו הפוליטית של ז'בוטינסקי - התמות נפשי עם פלישתים?

תרגום מרתק לאוהבי עברית.

פירוש חופשי משהו למאורעות שמשון (שופטים י"ג-ט"ז). נק' המבט של קלאסיקן אירופאי על מפגש התרבויות הטעון ישראלי-פלישתי. נחמד לבני הנעורים. תיאורי הטקסים הפלישתיים המאורגנים והמסודרים מול אישיותו המשוחררת של שמשון, משובבי נפש.
"אספו ברזל, המליכו מלך ולימדו לצחוק". זוהי הצוואה ששם <mark>זאב ז'בוטינסקי</mark> בפיו של שמשון.
כנסו לאתר :
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3449104,00.html