הספר עוקב אחר שמשון, מנעוריו המאוחרים ועד מותו.
בפרט גדול בהרבה מהתנך, אך עדיין כללי למדי.
כשהוא מתרכז באירועים המשמעותיים בחייו.
למרות הפרוט הסיפור לא עוקב במדויק אחר התנך.
הסיפור טוב, איטי בהתחלה, והשפה מיושנת,
ועל עף כל זאת הוא מעניין.
ובהחלת שווה קריאה.

נכתב ביום Friday, 21 בMarch, 2008

אחד הספרים הגדולים שקראתי מעודי,לו ידעתי רוסית,
יתכן שהייתי מטיב לקבוע שמדובר באחד מהתרגומים הטובים שנעשו לספר.כלום ניתן לתאר בשפה זרה שאינה שפת מקורו של ספר הספרים דרמות תנ"כיות?.
דמיונו הפורה של הסופר מתחבר אל נחלת אבות,ומפתיע בקריצת
עין שובבה המכוונת אל החומר הקלסי המסורתי .

יש מקום נכבד לחזור ולהתענג מהספר מספר בלתי מוגבל של פעמים.

תחשבו שצ'רציל מוציא ספר ובו הוא מכפיש את אליזבת הראשונה.תחשבו על דה גול מפרסם ספר שעלילתו מוציאה שם רע ללואי ה -13 . תחשבו על ביל קלינטון מוציא לאור ביוגרפיה דמיונית ששמה ללעג את ג,פרסון (הנשיא השלישי).אם סיימתם לדמיין זאת תוכלו לקרא את שמשון של ז'בוטינסקי.בושה וחרפה.

מכל הספרים שקראתי בשפה העברית, ואמנם הרשימה עודנה קצרה, לא עברתי חוויית קריאה מרתקת כמו זו שעורר אצלי הספר שמשון מאת זאב ז'בוטינסקי. התרגום של ברוך קרופניק דחוס ומאתגר מבחינה לשונית, ועם זאת נפלא בעושר ובחיוניות שלו. ז'בוטינסקי מיטיב לגולל עלילה מעניינת, מרגשת, מפתיעה, ומלאת עוצמה. דמויותיו שופעות עומק ונוכחות, והאופן שבו הן משמשות את ז'בוטינסקי לרקימת סיפורו משקף מוח מבריק, מקורי, חד-ראיה, חם, ורב-כשרון ספרותי.

העלילה אינה פותחת בדמותו של שמשון אלא בהצגת דמות משנית בספר: "הלך," כפי שמתרגם קרופניק, שדרכו נחשפת דמותו של שמשון מנקודת מבט ביקורתית ומעוררת סקרנות. כן מקרב הסופר את הקורא אל שמשון מזוויות שונות, כשכל אחת מהן תורמת לצביעת אישיותו של שמשון בגוונים עזים במידת המציאותיות שלהם.

חלק מן הדמויות וחלק מן המעשים יונקים מן המקור התנכי, אך ז'בוטינסקי מרחיב ומרבד עד שספרו הוא עולם שלם בפני עצמו, מלא-חיים ומלא-תבונה; ולתוך עולם זה משלב ז'בוטינסקי את עמדותיו ותהיותיו המזמינות-הרהור ודיון ברמיזות עדינות השזורות בסיפור ביד-אומן.

זהו ספר שחשיבותו ותוקפו חורגים מאופנות העתים, והוא גם אמצעי נהדר להכרת אחד האישים הבולטים בזכרון הקיבוצי הישראלי מכיוון שונה מן הרגיל.