“התפלחתי לא מזמן לאיזה קורס באוניברסיטת תל אביב שדן באופן שבו מפתחים אצלנו, הקוראים או הצופים, רגשות ביחס ליצירות נרטיביות. בסך הכל מאד נהניתי, גם כי אופן הלימוד היום, כשכולם יושבים עם לפטופים מול מרצה שיכול להדגים בקלות את מה שהוא מדבר עליו באמצעות קטע מסרט או סתם מצגת, היה קצת זר לי בתור אחת שלמדה בעידן הפרהיסטורי בו מקרן היה מצרך יקר ערך, מה גם שהקורסים שלמדתי בזמנו היו מרובי נוסחאות ועסקו בנושאים הרבה יותר אבסטרקטיים. על הרקע הזה הנסיון של המרצה שלי לאלקטרודינמיקה להדגים בום על קולי באמצעות ריצה מצד אחד של הבמה אל הצד השני כשהוא בתפקיד המטוס, תוך שהוא מנסה להמחיש במקביל את המסלול שעושים גלי הקול, נראה די מגוחך.
ואם לחזור לקורס הנרטיבים, אחרי איזו הקדמה שנמשכה כמה שיעורים ודנה במבנה המוח ובאופן הכללי שבו מתפתחים רגשות, הגיע שלב החלוקה. כל ז'אנר והרגשות שלו. אני בהחלט מבינה את הצורך האקדמי לקטלג ולייצר תבניות כדי להגיד משהו כללי מספיק, רק שלי זה קצת הפריע. כל קביעה הולידה אצלי צורך כפייתי כמעט לחפש ואף למצוא שלל דוגמאות שסותרות אותה, מה שהפך עבורי את הקורס לתרגיל בחשיבה ביקורתית.
הספר הזה, שהשיוך המיידי שלו הוא כנראה לקבוצת הרומנים ההיסטוריים, יכול להיות שייך גם ללא מעט קטגוריות אחרות. אמנם הרקע ההיסטורי הוא חלק משמעותי מהעניין, איסלנד בסוף המאה ה 17, ענייה להחריד, ונשלטת, באכזריות כמובן, על ידי הממלכה הדנית. מערכת המשפט גוזרת עונשים מהסוג שהיה מקובל בימי עין תחת עין ושן תחת שן, היינו, כריתת ידי הגנבים, כריתת לשון המלעיזים, שריפה, מליקת ראשים וכיוצא באלה, כשההמתנה לעונש המובטח יכולה להמשך חודשים ארוכים בתחתיתו של בור עמוק, כשגוויות, גרזנים ופושעים מזדמנים מארחים לנידון חברה. לכסנס, שהיכולת התיאורית שלו, של הנוף הבראשיתי, של האנשים ושל אורחות החיים, היא נהדרת, פורס פה עולם שיכול להיות בסיס נהדר לספר פנטזיה.
גם הגיבורים שלו, גנב אקסצנטרי, היסטוריון מיוחס שמנסה ללקט את כל הכתבים האיסלנדיים וביתו היפה של שופט מכובד, והסיפור שהוא מספר, סיפור שיש בו אהבה גדולה שלא מתיישבת עם יתר התשוקות של מי שמחזיק בה, שאלות של צדק ואי צדק, ומאבק מתמיד על צרכים אלמנטריים, כל אלה תורמים להילה הפנטסטית שעולה מן הספר הזה.
ויחד עם זה, המאבק הקיומי של האיסלנדים, על קיום כפשוטו תחת שלטון זר וחומס ועל קיום לאומי שנשען על תרבות עשירה, חלקה מתועדת וחלקה מבוססת על סיפורים עממיים, למאבק הזה יש פנים שנראים לקוחים מכאן ועכשיו, שאלות ערכיות שרלוונטיות לבני המאה שלנו לא פחות מאשר לאלה שחיו במאה ה 17 במדינות הצפון.
התמהיל הזה מייצר ספר מהנה ומעורר לא מעט מחשבות על אהבה ועל פוליטיקה ועל היסטוריה, ספר שעצם הנסיון לקטלג אותו נראה עקר ומיותר כיוון שחלק נכבד מהעניין שאפשר למצוא בו נמצא דווקא בריבוי הפנים ובאופנים השונים שבהם ניתן להתייחס אליו.
ושתי הערות קטנות, לנוקדנים: לא חייבים לדלג לכל ההערות (הרבות) שמופיעות בסוף הספר. אני הסתדרתי למרות שהתעלמתי מרובן. גם לא חייבים להגות נכון את השמות האיסלנדיים. לי נראה שעצם הנסיון להצליח בזה עלול לפגום במידת ההנאה.”
