ביקורת ספרותית על חמישתם מאת זאב ז'בוטינסקי
ספר בסדר

---

האמת ניגשתי עם צפיות גבוהות לספר הזה (לא טוב לעשות את זה, זה יוצר ציפייה וכגודל הציפייה..). כמה מקומות מציינים שזה הרומן הטוב והבשל ביותר של ז'בוטינסקי.
הרומן נכתב בפריז באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת, הסיפור מתרחש ברובו באודסה של העשור הראשון של המאה הקודמת.
המספר ששמו לא נחשף מספר את הסיפור בגוף ראשון וכנראה הסיפור הוא מעין אוטוביוגרפיה עם תוספות מדמיונו של ז'בוטינסקי.
הסיפור סובב סביב משפחת מילגרום, משפחה בעלת שבעה נפשות וז'בוטינסקי מספר את חוויותיו עם כל אחת מדמויות משפחה זו. למעשה מדובר במשפחה בת שבע נפשות, זוג הורים וחמישה ילדים- חמישתם.
מרוסיה הבת הבכורה עליה כותב ז'בוטינסקי הכי הרבה, המתח המיני בין השניים מורגש לאורך הסיפור, אך לא מממש את עצמו. סריוז'ה הבן הגדול, חבר ילדות של המספר, ליקה בת הזקונים שמבחינתה כולם "חלאות אדם", מרקו וויקטור בן הזקונים.

זהו סיפור טראגי על משפחה יהודית בורגנית טיפוסית מאודסה, היחסים בן חמישתם למספר (ז'בוטינסקי) מתוארים כשארועים חשובים מהתקופה מתוארים (לעיתים בפירוט טרחני מידי).
האמת שלסיפור פוטנציאל טוב מכיוון שהסיפור עצמו טוב, אבל משהו לא עובד שם, הזרימה של העלילה נקטעת פעמים רבות, הארועים ההיסטוריים תופסים מקום רב מידי, חסרים קטעי קישור שכה מוסיפים לזרימת העלילה כגון תאור המקום, מזג האוויר, מצבי הרוח וכו'. אני מאמין שמי שאוהב היסטוריה של רוסיה מתקופת המהפכה הראשונה ועד מלחה"ע ה-I יהנה יותר מהספר.
ההוצאה הזו יצאה ב2020 בהוצאת מוסד ביאליק בשיתוף מכון ז'בוטינסקי ובתרגומה של דינה מרקון. בסוף הספר אחרית דבר של דן מירון שיודע להיות מעניין אם כי לעיתים נכנס ליתר פירוט אותו היה יכול להשאיר לאקדמיה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על חמישתם