רות אוזקי

רות אוזקי

סופרת


רות אוזקי נולדה בניו-הייבן, קונטיקט, לאב אמריקאי ולאם יפנית, שניהם היו מורים באוניברסיטת ייל.

היא עצמה סיימה את חוק לימודיה האקדמיים בספרות אנגלית ובלימודי אסיה. אחר כך עקרה ליפן
ולמדה ולימדה באוניברסיטת קיוטו.
בשובה לארצות הברית התמסרה לעשיית סרטים, תיעודיים ובדיוניים, וזכתה עליהם להערכה רבה ולפרסים.
אוזקי העידה על עצמה שחלומה האמיתי הוא להיות סופרת.

שנת הבשרים שלי הוא ספרה הראשון, ובצאתו לאור (1998) עורר תהודה רבה, גם בשל איכות הכתיבה שלו
וגם בשל תוכנו הפרובוקטיבי.
ספרה השני על פני הבריאה כולה יצא אף הוא בעם עובד ב-2006.
סיפור זמני היה בין המועמדים הסופיים לפרס מאן־בוקר, ותורגם לשפות רבות. יצא בעם עובד ב-2014.
אתר אינטרנט: האתר של רות אוזקי
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (154):
מעוניינת לקרא, גיבורות נשיות מעניינות וחזקות, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי ואהבתי, הספרים שבעז זוכר שהוא קרא, קראתי, ספרים שקראתי, ה-wish list של התולעת..., לא הצלחתי להגיע לסוף למרות שניסיתי, רשימה, הנבחרת, ספרים שממש אהבתי, רבי מכר, מועדון הספר של עופרה ווינפּרי, רמה 2- קראתי ואהבתי, הספרים שקראתי , רשימה, עוד ...
1.
המספרת, ג'יין – שכמוה כמחברת הספר נולדה לאב אמריקאי ולאם יפנית – יוצאת למסע ברחבי ארה"ב. משימתה, לבחור רעיות אמריקאיות שיתאימו לסדרת סרטי טלוויזיה שקיבלה עליה לביים. הסדרה מיועדת להיות משודרת ביפן בחסות יצרני בשר אמריקאיים, הלהוטים להפוך את מליוני היפנים לאכלנים נלהבים של מוצריהם. במהלך עבודתה ונסיעותיה מגלה ג'יין, בחורה פיקחית ובעלת מזג סוער, תגליות מפתיעות הן על החברה שהיא חיה בה והן על עצמה. תגליותיה משנות לא רק את חייה, הן מחוללות תמורה מכרעת גם בחייה של אקיקו, רעיה יפנית, ההולכת ודועכת בחיי הנישואים העלובים שלה בדירת-שיכון בטוקיו.   שנת הבשרים שלי הוא ספר ססגוני מאד, קומי, טרגי ורומנטי כאחד, המעמיד סאטירה אקטואלית עסיסית על החברה האמריקאית, על עולם הצרכנות בכלל ועל צרכנות הבשר וייצורו התעשייתי בפרט. וזאת בצד עלילה רבת-פנים ותהפוכות שבמרכזה שתי הנשים הצעירות, זו בניו יורק וזו בטוקיו, המתוודעות צעד-צעד אל צורכיהן ואל מאוויהן האמיתיים, החל באכילה וכלה באהבה.   "זהו, קודם כל, ספר נהדר, שמפעיל את כל רפרטואר הרגשות האנושיים, שבגללם בני אדם כותבים וקוראים ספרים. ספר חי ונושם, כן, צורב בנשמה, מר כלענה ומתוק כצפיחית בדבש…" אירי ריקין, "מעריב"   "'שנת הבשרים שלי' של רות ל. אוזקי הוא סיפור נפלא על שתי נשים, מארצות הברית ומיפן, שמחפשות בנפרד את האמת ונפגשות בסוף המסע." שירי ארצי, "העיר"...

2.
באי שלֵו, אולי שלו מדי, גרה רות עם פסטו החתול ועם אוליבר שלה, גנן־אמן ופעיל סביבה. בוקר אחד היא מטיילת על אחד החופים ומוצאת שקית ובה תיק אדום של "הלו קיטי". התיק מכיל את יומנה של נאו, נערה יפנית־אמריקאית, שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והאחר צרפתי. היומן מרתק את רות, יפנית־אמריקאית גם היא. נאו בת ה־16 כמו פונה אליה מעבר למילים ולזמן, וקושרת אותה אליה ואל יפן, מולדתה השנייה. אבל אין זו רק יפן של ימינו, עם המאנגה והאופנה הפרועה, הצונאמי ופוקושימה, אלא גם יפן של נזירי הזן, של מלחמת העולם השנייה ושל "חיילי השמים", טייסי הקמיקזה. עלילה רבת תהפוכות שולפת את רות, בת דמותה של אוזקי עצמה, מתוך התסכול של סופרת לשעבר אל תעלומות בסייבר־ספייס, אל פגישות עם רוחות רפאים מעבר לזמן ואל חלומות שמשנים את מהלך הסיפור בדיעבד. רות אוזקי היא מחברת שנת בבשרים שלי (ספריה לעם 2001) ועל פני הבריאה כולה (ספריה לעם 2006). סיפור זמני היה בין המועמדים הסופיים לפרס מאן־בוקר, ותורגם לשפות רבות. "ספרה החכם־להפליא וטוב־הלב של אוזקי הוא סיפור סוער בשני קולות מקבילים... בעת ובעונה אחת הוא עדין ומלוטש, מבודח וחמור סבר, ומלא תקווה וכמיהה" (מנימוקי ועדת הפרס)....

3.
יוּמי פוּלֶר היא טיפוס בעייתי, מה שנקרא "זרע רע". בגיל ארבע-עשרה היא ברחה מהבית, אחר כך ילדה שלושה ילדים לבני-זוג שונים ועכשיו היא שותה הרבה יותר מדי. את הוריה השמרנים, חוואים מאיידהו הנידחת, היא השאירה הרחק מאחור. אבל אחרי עשרים וחמש שנה, כאשר חברת ילדות שלה מאתרת אותה ומודיעה לה שאביה גוסס ואמה חולת אלצהיימר,היא נאלצת לחזור לעיירת הולדתה הקפואה, השנואה. שם היא פוגשת חבורת צעירים, פעילים למען איכות הסביבה, שמכתירים לתדהמתה את אביה ל"גורו" ול"נביא המהפכה", קונים את לבם של ילדיה, ומגלים – גם לנו – עולם חדש שבו אמא-טבע היא בסך-הכול עוד פטנט בבעלות תאגידית. ספרה הקודם של רות ל. אוזקי, רב-המכר שנת הבשרים שלי, קנה לה אוהדים רבים בכל רחבי העולם. על פני הבריאה כולה שועט באותה דרך פרובוקטיבית, ומפגיש אותנו עם עלילה רבת-תהפוכות ובה דמויות שנונות ומלאות חיים בארצות הברית שלא היכרתם....

4.
אחרי מות אביו של בני, בגיל ארבע עשרה, הדברים מתחילים לדבר אליו – נעל ספורט, זוג מספריים, שולחן ישן. בני לא מבין מה הדברים אומרים לו, אבל הוא חש בטון שלהם: לפעמים טון נינוח, לפעמים עצבני, ורוב הזמן כאוב וסובל. כשאימו החולמנית מפתחת הפרעת אגרנות והבית נעשה צפוף יותר ויותר, שאון הקולות נהיה בלתי נסבל, ובני מוצא לו מפלט בספרייה הציבורית – אותו מקום שקט שבו הדברים מתנהגים היטב ובני האדם מדברים בו בלחישות. שם, בספרייה, הוא מתיידד עם כמה טיפוסים יוצאים מגדר הרגיל, ובראשם משורר-פילוסוף חסר בית ונערה אמנית בעלת רעמת שיער לבנה, ומגלה עולם חדש ומהפנט. הוא לומד לאהוב, לשאול שאלות ולמצוא את הקול שלו עצמו בתוך בליל הקולות הרועשים שמציף את חייו. רומן ההתבגרות של רות אוזקי הוא סיפור כובש, תמים לכאורה, על שורשיהם וכוחם של הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. דמויותיו הבלתי נשכחות מטיילות בשלל עולמות מחשבה, ממוזיקת ג'ז דרך שינוי האקלים לתאוריה הביקורתית ועד הזן בודהיזם. כמו ספריה הקודמים של אוזקי שנת הבשרים שלי, על פני הבריאה כולה וסיפור זמני, זהו ספר אנושי, נטוע בהווה, שחודר אל הלב ומוצא בו אחיזה. ...


אז ככה - אהבתי מאד את שנת הבשרים שלי. חשבתי שהספר שבעין הסערה היה מין קשקוש אינטלקטואלי של סופרת שמשתעשעת ביכולת הכתיבה שלה ומתעללת בקוראי... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
# אני לא אוהבת במיוחד ספרי התבגרות. בעוד התבגרות אמיתית היא ייחודית וכל מתבגר שונה מרעהו, ספרים על התבגרות – לפחות אלה שקראתי – דומים להפ... המשך לקרוא
31 אהבו · אהבתי · הגב
יש ספרים שאני לא מצליחה להחליט לגבי טיבם וזה אחד מהם. במהלך קריאת הספר היו רגעים רבים שרציתי פשוט להניח אותו בצד. היו רגעים שהתפעלתי מיכול... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
ספר יוצא מן הכלל - הן באיכותו והן בעניין השונה והנדיר בו הוא עוסק. מעבר לסיפורו של בני אוֹ ואמו אנבל - 2 דמויות מרגשות בפני עצמן, יש בו משהו ש... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
שנת הבשרים שלי קראתי את הספר לפני שנים,בגדול זה על מסע של אשה בתעשיית הבשר האמריקאית. נשמע טרחני ומעייף? אז זהו, שלא. אחרי שסיימתי את הספר ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעולה. זה לא הספר הראשון שאני קוראת של רות ל. אוזקי מהסיבה שדווקא את שנת הבשרים לא ניתן היה להשיג בספריה. אולי פרובוקטיבי מדי? תיאורי הב... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ