ביקורת ספרותית על הספר שבעין הסערה מאת רות אוזקי
ספר טוב

---

#
אני לא אוהבת במיוחד ספרי התבגרות. בעוד התבגרות אמיתית היא ייחודית וכל מתבגר שונה מרעהו, ספרים על התבגרות – לפחות אלה שקראתי – דומים להפליא אחד לשני. אם להתעלם מהפרטים, ההבדל היחיד שמצאתי הוא כשרון הכתיבה של הסופר שכותב על זה. הסיפורים נראים כמו תאומים זהים, עם הבדלים בפרטים לא חשובים. הבעייה העיקרית של המתבגר הספרותי היא ההורים שלו. בין אם אלה הורים מזניחים, הורים אוהבים מדי, הורים נוטשים או הורים מתים – הם הבעיה העיקרית שלו. הבעיה השניה היא החברה. בין אם יש לו המון חברים, או שהוא חסר חברים, אם יש לו חבר/ה מיוחד, אם הוא מאוהב, הוא תמיד גלמוד. הבעיה השלישית היא הבלבול. המתבגר לא מכיר את העולם, או מכיר אותו טוב מדי אבל הוא תמיד מבולבל ועגמומי.

רות אוזקי היא סופרת עם אג'נדה. זה לאו דווקא נאמר לגנותה. היא יודעת מה היא רוצה להגיד ואומרת את זה. האמירות הן בדרך כלל חלק מהסיפור, אך אוזקי אינה נמנעת מלכתוב דברי הגות ארוכים ומפורטים, במחשבה שהקורא(ת) לא הבין או לא שם לב.

די מזמן קראתי את ספרה "על פני הבריאה כולה" ופרט לזיכרון שאהבתי אותו, אני לא זוכרת ממנו דבר. אני זוכרת שהתפעלתי מהכתיבה ומהיכולת של אוזקי לא לשמוט את חוט הסיפור, למרות המון עובדות ודעות המעורבות בו. אותם יתרונות מצאתי בספרה זה. גם פה יש נער שאביו נהרג בתאונה טפשית והשאיר אותו ואת אמו להתמודד לבד, מה שהם לא יודעים לעשות. לשניהם יש תגובות פוסט-טראומטיות לאסון. אנבל משמינה והולכת, מוזנחת ואגרנית, ממלאת את הבית בחפצים מיותרים ולא משאירה מקום לחיים בו. היא מביכה את בנה המתבגר, המתבייש בה. בֶּני, בן 14, שומע חפצים מרעישים ומדברים, מחפש את מקומו בעולם ומגלה את המרד של גיל ההתבגרות נגד אמו חסרת האונים.

הספר מעניין וקריא, למרות איך שהוא נראה בעקבות התיאור שלי. אבל הוא ארוך מאד – 562 עמודים, יותר עמודים מהצדקה סיפורית. אפשר היה לצמצם אותו בלי לפגוע בסיפור, אם כי צריך היה לפגוע בקטעי ההגות הרבים המוטמעים בו. גם המבנה של הספר, הכולל "ספר" המספר בגוף ראשון את הסיפור על בני, את בני, המספר בגוף ראשון על עצמו, את אנבל המספרת, קטעי סיפור שונים התומכים באג'נדה. יש בסיפור יותר מדי דמויות שהן מטפורה לחיים, וזה מרגיש לעתים כמו ניסיון (נאור...) לחנך את הקורא(ת) למסרים שאין מילה רעה להגיד עליהם. לא שאני בהכרח מתנגדת למסרים האלה. שלא אלאה אותכם בפירוטם, אבל אני לא אוהבת כשמאביסים אותי בדברים, אפילו אם הם בריאים ומוסכמים על כולם, בלי לתת לי אפשרות להתנגד או לפחות להתווכח עליהם.

הדירוג הוא 3.5 כוכבים, שעוגל למעלה כי בכל זאת רות אוזקי...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הספר שבעין הסערה