מדף הספרים של מארק - הספרים שדירג

בנעימה של אירוניה מרה ואיפוק מצייר המחבר תמונה מיוחדת במינה של הוי החיים בגטו יהודי בפולין זמן מה לפני תום מלחמת העולם השניה. סביב לכמה דמויות, שבמרכזן הגיבור בעל כרחו יעקב היים, נרקמת העלילה, שכנות ותום אנושי מאיירים את קדרותה וחוסר המוצא שבה. ספר מרתק ומפתיע, שתורגם לצרפתית, אנגלית ואיטלקית וכבש למחברו מקום של כבוד בין סופרי דור

בנער האבוד של תומס וולף נמצאים קרוב לוודאי העמודים היפים והעזים ביותר בספרות האמריקאית שראו אור בשפה העברית בעשורים האחרונים. היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שי

פתיתים של הגופייה השחורה המשיכו לנשור ממני כשהלכתי. חלקם נמסו טרם האדמה. אחרים ניתכו בקול. מילאתי את החסר. מילאתי בדמיון אנשים שמדברים אתי. אנשים מדברים אתי. אני חוקקת. אני רומסת אני פותתת רגבים ואחר כך שוב עורמת. אני מקשיבה לרחשים מן האדמה, נשכבת על החול הטרי על בטני על תינוק שקורא מתוך רחמי. כיסיתי את עיניי ברגבים של חול. מיששתי בי

יאקוב, חניך במוסד לנערים המכשיר את תלמידיו להיות משרתים, מעלה על הכתב את חוויותיו ומחשבותיו. מקום משונה הוא המוסד הזה: מוריו נעלמו מסיבות לא - ברורות, ואולי הם שקועים בתרדמה, וחניכיו לומדים מעט מאוד - לשרת ולציית ולא לסור ימין ושמאל מתקנות המוסד. מן הרשימות, הכתובות לכאורה בתמימות, מצטייר עולם סגור ומורכב מאוד, ספק דמיוני ספק ממשי,

זה מתחיל במשרדה של "חברת הבקר הט קריק" לא רחוק מהריו גרנדה, ונגמר כמסע אל לבו של כל הרפתקן שחי אי - פעם... גיבורי "יונה בודדה", הם שני חוואים טקסנים לשעבר, גברים עקשנים ואוהבי אתגרים שיעשו הכול כדי להעביר את הבקר שלהם למונטנה -משימה כמעט בלתי אפשרית. אוגסטוס מקריי, גבר קשוח וציני, אך גם רומנטי ונדיב, הטיפוס הג'נטלמני ואוהב הנשים של ה

אריק, בלש במשטרת לוד, חוזר אל נוף ילדותו ופוגש בדמויות שכמו לקוחות ממחזה מקאברי: זקנה האוספת ומקטלגת אבנים שמצאה ברחוב; אלטע זאכן רוסי שמעתיק בכתב ידו מילה במילה תרגום של ה”חטא וענשו”; אדם הממנה את עצמו לכותב-איגרות-תודה בשם פציינטים בבית חולים; ילד קטן שמיישר עם מספריים את הדשא בדרך לקבר של אביו; ואת עצמו בהווה ובעבר. בשביל מה כ

"שמואל סולומיר מת צוחק בבנק שלנו" - כך נפתח הרומאן של בירשטיין, בסצינה האחרונה של העלילה, שבה מקבל הקבצן של בית - הקברות את פני המלווים כמו בעל - שמחה. אותו סולומיר הלוא היה נוהג לשכב בארון - מתים רומאי עתיק בחצר ביתו, כמו ילד בעריסה, לספוג חיים ושמש. כמוהו, כולם כאן שואבים אמביציה לחיים, התרעננות, חדווה ומין "תחיה", באיזו סמיכות למוו

"אל תקרא לי איוב" הוא חגיגה נדירה של הסתכלות קומית-גרוטסקית בבני-אדם, במראיהם ובגחמותיהם; של אירועים דרמטיים, המותחים את העלילה אל קצה גבולותיה, על פני שלוש יבשות ובמשך כשישים שנה; ושל ריאליזם מוזר, שמוטל עליו צילו של הפנטסטי. ההווה של הרומאן נמשך לא יותר מלילה אחד, שנעשה הזוי ושיכור, בטרקלין של דירת-גג בירושלים בת-ימינו, אצל המיליונ

דייג זקן, שהוא התגלמות האנושי שבאדם, ודג ענק, המגלם את החייתי שבעולם החי, באים לידי עימות גורלי ומחוללים דרמה עזה ורבת-הוד. סיפור מופת המעניק לקורא חוויה לא-נשכחת. הטובה והידועה ביצירותיו של ארנסט המינגווי, חתן פרס נובל. בתרגום חדש.

הרומאנים של בירשטיין הם מיטב אמנות הסיפור שלו, ו"פנים בענן" – פיסגתם. גיבור הספר, נח נפתלי טירשביין – סופר, משורר ומסאי יליד פולין – בא בימי זיקנתו מאמריקה לירושלים לכתוב רומאן על פרשת אהבתו בפאריז, לפני עשרות שנים, לרקדנית ד.ד, שהטילה מהומה בחייו; וגם לחפש את קרוביו של פושע ערירי, למסור להם את ממונו שהפקיד בידיו קודם שנפטר. מספר-הס

כלה הנכנסת לחופתה בורה כתינוקת, וחתן שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו, הם גיבוריו של רומאן קצר זה, הכתוב בסגנון בארוקי. סיפור פשוט לכאורה, בשכונה ירושלמית אופיינית, המתגלה עד מהרה כעולם מוזר, שפועלת בו, כמעט בלי הפרעה, חוקיות מעוותת ומסוייטת. `עוגיות המלח` ראה אור לראשונה ב1980-, זכה ב``פרס ניומן`` ואזל מיד עם הופעתו. כעת, במסגרת ``הספריה``, הו

רב-המכר הבינלאומי המהפכני שיגרום לכם להפסיק לעשן - לתמיד. יותר מ- 7 מיליון עותקים נמכרו בכל העולם. הדרך הקלה להפסיק לעשן: * מיידית * לתמיד * ללא שימוש בכח הרצון * מבלי לסבול מתסמיני גמילה * מבלי לעלות במשקל * מבלי להשתמש בטכניקות הפחדה, בגלולות, במדבקות או בגימיקים אחרים. "היכולת שלו היא להסיר את התלות הפסיכולוגית בעישון" (סאנדיי

"פרקי מכונות"מאת סלין אסייג נפתח עם הגעתה של הגיבורה לריאיון עבודה במפעל "התבנית" לייצור חלקי מתכת. היא אֵם לילדה קטנה, אך רוב זמנה עובר עליה לצד האנשים שמפעילים את הכַּרסוֹמוֹת והמכבשים. היא ממעטת לדבר איתם, אך מרבה להתבונן בהם, לתעד את פעולותיהם ולנחש את מחשבותיהם. יותר מכול היא רוצה להצליח "להפוך את המחשבות למילים", לכתוב עליהם,ו

הספר תשעה סיפורים, שראה אור בשנת 1953, הוא ספרו השני של סלינג'ר, ויש הרואים בו את פסגת הקריירה הספרותית הקצרה שלו. אלו הם הסיפורים שסלינג'ר בחר להנציח מתוך 35 סיפורים קצרים שפירסם בסך הכול. כמו התפסן בשדה השיפון (1951) זכו סיפורים אלה לשבחים על ההומור והעוצמה שבהם ועל היעדר כל זיוף. סלינג'ר מפגיש בהם את הקורא עם דמותו המהורהרת של סימור ג

מאורה של יצרני משקה במחתרת בימי האיסור על המשקאות בארצות-הברית, בית-זונות, בכרך גדול, עיירה דרומית חשוכה וקנאית - זהו הרקע לעלילה בנויה היטב וגורפת כסיפור-מתח קצר, ובמרכזה עורך-דין ליברל ונערה בת-טובים בת שבע-עשרה, שנקלעים למצבים אשר הזוועה והקומדיה משמשים בהם בערבוביה, והכל כתוב בידי פרוזאיקון גדול בעל ראיה של משורר. פוקנר זכה ב

המספר, אינטלקטואל ספקן ואירוני, נוסע ברכבת ממוסקבה לעיירה הקטנה פטושקי לפגוש את אהובתו, ואגב כך אינו חדל לפטפט ולשתות לשוכרה, אם בגפו ואם בחברת הטיפוסים המשעשעים שהוא פוגש בדרך. המציאות הסובייטית שלפני עידן ה"פרסטרויקה" משתקפת במונולוג מבדח, שכולו הומור ש חיים של בוהמיין ושתיין ושנים רבות לא היה לו בית משלו והוא נדד בין בתי ידידי

אל שולחן פינתי קטן בקפה ״גלוק״ הווינאי בתחילת המאה העשרים ישב יום-יום מהגר יהודי מרוסיה. תכירו: יעקב מנדל. מבוקר עד ערב נבר מנדל באדיקות טקסית, כשיכור השותה כוס אחר כוס של המשקה האהוב עליו, בספרים, בקטלוגים, ברשימות ובפתקאות, וחקקאותם בזיכרונו. העולם החיצוני ומאורעותיו היו זרים לו. אספני הספרים, החוקרים והסטודנטים עלו לרגל אל הש

חייו, אהבותיו ובעיקר שנאותיו של פרדינן בארדאמי על רקע מלחמת - העולם הראשונה והתהליכים החברתיים והכלכליים שחלו אחריה והחישו את עליית הפאשיזם באירופה. רומ ן שהוא קריאת - תיגר אדירה על החברה המודרנית, על אימי מלחמותיה, על אי - הצדק והניכור והבדידות שבה, ועל גורלו של האדם בכלל, ש"חייו הם חתיכת אור שנגמרת בתוך הלילה". יצירה עזת ביטוי, מן ה

ספר זה הוא הרומן השלם ביותר ביצירתו המגוונת של המחזאי והמספר האיטלקי הגדול, שהוכתר בפרס נובל. מתיא פסקל, המת-החי, הוא הציר של עלילה סיפורית, עשירה ומרתקת, שבאים בה לידי ביטוי תחושת חיים עזה, תודעת הזמן, וערכי-החברה היחסיים והמדומים, לרבות הבעיה העיקרית שהעסיקה את הסופר ההוגה – המציאות כהווייתה, והמציאות כדמותה בעיני כל אדם. סגולות-