“מוטיב "השיבה המאוחרת" הוא מוטיב ספרותי מוכר ובעל פוטנציאל לעניין רב. לדוגמה "שובו של מרטן גר", ומשלנו - "והיה העקוב למישור" המופלא.

# # זהירות, ספויילרים (שלא כמנהגי) # #
גיבור סיפורנו, מתיא פסקל, בן עשירים שירדו מגדולתם, סובל מנישואין כושלים, חמות איומה, קרובי משפחה שתלטנים ותאבי בצע, ובכלל הולך מדחי אל דחי.
יום אחד הוא מחליט לנסות את מזלו בקזינו בעיר הגדולה. כמו באגדות, הולך לו קלף משוגע.
אבל בחזרתו הביתה ברכבת הוא מגלה ידיעה בעיתון כי גופתו שלו נמצאה בכפר הולדתו. כנראה שהתאבד.
מה עושים?
עם כסף רב בכיסו, פסקל מבין שאולי זה לא רעיון רע כל כך...

אבל גם זהותו החדשה דוחקת אותו למצב ביש.
את הפטנט שיחלץ אותו מהצרה הוא כבר יודע לבד. ביום התאבדות.
ואז הוא חוזר הביתה.
ומעורר מהומת אלוהים.

השלד של הסיפור טוב למדי. הסוף מצוין.
הבעיה היא שהספר גדוש במחשבות ובהרהורים תיאטרליים ודי מקושקשים.

ענין תרבותי-היסטורי שבולט בספר הוא התיאור המפורט יחסית של שתי אטרקציות בנות הזמן - הקזינו ומופע סיאנס.
כרי פעולה מושכים לנוכלים.

מומלץ? ככה ככה.


=== נספח ביבליוגרפי למתעניינים ===

"מתיא פסקל המנוח" הוא ספר מס' 95 של הספריה לעם, ויצא במסגרת סדרה ח' שלה (1966-1965).
סדרה ח' היא אחת הסדרות המוצלחות מאז ומעולם של הספריה לעם.
הסדרה כוללת את:
85 - "הרפתקאות ג'וזף אנדרוז" מאת הנרי פילדינג. משעשע ביותר.
86 - "חיי אליקום" מאת בנימין תמוז. טוב מאד. הראשון בטרילוגיית אליקום של תמוז.
87 - "אז'ני גרנדה" מאת בלזק. מצוין.
88 - "גן פינצי קונטיני" מאת ג'ורג'ו באסאני. נפלא ביותר.
89 - "שנה ראשונה" מאת שלמה צמח. לא קראתי.
90 - "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג. מה עוד יש לומר.
91 - "מפולת באומואופיה" מאת צ'ינואה אצ'בה. נפלא.
92 - "העבד" מאת בשביס זינגר. ראה מס' 90.
93 - "נחל קופר" מאת אלן מורהד. אדיר.
94 - "יופי עלי אדמות" מאת שארל פרדינן ראמי. לא קראתי.
95 - "מתיא פסקל המנוח" מאת לואיג'י פירנדלו. סקירה זו.
96 - "פאפא ינארוס" מאת ניקוס קזנצאקיס. מעולה.”

“איך נתגלגל לידי הספר ואיך שמעתי על הסופר.. באחד הבקרים האזנתי ל"קול קורא" ברשת א', למי שלא מכיר, אני ממליץ מעומק ליבי - תכנית רדיו בה צבי סלטון מקריא את מיטב הסיפורים הקצרים במקור ובתרגום בליווי מוסיקה. למעשה הוא אינו מקריא כי אם משחק/מגיש בצורה וירטואוזית את היצירות. אז יום אחד היה שם סיפור של פיראנדלו, שהיפנט אותי ממש ובעקבותיו השגתי קובץ סיפורים קצרים שלו אשר לא איכזב אותי כלל. לאחר כמה זמן שמעתי שקיים גם רומן מומלץ מתורגם לעברית ומאוד נתאוויתי להשיגו, ואכן מצאתי/אספתי אותו בדרך מוזרה מעט. בסמוך למקום העבודה שלי מישהו השאיר על המדרכה ספרים רבים וישנים של עם עובד וביניהם גם "מתיא פסקל המנוח".
אינני רוצה לגלות פרטים מהעלילה, אבל מדובר ללא ספק במספר וירטואוז, מצחיק, שנון ובעל יכולות פסיכולוגיות לא מבוטלות, ועכשיו כשאני כעשרים עמודים מין הסוף, אני נעצר לכתוב כמה מילים כדי להשהות את סיום הקריאה המרתקת.

http://blog.nli.org.il/mussach_21_proza”

“הנאה צרופה! אהבתי כל דף, כל פיסקה וכל אות. מחכים משעשע ומעורר מחשבה. מה עוד אפשר לבקש מספר?”