“את הספר רכשתי למרות הערימות לפני מספר ימים בדוכן של סטימצקי במוזלים, ספר קצת מוזר ובגלל זה הורדתי לו כוכב, כמו שכתוב בכריכה האחורית יש עבר ויש הווה שמתערבבים. הספר מספר על ילדותה של הסופרת בבת-ים. התקופה סוף ה-60 תחילת שנות ה-70, כשלא הייתה כל-כך הרבה מדיה אלקטרונית ומכלום שיחקנו, יש בספר תיאורים שמגלגלים של כיסא עשו עגלה ומקרטונים חדר ובית עץ ועוד תיאורים. לדעתי בין המילים יש הרגשה שהילדה ע”

“לא זוכר מתי בלעתי כך ספר כמו בטראנס אחד ארוך. מאוד אהבתי את הדברור של ההורים שאין להם קול, את הדיבור הישיר, הניסיון להרים את האם מהאשפתות אל השכחה או המחיקה. יש פה כל כך הרבה יופי ופיוט, וואו. התחלתי לסמן משפטים ודימויים שאהבתי, עד שבשלב מסוים מרוב שסימנתי וויתרתי. בכלל, כל החלק השני נקרא ממש כמו שיר אסוציאטיבי בזרם תודעה מתמשך. ואני מאמין שהייתה איזו כוונה פואטית להתחיל בריאליזם כמעט, ואז לדל”

“דעתי היא, שכדאי לכם להשאיר את הספר הזה על המדף. אני ישר חטפתי אותו מהספריה, כי ד"ר דנה אולמרט ערכה אותו ואני מאוד מעריכה אותה. הפסקתי לקרוא בעמוד 22. ואני מפסיקה לקרוא ספר אך ורק כשאני מזהה שהוא לא טוב. לא אם הוא כבד מדי, לא אם הוא ארכני, לא אם יש קטעים משעממים - אלא, כמו שכבר אמרתי, כשאני מזהה ספר לא טוב. אני קוראת המון ספרים קשים וכבדים של תומס מאן, דוסטויובסקי,בולגובסקי, וזה בשבילי מסע לעבר”

“את הספר רכשתי למרות הערימות לפני מספר ימים בדוכן של סטימצקי במוזלים, ספר קצת מוזר ובגלל זה הורדתי לו כוכב, כמו שכתוב בכריכה האחורית יש עבר ויש הווה שמתערבבים. הספר מספר על ילדותה של הסופרת בבת-ים. התקופה סוף ה-60 תחילת שנות ה-70, כשלא הייתה כל-כך הרבה מדיה אלקטרונית ומכלום שיחקנו, יש בספר תיאורים שמגלגלים של כיסא עשו עגלה ומקרטונים חדר ובית עץ ועוד תיאורים. לדעתי בין המילים יש הרגשה שהילדה ע”

“לא זוכר מתי בלעתי כך ספר כמו בטראנס אחד ארוך. מאוד אהבתי את הדברור של ההורים שאין להם קול, את הדיבור הישיר, הניסיון להרים את האם מהאשפתות אל השכחה או המחיקה. יש פה כל כך הרבה יופי ופיוט, וואו. התחלתי לסמן משפטים ודימויים שאהבתי, עד שבשלב מסוים מרוב שסימנתי וויתרתי. בכלל, כל החלק השני נקרא ממש כמו שיר אסוציאטיבי בזרם תודעה מתמשך. ואני מאמין שהייתה איזו כוונה פואטית להתחיל בריאליזם כמעט, ואז לדל”

“דעתי היא, שכדאי לכם להשאיר את הספר הזה על המדף. אני ישר חטפתי אותו מהספריה, כי ד"ר דנה אולמרט ערכה אותו ואני מאוד מעריכה אותה. הפסקתי לקרוא בעמוד 22. ואני מפסיקה לקרוא ספר אך ורק כשאני מזהה שהוא לא טוב. לא אם הוא כבד מדי, לא אם הוא ארכני, לא אם יש קטעים משעממים - אלא, כמו שכבר אמרתי, כשאני מזהה ספר לא טוב. אני קוראת המון ספרים קשים וכבדים של תומס מאן, דוסטויובסקי,בולגובסקי, וזה בשבילי מסע לעבר”