“חג שמח קודם כל, הרבה אור פנימי וחיצוני שיגבר על התקופה הסוערת שאנו נמצאים בה. (ולא אור של מצית)
ואפרופו סערות ומלחמות - את הספר הכרתי בצבא אי שם ב-2008 כשידיד שלי הביא אותו למשרד וניסה להפסיק לעשן.
בשביל להבין למה הספר מצא חן בעיני למרות שמעולם לא עישנתי סיגריה - אקדים שרוב האוכלוסייה ששהיתי במחיצתה בגילאי הנעורים ותחילת העשרים היו נוהגים באורח חיים לא כל כך בריא (עישונים, מסיבות, מוסיקה רועשת עם תכנים בוטים), ודי התביישתי להעיר, אפילו שאני אסתמטית. ומי ששמע על המצב הבריאותי שלי התחשב, אבל לא היה לי נעים להיות "הורסת המסיבות", וגם כמו הרבה אנשים צעירים לא רציתי לפסול לעצמי אופציות ולהצהיר על המצב הרפואי שלי במלואו - דבר שסתם סיבך אותי בהמשך.
הנערים שביניכם שקוראים כאן בטח לא מכירים את הפרסומת שהייתה פעם על ביישנות ועישון פסיבי - עם אדם שנפטר בגיל צעיר ואף אחד לא מבין איך כי לכאורה הוא לא עשה שום דבר שיקצר את חייו. הלקח של הפרסומת הוא בקצרה:
עישון פסיבי הוא לא יותר טוב מעישון אקטיבי מבחינת הנזקים!!!
אם אתה בסביבה מעשנת ונשאר בסביבה מעשנת ולא עושה כלום כדי לצאת ממנה אז למרבית ההיבטים אתה בגדר מעשן.
אז הסיבה העיקרית שלא התחלתי לעשן היא כאמור שאני סובלת מאסטמה שבאמת החמירה סביב אותן שנים, והבנתי שעדיף לא להתבייש ולהפסיד חברים מלהפסיד את הבריאות לאנשים שלא בקטע של לעזור לזולת, וחברים כאלה אני לא רוצה.
נכון שלפעמים אני מתחרטת על הבחירה לעזוב אנשים ועבודות שהיו חלק מחיי ולסבול מבדידות הרבה פעמים,
אבל אני מעדיפה שיגידו שאני תמימה ושאני אפגע מעודף "חנוניות" מאשר לעשות דברים שאני יודעת בוודאות שמסוכנים לי יותר מלאחרים.
אז יש את ההתמכרויות הכבדות שעליהן הספר מדבר (הימורים, אלכוהול, סמים, טבק), אך זה די דומה ל"התמכרויות התנהגותיות" (אוכל, לייקים, וורקוהוליזם וכו') שעליהם יש לו ספר אחר.
התמכרות זה דבר די פשוט - אתה במעגל שמשרת מישהו אחר ולא אותך. המוצר שיצר המישהו הזה מגביר את החרדה שלך לעזוב את הדבר שגורם לך את החרדה.
הוא מרוויח כסף מזה שאתה תחלה כנראה בטווח הרחוק, ואתה מסכים כי בטווח הקרוב תיחשב למקובל.
ואם זה כזה פשוט למה צריך ספר של 216 עמ'?
מי שרוצה להפסיק ויש לו מנת משכל נורמלית פשוט יכול להבין שיצרן הטבק או מתכנת הקנדי קראש לא חבר.
אתה פגשת אותו פעם? אתה יודע איך קוראים לחיית המחמד שלו?
רבת איתו אם עדיף לשמוע נועה קירל או אנה זק בריפיט על אי בודד? אם לא אז כנראה הוא לא חבר.
אז למה אנחנו מקדישים כל כך הרבה שעות למי שלא אכפת לו מאיתנו והוא אפילו הוסיף אזהרה שהחומר שלו יגרום לנו למחלות וממש לא אכפת לו?
העניין העיקרי שאלן קאר מתייחס אליו בספר זה הוא *קהילת המעשנים*. זו קהילה שהערך העצמי שלה תוחזק במשחק השנים על ידי שחקנים מסוקסים ו"חתיכות", בדיוק ההיפך מאיך שתיראה אחרי שתעשן.
יצאה מזה תדמית שסיגריה היא חלק בלתי נפרד מטקסי התבגרות וגבריות, בידול בין תמימים למתוחכמים, וכל מה שעומד נגד היצרן ובעד הבריאות שלך הוא אזהרה קטנה על החפיסה שהחומר ממכר.
אז הנה - הוא אמר, הוא הזהיר מראש! תודה רבה לך מר טבק... אבל העניין הוא שממכרים אותך לזה בראשונה בגיל שאתה עוד לא מבין את פירוש המילה ממכר. אתה רק יודע שאתה לא רוצה להיות מכופכף אז אתה אומר למישהו שכן "חוקי" לעניין לרכוש עבורך סיגריות.
מפה לשם יוצא שכל הנעורים שלך אפופים עשן ואתה לא מכיר את עצמך בלי זה.
אודה שהיה לי פחד גדול מלקרוא את הספר, הייתי בתקופה שהיו לי המון פחדים והפחד הכי גדול היה להשתחרר מהפחדים - כי מה יבוא במקומם. אז זהו מעגל ההתמכרות והפחדים.
מה שמיוחד כאן מאלף ספרי הדרכה אחרים שקראתי ומעטים היו באמת כאלה שאין להם תחליף - הוא שאלן הוא מעשן לשעבר שנכשל בכל הגמילות והפסיד המון המון שנים.
מה שנקרא מקרה אבוד.
מקרים כאלה מיוחסים בדרך כלל להיעדר משמעת עצמית, מה שעוד יותר מדכא את האדם ומטפח את ההפרעה. עקב הניסיון האדיר והייחודי שלו עם התמכרות אלן יודע לנטרל את העניין הזה. אתה לא חסר מוטיבציה ומשמעת עצמית - אתה חולת במחלת ההתמכרות!
יש לו תשובה לכל שלב שבו המניפולציה המתוכננת היטב נגדך תתעורר. אלן כבר יודע יותר טוב מכולנו שמפחיד לקרוא את הספר שלו, וזה הסיבה שלמרות שאף אחד לא היה חושב שזה מעניין אותי, קניתי לבסוף דווקא את הספר הזה ולא ספרים יותר "עדינים" של תאהבו את עצמכם והכול יסתדר.
אני מתה על ספרים כאלה אבל במקרה של התמכרות הם לא מועילים.
ואחותי כזה עשתה: למה יש לנו פה ספר על עישון?
אז הסברתי לה שבעיקר התעניינתי בטכניקות הפסיכולוגיות, וזה כמו שהיה לי עם "אבא עני אבא עשיר". הבנתי שגדלתי על ערכים לא מקדמים בקשר לכסף ובקשר להתמכרויות. היה חסר לי המון ידע כדי לעזור לעצמי במצבים שנקלעתי, כנראה משום שאיש לא חשב שאקלע אליהם.
ואם כבר נקלעת? מה שקורה זה שבשביל לצאת אתה צריך להיות צעד אחד לפני המוח שלך - ולהבין איך מעגל התמכרות עובד. איך אתה מבטיח לעצמך, כמאמר המשפט המפורסם "ממחר דיאטה!", וזה באמת קורה???
אז עוד לא התחלתי את הדיאטה לאכילה בריאה יותר, אבל הספר בעיקר עזר לי להפחית את ההאשמה העצמית. להבין שמנגנון ההתמכרות זה מנגנון כזה שפועל אצל כל האנושות, זה לא שאני מעדיפה להתמכר למה שקל לי - זה שאין לי כלים. לפני שקראתי את הספר עוד לא מצאתי כלים מספיק טובים לשמור על ההתקדמות ולא לחזור אחורה, עם כל הרצון צריך גם שיטה.
ופה יש שיטה שבאמת יעילה לטווח ארוך, אם מסכימים להבין שאין 100 אחוז.
כי אם סתם מנסים בשיטת "כוח הרצון" האישי שלי ועד לאן הוא יוביל אותי - לפעמים מחזיקים בלי החומר הממכר שבוע, לפעמים ארבע שנים, וזה נשמע אכזרי שבכל רגע זה יכול להימחק.
רק עצם העובדה הזו שכל מה שהשקעתי לא יהיה שווה גורם לחפש את ההתמכרות.
פשוט קורה לנו איזה משהו דרמטי ואנחנו אומרים: "שברו את הכלים ולא משחקים"!
אז איך בכל זאת מתחילים מחדש? בתכלס מה שהכי עוזר תמיד זה ללמוד את החיים שלך בלי החומר. ליצור קהילה חדשה כמה שיותר רחוקה מההתנהגויות הבעייתיות שהכניסו אותך למעגל ההתמכרות מלכתחילה.
משפחה, חברים אם נשארו לך שמנהלים אורח חיים בריא... לקרוא ספרים, לצאת החוצה, לפגוש אנשים, לעבוד. אין קסמים.
ומה שיותר חשוב זה ה"לא!"
בתור אדם ששנים התקשה לומר לא, אי אפשר לנצח אם נשארים בביישנות ואומרים כן, רק לבינתיים...
כי ככה זה מתחיל, מה שאלן מכנה "המפלצת".
לא זה לא רק לבינתיים! אז לומר לא וזהו. ולספר לכל מי שאתה יקר לו שאמרת עכשיו לא ושיעזרו לך לעמוד בלא הזה ולא להידרדר חזרה.
עם כל המחיר שנצטרך לשלם - והוא לא זול.
מה שחוויתי ונשאר איתי מהספר זה מה שעבד. השוויתי בין איך שהייתי לפני הקריאה ומה שאני היום בעקבות ניסיון חיים, ונראה לי שהרבה אנשים יוכלו להזדהות עם הלאוים:
*לא* להיכנע, *לא* לחזור אחורה, *לא* לפחד מבעלי סמכות, *לא* להתבייש ליידע את מי שצריך, *לא* לפחד מהבריאות, *לא* לצאת בהכרזות שלעולם לא אחזור להתמכרות, *לא* לרחם על מי שבוחר להישאר שם, *לא* לנסות להציל אף אחד, *לא* להקריב את המשפחה והזוגיות שלך בשביל להישאר עם הסיגריה, *לא* להתחכם כדי להמשיך את המעגל ולמנוע את הייסורים, *לא* לקנא במי שלכאורה יכול לעשן בלי להתמכר, *לא* להתנצל שאתה דואג לעצמך, *לא* לשקוע בעבר וליצור מציאות על מה שיכול היה להיות, *לא* לקחת הימור ולנסות על עצמך חומרים שלא היית נותן לילד, *לא* להצטער על מי שאהב אותך רק עם סיגריה...
ספר חובה גם ללא מעשנים.”
